הביזיון הנורא ביום כיפור: האם האירוע החמור הבא כבר בדרך?

באמת שאין מילים כדי לתאר את התחושות בעקבות אירועי יום כיפור בתל אביב. כל מי שלב יהודי חם פועם בקרבו, ונחשף למחזות המזעזעים של השבתת התפילות וגירוש מתפללים בעיצומו של היום הקדוש, יכול רק לדמוע בכאב על המצב הנוראי אליו הגיעו יהודים בארץ ישראל.

אבל מול חוסר האונים, יש ציפייה מדמויות ציבוריות וידועות שכן יביעו במילים את תחושותיהן מול האירועים הנוראים וישמיעו קול מחאה רם וצלול נגד מפגיני השמאל. ואכן היו לא מעט חברי כנסת, ואף ידוענים, שהתבטאו והביאו את מחאתם. אבל היו גם אחרים – ביניהם כאלה שמתיימרים להיות מנהיגי ציבור – ששותקים. וגרוע מכך, יש גם כאלה שאף תומכים במעשיהם של הפורעים.

הפרשן הפוליטי עמית סגל לא נותר אדיש לנוכח שתיקתם של חלק מאנשי התקשורת ואישי הציבור מהמגזר אליו הוא משתייך, וצייץ: "אירועי כיכר דיזנגוף הם נייר לקמוס מצוין לאיתור הדתיים המקצועיים, אלה שמקלדתם כרויה לכל רבע זיוף במגזר שלהם אבל דוממים מאז אתמול אל מול התנפלות בריונית על שורת מניינים בתל אביב. שופטים ועיתונאים, ח״כים וקובעי דעת קהל, ששותקים או ממלמלים משהו בלתי מחייב. פתאום מתברר שכל הזמן הזה הם לא יצאו באומץ נגד המגזר שלהם, כי קבוצת ההתייחסות האמיתית היא הצד השני, שבו מרוחה החמאה".

בעת הזאת אין מקום לשתיקה. אי הבעת עמדה נחרצת וברורה נגד הפגיעה בקדוש וביקר לנו כעם – דומה לתמיכה במעשים הנוראים, ואף עידוד שבשתיקה למעשים דומים בעתיד. גרועים מכך הם אלו התומכים בקולם במעשי הפורעים.

המעשים המזעזעים בתל אביב נעשו אומנם בידי קומץ קטן, שלא מייצג את מרבית תושבי העיר, ודאי שלא את הציבור החילוני הכללי. אך מה שהיה לאירוע קיצוני וחריג של מיעוט אלים, הפך באמצעות תגובותיהם המגבות של מנהיגי האופוזיציה לפעולה מוצדקת. בהתייצבותם לצד המתפרעים, הם למעשה הבהירו לציבור הרחב כי לדת ולמסורת אין מקום במרחב הציבורי בישראל.

יאיר לפיד ובני גנץ בחרו לעמוד עם המתפרעים מהזרם הכי קיצוני במחנה השמאל, ולהפנות אצבע מאשימה דווקא לקואליציה ולראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל כל מי שמכיר את ארגון "ראש יהודי" יודע שאין לו כל קשר לממשלה, לרפורמה המשפטית או לניסיון לשנות את הסטטוס קוו בעיר תל אביב. אירוע התפילה ביום כיפור הנו יוזמה פרטית של הארגון, שנהוגה כבר מזה כמה שנים – גם בשנים בהן לפיד וגנץ היו ראשי הממשלה, הרשמי והחליפי.

בתגובותיהם לתקרית האנטישמית במהלך כיפור, גנץ ולפיד יישרו קו עם הקולות הכי מסוכנים בשמאל הישראלי, זאת במקום לומר בקול חד וברור: עד כאן! מניעת חופש דת מיהודים הוא קו אדום שלא עוברים.

המאכזב העיקרי הוא כמובן גני גנץ, שברגע אחד שרף את התדמית השקרית בה ניסה לעטוף את עצמו. האיש שביקש להיות הקול השפוי והממלכתי הוכיח ברגע האמת – כאשר סירב לגנות את המתקפה הנוראית נגד מתפללים בתל אביב – שהוא כלי ריק ונטול עמוד שדרה.

אוי לו למחנה השמאל-מרכז שאלו מנהיגיו. במקום שהפוליטיקאים שלו יהיו הקול האחראי, המפייס והמרגיע של הציבור אותו הם מייצגים, הם מתגלים כפחדנים שנכנעים לאיומי צייצני הטוויטר האלימים של אנשי המחאה ונמנעים מהתייצבות לצד האמת.

וכך, בהיעדר מחאה נמרצת, ומאידך, בשל הגיבוי לפורעים, האירוע הנורא ביום כיפור בתל אביב עוד עלול להתגלות כתחילתה של התפרצות אלימה כלפי כל אדם או דבר שמדיף ריח של דת ומסורת.

כאשר חלילה דתיים יותקפו בתל אביב ובתי כנסת יחוללו, תדעו למי בדיוק לכוון את האצבע המאשימה.