"אבא היה מעיר אותי מוקדם בבוקר לסליחות, מרכיב אותי על האופניים שלו ונוסע לבית הכנסת. זו הייתה חוויה מכוננת"

"זה קצת מצחיק והרבה מפתיע, אבל האמת היא שאתה אף פעם לא יודע לאן דברים מסוימים יגלגלו אותך", אומר מישאל וקנין, 52, נשוי ואב לארבעה המתגורר ברחובות, יו"ר דירקטוריון דואר ישראל ואיש עסקים. "לפני ארבע שנים קיבלתי טלפון תמים מאחד מחבריי הטובים, יורם טורבוביץ', לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים וראש הסגל של אהוד אולמרט בשנים בהן כיהן כראש הממשלה. הוא ואשתו היו בדרך לחופשה במלון ממילא בירושלים, והם שאלו אותי מה זה בדיוק סיור סליחות. זה היה בערב יום כיפור, והם רצו להשתתף בסיור כזה, אחד מני רבים שיש בירושלים בתקופה הזו של השנה.

"רציתי שהם יכירו את הדבר האמיתי, את הסליחות עצמן ולא את מה שמסביב, אז אמרתי להם: 'עזבו אתכם מסיורים, לכו לסליחות. קומו בשלוש לפנות בוקר, תגיעו לבית הכנסת עדס בנחלאות, ויאללה גם אני אחכה לכם שם'. בנוסף לכך רציתי שיהיה להם מושג בסיסי על מה שקורה שם, ולכן התחלתי לכתוב באופן מאוד כללי על הסליחות – מתי המנהג התחיל, אילו פיוטים אומרים, קצת הסברים על הפיוטים וכו'.

"קמתי בשלוש לפנות בוקר, הערתי את הבנים שלי ויצאנו לדרך. כשהגעתי הבאתי להם את הדפים שכתבתי עבורם, והיינו שם מארבע וחצי עד שש בבוקר. כשיצאנו מבית הכנסת הם אמרו שזה מאוד נגע בהם, ושזו הפעם הראשונה שהם היו בסליחות. באותו רגע הבנתי שאם זה נגע בהם זה יכול לגעת בעוד הרבה אנשים, ובעקבות כך התחלתי לשבת בלילות אחרי העבודה ולכתוב תכנים נוספים שקשורים לנושא. התחלתי מתחילת סדר הסליחות, וכתבתי הסבר על התכנים העיקריים שמופיעים שם".

ניכר מדבריך שאמירת הסליחות מאוד קרובה לליבך.  

"סליחות, ותפילה בכלל, זה הנשמה שלי. אבא שלי החדיר לי את העניין הזה בגיל מאוד צעיר. כבר בגיל ארבע קראתי מפטיר, ומאז זה מאוד חזק אצלי. אני ממש משתדל לא להפסיד אף תפילה במניין, וכשאני מתפלל יחיד אני מרגיש כאילו קטעו לי איבר. ובתוך כל זה, אמירת הסליחות הייתה בשבילי חוויה מעצבת חיים. אבא היה מעיר אותי ואת אחי מוקדם בבוקר, מרכיב אותנו על האופניים שלו ונוסע איתנו לבית הכנסת. הרגעים האלה הולכים איתי תמיד. מבחינתי מדובר בחוויה מכוננת, ובמובן מסוים חבל לי ששאר התפילות הן לא כאלה. מטבע הדברים בתפילות היום-יומיות יש משהו רגיל כזה, אבל הסליחות מצליחות לשמור על קסם וייחודיות בגלל השעה המאוד מאוחרת או המאוד מוקדמת בה הן מתקיימות, הפיוטים המיוחדים שלהן ועוד סיבות מגוונות.

