למה כל כך הרבה אנשים היום נכנסים לדיכאון? ושמחת בחגך

"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ.... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵח" (דברים פרק ט"ז)

אחת המצוות שאנו מצווים עליהן בחגים ובפרט בחג הסכות, זו המצווה "והיית אך שמח" – מצווה מדאורייתא, אתם מצווים להיות שמחים! ספר החינוך כותב: "שהשמחה היא מצרך נפשי חיוני לאדם", ולכן ישנה מצווה לשמוח בזמנים מיוחדים, בהם יש לזכור את חסדי ה', ועל ידי כך השמחה לא תיגרר למחוזות לא רצויים. מגלה לנו "ספר החינוך" ש"השמחה היא מצרך נפשי חיוני לאדם" תרופה לנפש, תרופה לדיכאון, תרופה לכל הבעיות הנפשיות שלנו.

נערוך סקירה קטנטנה על הקורה בישראל ובארה"ב בתחום הדיכאון והבעיות הנפשיות שהן בעצם היפך "השמחה" ונתקדם להבין כיצד להיות בשמחה והאם יש "פטנטים" כיצד להיות שמח באמת ולא לפול לייאוש ודיכאון?!=

מהו דיכאון / הפרעה נפשית / הפרעות מצב רוח?

דיכאון קליני / דיכאון מז'ורי(MDD)  הוא הפרעה נפשית, המאופיינת בדפוס נרחב ומתמשך (לפחות שבועיים) של מצב רוח ירוד, שאליו מתלווים הערכה עצמית נמוכה ואובדן עניין והנאה מפעילויות מהנות, חרדה, הפרעות בתיאבון, חוסר מרץ, מחשבות פסימיות בדרגות שונות – עד כדי מחשבות של חוסר טעם לחיים ואובדניות, ירידה בריכוז ובזיכרון, ופגיעה משמעותית בתפקוד. לפעמים מופיע גם בהרגשה של ריקנות וחוסר רגש. אוסף תסמינים זה קיבל את שמו המקצועי, דיכאון קליני / מז'ורי ומתואר וסווג כ"הפרעת מצב רוח" (עפ"י ספר האבחנות של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה -  DSM - ויקיפדיה – ערך דיכאון).

בישראל - "כ-7.5% מהישראלים נוטלים תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה נתוני קופת החולים: זינוק של יותר מ-50% במספר המשתמשים בתרופות אנטי דיכאוניות ב-6 השנים האחרונות | עלייה חדה בשימוש בקרב ילדים בני 15-4 שנים''. ד"ר אילן טל )פסיכיאטר מומחה ובעל הקליניקה בתל אביב) מסביר כי העלייה ברמת החיים של הישראלי הממוצע אינה מביאה עמה בהכרח ירידה ברמות הדיכאון "אנשים שטסים יותר לחו"ל או חיים ברווחה כלכלית גדולה יותר, הם לא בהכרח מאושרים יותר", האושר קשור למשמעות בחיים, לא לממון. עוד כסף יכול לאפשר לנו עוד חוויות שיגרמו לנו לשמחה, אבל לא לאושר. אנחנו חברה יותר מרוגשת אבל פחות מאושרת. כאשר הריגוש שלנו חסר משמעות — האושר פשוט לא גדל (מערכת דוקטורס אונליין (23.04.2023.

בארה"ב - "77 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת נמצאים במצב נפשי לא טוב". הצצה קטנה לקורה בארה"ב "ארץ השפע" הבלתי מוגבל, לפי מאמר של ג'ים ווינדולף (The New York Observer) מגלה כי "77 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת נמצאים במצב נפשי לא טוב כולם במדינה הזאת יהיו משוגעים עם קבלות, שיעורי התפשטות הדיכאון בכל העולם ובכל קבוצות הגיל עולים בהתמדה מאז שנות הארבעים, בארצות הברית שיעור הלוקים בדיכאון גבוה כמעט מבכל מדינה אחרת''.

מחקרים שנעשו בתחום הנפש מראים שהסיבות המביאות לכך שאנשים נכנסים לדיכאון / עצבות (דפרסיה) הן בגלל המחשבות שלנו, בגלל תפיסות העולם וההשקפות שלנו. החרדות שלנו הינן לא על המצב הנתון ברגע זה ממש. הן בד"כ, ע"פ מחקרים, כתוצאה מהמחשבות על מה היה, על מה הולך להיות איתי, עם גורלי, עם משפחתי, עם פרנסתי, עם בריאותי וכו'. אדם צריך בכל רגע נתון להסתכל ולשמוח על המצב שלו בהווה! לא על מה היה בעבר, לא על מה יהיה מחר! מובן שאנחנו צריכים להסיק מסקנות על מה שעיוותנו בעבר, מובן שצריך לתכנן או להשתדל לתכנן את מה שבכוחנו לגבי העתיד, אבל החשוב הוא לשמוח על ההווה שלי! כלומר להסתכל תמיד, האם יש לי יותר ממה שאין לי? או שחסר לי יותר ממה שיש לי?

