למה לפרוט 200 ₪ שמיועדים לצדקה, ולחלק ל-20 אנשים שונים?

השנה האחרונה למגורינו ברחובות היתה תשע"ז. בערב יום הכיפורים של אותה שנה הלכתי למקווה העירוני, לקיים את המצווה להתקדש בערב החג. השעה הייתה מוקדמת יחסית, עוד לפני העומס הגדול, ואני התנהלתי בנחת. הגעתי אל המקווה, ובכניסה לשביל המוליך לדלת המקווה פנה אלי אדם אחד ושאל: "רבי אהרן, יש לי בקשה אליך. אם לא קשה לך, כשאתה נכנס אל בניין המקווה, יושבים בצד כמה עניים. אתן לך עשרה שקלים שתיתן שם לצדקה. אתה יכול לתת מכספך צדקה למי שאתה רוצה, אבל את הכסף שלי אודה לך אם תשים בכוס של האדם הראשון מימין. תוכל לעשות לי את הטובה הזו?". אמרתי לו: "בשמחה, זה לא כבד ואין לי שום בעיה. אבל אולי תספר לי מה העניין? למה אתה לא נכנס פנימה ונותן את הצדקה בעצמך?". היהודי התחמק. לא לחצתי עליו, לקחתי את הכסף נכנסתי פנימה. נתתי את המטבע לאותו עני, והוספתי מכספי נתינה נוספת לו ולשאר העניים שישבו שם.

אודה על האמת, הסתקרנתי מאוד. מה יכולה להיות הסיבה לשליחות המסתורית? אולי האיש מכיר את אוסף הצדקה ולא רוצה שיתבייש? אולי הוא מנסה לתת מתן בסתר? אני חובב סיפורים כאלו. לא רק מסקרנות, מרצון ללמוד מבני אדם. אני מאמין שאם רק נתבונן במעשים של בני אדם נוכל לראות את היופי הנפלא שיש בהם, ולא תמיד מוחצן.

כשיצאתי מהמקווה, הבחנתי בו ניגש לאנשים שונים, משוחח עם כל אחד מהם שניות ספורות ומושיט להם מטבע. הבנתי שהוא מבקש מכולם אותה בקשה שביקש ממני, והסתקרנתי עוד יותר. יצאתי מהרכב, ניגשתי אל האיש ואמרתי לו: "רבי יהודי, אני מבין שיש לך סיפור מעניין עם העני הזה. אם אינך רוצה, אינך חייב לספר, אבל אם יש משהו שיכול לחזק אותי באופן אישי, אשמח לשמוע". האיש התרצה, וסיפר: "אני לא מכיר את אוסף הצדקה, אבל פגשתי אותו למחרת ראש השנה בבית הכנסת. שוחחנו קצת, והוא השיח את לבו בפני. 'המצב היום הוא לא מה שהיה פעם', אמר. 'פעם אנשים היו מגיעים למקווה בערב ראש השנה ונותנים צדקה בעין יפה. היום הם כבר לא מקפידים על זה כל כך. תראה, הבוקר ישבתי שלוש וחצי שעות בכניסה למקווה, ורק אדם אחד שם לי כסף בקופה. נכון, הוא נתן בעין יפה והכניס לי מאה שמונים שקלים לקופה, אבל הוא היה אדם אחד בלבד! איך זה שרק אדם אחד נתן צדקה?', אמר בכאב. החלטתי שבערב יום כיפור אתן לו 200 שקלים. אתמול חשבתי איך לתת לו את הכסף. שהרי אם אתן את כל מאתיים השקלים בבת אחת, הוא ירגיש ששוב רק אדם אחד נתן. לכן החלטתי להשקיע חצי שעה כדי לשמח אותו. פרטתי את מאתיים השקלים למטבעות של עשרה שקלים, והחלטתי לעמוד בכניסה למקווה ולבקש מאנשים שאני מכיר לקחת את הכסף ולשים בקופה של העני. רציתי שהאיש ירגיש שעשרים אנשים טרחו ושמו לו כסף בקופה. אולי יהיו עוד אנשים שיראו אותם ויתנו לו, או שיתנו לו בלי קשר, אבל אני אדאג שלפחות עשרים אנשים יבחינו בו ויתנו לו צדקה".

האיש סיים את הסיפור, ואני נשארתי עומד נפעם במקומי. תראו עד כמה אפשר לחשוב על השני, לעשות חסד עם השני, להיות ממש גאונים בחסד. מי כעמך ישראל!