"הגענו לשכונה החרדית ביותר ביום שישי בצהריים, וציפתה לנו קבלת פנים מרגשת במיוחד"

המחזה שהתרחש בחג הסוכות בשנה שעברה, בסמוך לבית כנסת זיכרון משה בירושלים, היה מרגש וסוריאליסטי כאחד: קבוצה של כמה עשרות תיירים ניצבה שם עם ארבעה מינים שעברו בין הידיים של חברי הקבוצה, כאשר כל אחד מהם מברך ומנענע אותם כנדרש. אבל המרגש ביותר היה לראות את האברך החסידי הצעיר שעמד בקרבת מקום, עם שיירה של כמה ילדים קטנטנים, כולם עם פאות ארוכות, ממתינים בסבלנות עד שאחרון התיירים יברך ויקיים את המצווה.

מסתבר כי מדובר היה בתיירים שכלל לא התכוונו לקיים מצוות נטילת ארבעה מינים. הם בסך הכל הזדמנו למקום יחד עם מורה הדרך דודי בר סלע, אלא שאז, כשחלפו על יד בית הכנסת המרשים, חלף במקום אברך מחסידי גור כשהוא מוביל אחריו את ילדיו, ובהחלטה של רגע הציע להם לברך על ארבעת המינים. ההצעה הייתה במקומה, וכך החלו עשרות חברי הקבוצה ליטול את ארבעת המינים ולברך עליהם.

צילום: דודי בר סלע

מגוון של עדות וסגנונות

דודי בר סלע, אם שאלתם, הוא מורה דרך שלוקח את המטיילים לסיורים שונים ברחבי הארץ, אך גולת הכותרת של הטיולים שלו היא סיורים ב"ירושלים מחוץ לקופסה". הוא מציע אותם באתר שהוא מנהל, וכן בסיורים שאליהם הוא מוציא את המטיילים בפועל.

"אני לוקח את הקבוצות למקומות בירושלים שהן לא יגיעו אליהם בכוחות עצמן, או לקונספטים מיוחדים במקומות שהם לא מכירים את הסיפורים שמסתתרים מאחוריהם", הוא מסביר. "כך למשל רוב אלו שבאים לירושלים מחפשים את 'הכותרות': אם מחפשים משהו ציורי, אז הולכים לעין כרם, אם רוצים שוק, הולכים למחנה יהודה, וכשרוצים קצת היסטוריה, ארכיאולוגיה וקדושה, אז הולכים לעיר העתיקה. אבל אני נהנה להראות את הפינות המיוחדות של העיר. בייחוד את השכונות כמו טלביה, מוסררה, שכונת הבוכרים, המושבה הגרמנית והיוונית ועוד. השכונות האלו נותנות לירושלים את האופי והצבע המיוחד שלה.

"גם כשמגיעים לסיור באזור בעיר העתיקה, אני משתדל שלא להציג בפני הקבוצות רק את המקומות המוכרים, אלא דואג לגעת גם בסיפורים המיוחדים והפינות הקטנות של העיר העתיקה, ואם מדברים על עולם תוכן יהודי, אז יש את האזורים ברובע הנוצרי והמוסלמי שבהם התגוררו אנשי היישוב הישן. זו גם הזדמנות לספר על תלמידי הגר"א שעלו לארץ מתוך מטרה להביא את גאולת ישראל, כשהחזון של עלייתם לארץ היה לא רק פרקטי אלא גם מדיני, וכן אני מספר על ציוני דרך רבים ומעניינים שרוב המטיילים כלל לא מודעים אליהם".

צילום: דודי בר סלע

כמובן שהשכונות החרדיות מהוות יעד חשוב ומיוחד בסיורים של דודי בר סלע. הוא לוקח אליהן את המטיילים ונהנה לחשוף אותם לחיים שרובם מעולם לא הכירו. "העולם החרדי הוא מיוחד מאוד, אך רבים לא מכירים אותו", מדגיש בר סלע, "רוב רובם של המטיילים שלקחתי רחוקים ממנו מאוד, וזוהי הסיבה שהם התרגלו להסתכל עליו ככזה שעשוי ממקשה אחת וכל החרדים נראים להם אותו דבר ממש. האפשרות להציץ לעומק ולהכיר את הווי החיים החרדי מקרוב, קוסמת להם מאוד. זהו עולם אחר ובלתי מוכר שנמצא מעבר לגבול, ולכן הוא מאוד מסקרן.