אם אני יכול לקום וללכת, לטייל ולהתפלל, לשבת וללמוד, יכול לשרת את עצמי ללא עזרה, גם אם עובדתית הבריאות אינה 100%, אבל אני עדיין מתפקד ב"ה בצורה סבירה, אני צריך לשמוח! כמה אנשים לא יכולים להיות עצמאיים ולטפל בעצמם, ללא עזרה?! אם ברגע זה או ביום הזה, יש לי "לחם לאכול ובגד ללבוש", יש לי עבודה ופרנסה, יכול לפרנס את משפחתי אפילו בצניעות – אני צריך לשמוח! יש כאלו שבאמת אין להם גם את המינימום. אם יש לי בית ומיטה לישון עליה – אני צריך לשמוח! לכ-20% מאוכלוסיית העולם אין קורת גג. אם ב"ה יש לי ילדים, נכון שלא תמיד הם הולכים בדרך שאני חושב שהיא המדויקת, נכון שהם לא תמיד בריאים וזה מצריך ממני ריצות וטיפולים וכו', אבל ב"ה יש לי ילדים – אני צריך לשמוח! כ-5% מאוכלוסיית העולם אינם יכולים להביא ילדים). אם אני (עדיין...) נשוי, ב"ה, נכון שלא תמיד הזוגיות היא משהו מרנין, ויש לעיתים יותר ויכוחים וחוסר הסכמות מאשר "שלום בית". נכון, לא נעים! אבל אני נשוי/אה, איני בודד, יש מי שדואג לי, מחכה לי, מבשל מכבס לי וכו'? אני צריך לשמוח! במדינת ישראל יש כ-35% גירושין בנישואין ראשונים ו-70% בנשואים שניים).

כלומר, "המפתח לשמחה" הוא לראות להוקיר, להכיר ולהעריך את כל השפע שיש סביבי, את כל הטוב שסובב אותי. כאן תמיד עלולה להיכנס מחשבה מטרידה של "אבל...". אבל לשכן שלי יש בית יפה יותר; רכב מפואר יותר; השכן נוסע לחו"ל פעמיים בשנה ואני בקושי נגרר לכינרת עם הילדים; לשכן שלי יש ילדים מחונכים ושקטים ולי יש "גיהינום בבית"; לשכן שלי יש זוגיות נפלאה, ואצלי בבית "טוב מותי מחיי"; הגיסים שלי מרוויחים פי 10 ממני ואני בקושי מגרד את ה"שכר מינימום".

אגב, מי אמר שאנחנו יודעים בדיוק מה קורה במצב הבריאות של מישהו אחר? אולי הרכב שלו משועבד? אולי הזוגיות של השכן רק נראית טוב יותר, והם בעצם לא מתקשרים בכלל? מה לנו כי נלין ונהיה עצובים כי לאחר יש ולי אין? אולי לנו יש פי מאה ממה שיש לאחר? אולי דווקא השכן מתקנא בך? כל המחשבות הללו הן הגורמות לנו לעצב / לדיכאון. אנו נותנים למחשבות הללו לנקר לנו בראש, להסתכל מסביב מה יש למישהו אחר וכמה לי חסר, ו/או להתחיל לדאוג ממה היה ומה יהיה.

זוהי עבודת השמחה! להסתכל אך ורק עלי, ברגע זה! להאמין שכל "מה דעביד רחמנא לטב עביד", אני מקבל בדיוק, אבל ב ד י ו ק את מה שמגיע לי. כדי לצלוח את הגלגול והתיקון שלי בעולם הזה! בבריאות, בפרנסה, בחינוך ילדים (בני, חיי, מזוני), ו"אין חופה אחת נוגעת בחברתה". מה לנו לדאוג ולהלין? מה מעניין אותנו מה קורה עם השכן? עם החבר? עם המשפחה? "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי" (רבי נחמן מברסלב – סיפורי מעשיות מעשה בתם חכם), לו נאמין ש"כל מאורעותיו של אדם לטובתו" (רבי נחמן מברסלב – ליקוטי מוהר"ן), הרי שהיינו שמחים ולא מפסיקים לרקוד ולשמוח!