"זאת גם הסיבה העיקרית שהובילה אותי לכתיבת הספר על הסליחות, אבל כשסיימתי לכתוב חשבתי שהוא קצת משעמם והחלטתי להוסיף לו פן אסתטי – לשים ליד כל פיוט כתב יד עתיק שלו. הלכתי לספרייה הלאומית וחיפשתי שם כתבי יד עתיקים של פיוטי הסליחות, ומשם הגעתי לספריות נוספות בלא מעט מדינות בעולם ואפילו לגניזה הקהירית ולביל גרוס, אספן היודאיקה הגדול בעולם. סיפרתי לו על הספר שאני כותב, והוא אמר לי: 'תחפש אצלי מה שתרצה, ומה ששלי שלך'. המלאכה הייתה לא פשוטה, אבל תודה לאל מצאתי כתב יד עתיק לכל פיוט מהסליחות. בנוסף לפיוטי הסליחות הכנסתי בספר פיוטים מרכזיים שנאמרים בראש השנה וביום כיפור כמו 'אחות קטנה', 'עוקד והנעקד והמזבח' ו'לך אלי תשוקתי' והתכוננתי לקראת סיומו".

כשכתבת את הספר, מי היה קהל היעד שכיוונת אליו?

"המחשבה הראשונה הייתה לכוון בעיקר לציבור הכללי, אבל פתאום עם התקדמות הספר הבנתי שכנראה לאנשים שמכירים את העולם הזה לעומק הוא לא יחדש הרבה וידעתי שכדי לדבר אליהם אני חייב להביא בספר יותר עומק. בשביל העניין הזה פניתי לאנשים מעניינים ומגוונים, וביקשתי מהם שיכתבו מאמרים על נושא הסליחות וזה אכן הוסיף המון לספר. בנוסף לכך הבן שלי אמר לי שאם אני רוצה שצעירים יתחברו לספר – אני צריך לשים ברקוד שיהיה אפשר לסרוק אותו ומשם להגיע לפיוטים ביוטיוב. לא רציתי להפנות אנשים לביצועים קיימים, אז פניתי ליאיר הראל מנהל 'אנסמבל הפיוט' וסיפרתי לו על העניין. הצעתי לו שנקליט את הפיוטים מהסליחות באיכות גבוהה, ונפנה אליהם אנשים מהספר.

"יאיר התלהב מהרעיון, ואמר שיש לו הקלטות שימור של פיוטי הסליחות שהוא ביצע בשנים האחרונות עם הרב והפייטן חיים לוק. מאוד שמחתי לשמוע, והחלטנו לעשות אלבום חי מפיוטי הסליחות בלי כלי נגינה, ממש כמו ששרים בבית הכנסת. הקלטנו את החזנים של 'אנסמבל הפיוט', והם למעשה ביצעו את התפקיד של ציבור המתפללים בבית הכנסת. יצאו לנו 60 קטעים מהסליחות, ובהמשך הדרך גם הקלטנו אלבום שקראנו לו 'סיור סליחות – גרסה עכשווית', והוא הוקלט באולפן עם כלי נגינה.

"מדובר בפרויקט מאוד יקר. אני רואה בעניין הזה חשיבות רבה, ולכן החלטתי להשקיע בו. מאז שהספר יצא אני שומע עוד ועוד תגובות מהשטח, ומבין שההשקעה הייתה שווה. המון הזמנות מתקבלות אצלנו מקיבוצים חילוניים, ולצד זאת אני מקבל תגובות נרגשות מרבנים. היו אנשים שאמרו לי בהתרגשות: 'אמרתי קדיש במשך שנה על אמא שלי ואף פעם לא הבנתי מה אני אומר, עכשיו בזכותך אני יודע'".

אל ארץ צבי

מעבר לפעילותו הרבה בנושא הסליחות ובעולם העסקים, וקנין מכהן כיום כיו"ר דירקטוריון דואר ישראל, עניין שזכה לכותרות רבות ואף הגיע לדיון מיוחד בבג"ץ. "במשך לא מעט שנים עבדתי בעולם התקשורת", מספר וקנין. "הייתי בכיר בגלובס וערכתי את מוסף השבת שלהם, ולאחר מכן הייתי העורך הכלכלי של ידיעות אחרונות. עזבתי שם ב-99', אבל עד היום אני מאוד אוהב לכתוב. מעבר לכך זה גם עזר לי מאוד בכתיבת הספר, ובזכות העבודה בתקשורת ידעתי איך להגיש אותו נכון.