"כמובן שאת ההיכרות הזו ניתן לייצר במגוון דרכים. יש למשל סיורים קולינאריים שנעשים בעיקר לפני שבת, יש סיורים שנוגעים בגיוון של העולם החרדי ומאפשרים למבקרים לראות את הסגנונות השונים של האוכלוסייה, ויש סיורים שבהם אני לוקח את המטיילים כדי להכיר את הדברים הבסיסיים ביותר בחברה החרדית, כמו למשל ההבדל בין חסידים לליטאים, או ההבדלים בין החסידויות השונות, וזה כולל גם מנהגים וסגנון לבוש. המטיילים מקשיבים ונהנים מאוד להתחיל לזהות את סגנונות האנשים שחולפים ברחוב . אני מרגיש שבזה אני פוקח להם את העיניים.

"גם בענייני השקפה, לא כולם מכירים את הסגנון השונה. כך למשל, כולם סוברים ש'העדה החרדית' שהם מכירים אותה מהכשרות הידועה היא חרדית כמו החרדים שמכהנים בכנסת. אבל אז אני מסביר על המחלוקת הגדולה שקיימת במשך השנים בין העדה החרדית לבין אגודת ישראל, ולבין הציבור הליטאי. כי בעוד שבעדה החרדית מתנגדים בתוקף למדינת ישראל, ומבחינתם גם אם יהיה ראש ממשלה חרדי, אסור יהיה לקחת חלק בממשלה עד ביאת המשיח, גדולי התורה של אגודה ודגל סוברים שיש להשתלב במדינה ולהצביע בבחירות. החזון אי"ש טען למשל כי חובה ללכת להצביע ואפילו ציין שזוהי מצווה. אם כי חשוב להדגיש שכאשר הוא נשאל: 'האם זו מצווה כמו אכילת מצה בפסח?' הוא השיב: 'לא, זו מצווה כמו אכילת מרור'. בכך הוא ביטא את התנגדותו לכך שהמדינה לא מתנהלת על פי התורה ועדיים הדגיש את המצווה להשתתף ולהשפיע".

צילום: דודי בר סלע

המטרה: לערוך היכרות

החילוני המצוי מתעניין בכל הסיפורים האלו ובניתוח החברה החרדית?

"ברוב המקרים אני רואה שההיכרות הזו מעניינת מאוד את המטיילים החילוניים, ותמיד בסיומו של הסיור, אחרי שאני מסייר איתם במשך שעות בשכונות השונות עם בתי הכנסת והישיבות, נשאלת השאלה: 'למה אתה לא לוקח אותנו למקום הקיצוני ביותר – שכונת מאה שערים?' אני תמיד מסביר שאני פשוט לא רואה בכך טעם, גם כי אני חושש מהתגובות שאקבל, כי חלק מתושבי מאה שערים אינם מעוניינים במטיילים שייכנסו לשכונה שלהם, וגם כי זוהי שכונה שאינה מייצגת את החברה החרדית בכללותה, ומטרתי היא להראות להם את החברה כולה, לא רק להעניק את חוויית הקצה". 

מידי פעם מזדמן למטיילים בקבוצותיו של בר סלע להגיע גם לבתים של משפחות חרדיות שפותחות את דלתן ומארחות אותם בשמחה. "יש למשל את משפחת נדב המקסימה", הוא מציין, "זוהי משפחה מיוחדת מאוד שמתגוררת בשערי חסד, האבא הוא דיין ותלמיד חכם גדול והאמא אישה מיוחדת במינה. הבאתי אליהם קבוצות שביקרו אותם גם בתקופות מתוחות ביותר מבחינת הפילוג החברתי, ובכל פעם יצאו עם תובנות חדשות ועם דעות שקצת השתנו לגבי החברה החרדית. אנשים הרבה פעמים אומרים לי: 'אנחנו לא מסכימים איתם, אבל אי אפשר להישאר שאננים מול מאור הפנים שלהם  והאירוח שהם עושים מכל הלב. זה שונה לגמרי מכל מה שמראים לנו בתקשורת".

במקרה אחר הזדמן לבר סלע להדריך קבוצה של כ-15 בני משפחה, שלרגל יום הולדתה של סבתם הם יצאו יחד איתה לראות את הבית שבו היא גדלה, באזור בתי ארזה בשכונת גוש 80. "הגענו לשכונה במיניבוס, ביום שישי בצהריים – העיתוי הכי עמוס בריכוזים החרדיים", הוא מספר, "ובכל זאת, אני חייב לציין שתושבי השכונה קיבלו אותנו באופן מדהים. הם שאלו מה אנחנו מחפשים וכשסיפרנו להם על ביתה של הסבתא, הם הצליחו להדריך אותנו בדיוק איך להגיע לבניין. נכנסנו לתוכו בקבוצה רועשת שרחוקה מאוד מהסגנון החרדי, וגם שם פגשנו אנשים שקיבלו אותנו במאור פנים. אחת מדיירות הבניין כיבדה אותנו בחלות שאפתה לשבת, מישהי אחרת סיפרה שהיא זוכרת את צאצאי המשפחה של הסבתא ואת בני המשפחה. נוצרו שיחות מרתקות בין כולם, ובינתיים ראינו את ילדי הבניין חוזרים ממקומות הלימוד, זה עם דף קשר שקיבל בתלמוד תורה, וזו עם הממתק שקיבלה ב'קבלת שבת'. המראות האלו כל כך חיממו את הלב והיו מלאים בחן וביופי יהודי. כולנו הרגשנו שזהו עם ישראל האמיתי, בלי מחיצות ופלגים כפי שמנסים למכור לנו".

צילום: דודי בר סלע

להוסיף אהבת חינם

לדודי בר סלע יש גם סיורים מיוחדים שהוא מוביל דווקא בחג הסוכות, שכן הוא גילה כמה וכמה פעמים שזהו חג שמרתק את המטיילים באופן מיוחד. "המטיילים רוצים ללמוד כמה שיותר על החברה החרדית, ואווירת החג ברחובות, כמו גם הסוכות שמוקמות בכל קרן זווית, בהחלט מאפשרות זאת", הוא מסביר.

בנושא זה מבהיר בר סלע, שהמטיילים מגלים עניין רב בנושא ההלכתי, ומבקשים להבין מדוע יש כאלו שהסוכות שלהם עשויות רק משלוש דפנות או על שטח קטנטן, ובכל זאת הן כשרות. הם גם מתעניינים בסוכות הענק שמוקמות בסמוך לבתי כנסת, ולפעמים גם מתרעמים, ובצדק, על סוכות שנבנו באופן לא בטיחותי על מרפסות שנראה שהכפילו ושלשו את גודלן. "אני תמיד מתבדח על כך שעשרה ניסים נעשו בירושלים, וזהו הנס האחת עשרה. אך כמובן שזה לא מצחיק כלל. מדובר בסכנה גדולה, וברור שמוכרחים לתת על כך את הדעת. לפעמים הסיורים שלנו גולשים גם לשעות הלילה, והמטיילים ממשיכים לאחר מכן לבקר בשמחות בית השואבה ובאירועים נוספים שמתקיימים בעיר. זהו סוג של חוויה שלא מוכרת להם, והיא מעניקה להם הרבה צבע ועניין".

בימים אלו, בהם יש לצערנו פילוג וקיטוב בעם, אתה נתקל גם בתקריות פחות נעימות בנקודות המפגש שבין הציבורים?

"זה קורה לעתים רחוקות. לפעמים אחד המטיילים יכול להביע את דעתו על העולם החרדי ולא לשים לב שיש 'אוזניים לכותל' ובעצם יש עוד אנשים ששומעים אותו ברחוב, או להיפך – מצד אנשים קיצוניים ספורים מבין התושבים בעוטף מאה שערים בלבד שיכולים לצעוק שנסתלק מהשכונה שלהם. אבל באופן כללי אני חייב לציין שיש כבוד הדדי, זו הזדמנות מדהימה ומרגשת לראות את העולם החרדי האמיתי, וגם אם יש מישהו מסוים שאומר או מתבטא באופן לא ראוי, אני מסביר למטיילים שמדובר בתפוח רקוב בודד שלא מעיד על החברה כולה, והם בהחלט מבינים.

"בכל פעם מחדש כשהם יוצאים מהסיור מלאים בהשראה ובהתפעלות, אני מרגיש שתרמתי את המעט שאני יכול למען אחדות בעם ישראל, כי שנאה צומחת במקום שבו אין ידיעה והיכרות, ואילו כשמכירים, יכולה להיות חוסר הסכמה, אבל שנאה לא תהיה. אני בטוח שהמראות שהם חווים בטיולים ילוו אותם גם בהמשך, ויהדהדו בליבם כשהם ישמעו דרך התקשורת או מקורות אחרים דברים פחות נחמדים על העולם החרדי. בעזרתם הם יוכלו לראות את התמונה באופן הרבה יותר מאוזן ונכון".