"אחרי שעזבתי את עולם התקשורת נכנסתי לעולם העסקים, ולפני שנה וחצי יועז הנדל, שר התקשורת דאז, הציע לי לכהן כיו"ר דירקטוריון דואר ישראל. עבדתי אז כמנכ"ל של חברת סיבים אופטיים גדולה, ובמהלך סיור שעשינו יחד הוא הציע לי את התפקיד. בזמנו דואר ישראל הייתה חברה רקובה לקראת פשיטת רגל, והוא ביקש שאעשה לה הבראה והפרטה, שאתייחס לזה כמו לשירות מילואים. הסכמתי להצעה, וזה אכן היה מאוד מורכב. החברה הייתה מוזנחת במשך הרבה שנים, ולמשל בפסח שעבר לא היה כסף לשלם לעובדים משכורות. נכנסתי לתפקיד בחצי משרה, וויתרתי על נהג, מזכירה, לשכה ועוזר. לצורך ההשוואה הלשכה של היו"ר הקודם הייתה בגודל של 155 מטר, ואני עובד שם בחדר של 9 מטר. לפניי ישב במשרד שלי הנהג של המנכ"ל הקודם.

"הבאתי לדואר מנכ"ל חדש, בחור מאוד מוכשר בשם דוד לרון שמגיע כל בוקר למשרדי הדואר במודיעין ממושב רגבה הצמוד לנהריה, בכיר לשעבר בשופרסל, תנובה וסלקום. עשינו תוכנית הבראה יחד עם משרד האוצר, פיטרנו למעלה מאלף עובדים וסגרנו סניפים. בנוסף לכך דאגתי להוציא מהחברה כל מיני מינויים פוליטיים הזויים. את כל מי שהיה מיותר פיטרתי. למשל, כשנכנסתי לתפקיד היו בחברה 13 סמנכ"לים, והשארתי שמונה. התהליך היה לא פשוט, אבל ברוך ה' התוצאות הטובות הגיעו מהר".

נראה שהעסק עבד מצוין, מה השתבש בדרך?

"כששלמה קרעי מונה לשר התקשורת, הוא החליט להוציא אותי מהתפקיד. חברת הדואר עתרה לבג"ץ, וגם אני עתרתי, ולפני שבועיים השופטים הוציאו צו ביניים שהקפיא את הפיטורים. בנוסף לכך הם גם דרשו מהשרים לנמק מדוע החליטו לפטר אותי. השרים אמרו שהעבודה שלי הייתה לא טובה, ואנחנו הראינו כתגובה את דו"ח מבקר המדינה שמראה תמונה ממש הפוכה. בינתיים אני ממשיך בתפקיד, ונראה לאן זה יתגלגל הלאה".

פסיקת בג"ץ נגד החלטה של פוליטיקאים מזכירה את סוגיות הליבה שבהן עוסקת המחאה כנגד הרפורמה המשפטית, מה דעתך עליה?

"אני מאמין גדול בבירור. מחלוקת שנעשית באופן מכובד וענייני היא דבר חשוב בעם ישראל. אנחנו צריכים להבין למה אנחנו נמצאים פה, והמחאות מעלות שאלות חשובות לתודעה של אנשים רבים. ובכלל, באופן כללי אני רואה הרבה דברים טובים בהתעוררות הזו שיש בתקופה האחרונה בארץ. אנשים שחיים בלי קשר חזק למקום שהם חיים בו, זה לא חיים מבחינתי. כל עוד לאנשים חשוב ממה שקורה פה והם הולכים להפגין, זו בשורה טובה לעם ישראל. זה מראה שאכפת לאנשים מהמקום שהם גרים בו. אנחנו בתקופה של תיקון והתנקות, תקופה שתביא איתה המון דברים טובים לעם ישראל, למרות שכרגע זה לא נראה ככה. אני מאמין בזה בכל ליבי, ובקרוב כולנו נראה זאת בעינינו".