הרבנית ימימה מזרחי: "אני רוצה לומר מילה לביגלליסטים"

בערב חיזוק שהתקיים במוצאי שמחת תורה, שלחה הרבנית ימימה מזרחי מילות חיזוק וכוח לציבור הנשים. "אני רוצה לשלוח חיבוק ענק לכל הנשים שסוככו על הילדים שלהן בקור רוח, גם כשהן רעדו מפחד כל היום הארוך הזה בלי לשמוע חדשות", פתחה הרבנית. "נשים שהמציאו מילים משום מקום כדי להרגיע, אפילו שהן נמסו מפחד. אנחנו שולחות אליכן חיבוק ענק".

"אני לא מפסיקה לקבל פניות נשיות", ממשיכה הרבנית, "אני כלה צעירה, בעלי יצא לראשונה בנישואין האלה למילואים וכולי דאגה, מה אני עושה? אני עם צירי לידה ומפחדת לנסוע בציר הזה, מה אני עושה? אבל הפניה הכי מרגשת שקיבלתי היא, 'אני מבקשת את תפילתך עליי, אני יוצאת למילואים בתפקיד של קצינת נפגעים'. אישה שצריכה לדפוק בדלתות ולמצוא את המילים הנכונות כדי לבשר את הנורא מכל. אז אנחנו מחבקות אתכן נשים ומחבקות את השליחות הענקית שלכן".

בפתח דבריה, נגעה הרבנית בנקודה חשובה: "אני רוצה לצטט כאן את דבריו של הרב יהודה בן ישי, אביה של רותי פוגל הי"ד, שמחבלים פלשו לביתה ורצחו אותה, את בעלה ואת שלושת ילדיה. הרב בן ישי ביקש דבר אחד, אני זוכרת את זה מאוד. הוא אמר: 'בבקשה אל תחשפו את הילדים, את הנערות ואת הנערים לתמונות הקשות והסרטונים האיומים, זה מחליש את כוח התפילה'. זו סקרנות מאוד טבעית, נדמה לנו שדווקא זה ימריץ את כוח התפילה, אבל לא. ברגע שרואים תמונה האמונה נחלשת, את אומרת לעצמך - 'זהו נגזרנו, מה אני מתפללת בכלל'. אז כמה שפחות סרטונים וכמה שפחות חשיפה, זה מה שהוא אמר".

עכשיו מזכירה הרבנית את מי שידע שבי מהו. "אחות אשתו של רבי מאיר בעל הנס נלקחת בשבי, ורבי מאיר לא נרגע מזה שיש אישה בשביה. הוא הולך לשומר בית הסוהר ואומר לו - שחרר את השבויה הזו. שבויות משחררים לפני שבויים. שומר בית הסוהר עונה לו - אני לא יכול, יהרגו אותי, ורבי מאיר אומר לו, 'בכל פעם שתחשוש, תגיד את המילים 'אלהא דמאיר ענני'', וכך הוא משחרר את השבויה. אז זו גם התפילה שלנו עכשיו - 'אלהא דמאיר ענני'".

הרבנית לא שוכחת לפנות גם ל'ביגלליסטים', כלשונה: "אני רוצה לומר מילה לאלה שאומרים, 'זה בגלל התפילה ביום כיפור', 'זה בגלל מה שקרה', 'זה בגלל'… היי, שקט!". את השקט הזה לומדת הרבנית מסיפור מהמשנה: "פעם אחת נלקח בשבי ילד יפה תלתלים וטוב רואי וקראו לו ישמעאל בן אלישע, ורבי יהושע בן חנניה לא יודע אם כדאי לשחרר אותו בעסקת שבויים או שאולי השחרור יעלה יותר מכדי דמיו. הוא עומד ליד השבי, מתחיל לומר פסוק ורוצה לדעת מה יענה השבוי הזה, כדי לדעת מה יעלה בגורלו. הוא מתחיל את הפסוק 'מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים', ובעצם שואל - מי עשה לנו את הדבר הנורא הזה? והילד ישמעאל בן אלישע עונה מהשבי, 'הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו'. ואז אומר רבי יהושע בן חנניה, 'בני ציון היקרים המסולאים בפז', וזלגו עיניו דמעות, ואמר 'מעיד אני שמיים וארץ שהשבוי הזה יהיה גדול בישראל, אנחנו הולכים להילחם על השחרור שלו'".

"רגע, מה עשה רבי ישמעאל? הוא בעצם אמר שזה בגלל החטאים והעוונות שלנו", ממשיכה הרבנית. "אבל האמת היא שזה לא מה שהוא אומר. הילד ישמעאל בן אלישע, שהפך בהמשך לכהן גדול, הוא לא זה שיגיד, זה בגללם או בגללם. הוא אפילו לא יגיד זה בגללנו. אלא בגלל שיש לנו כאלה אויבים אכזריים ונוראים ואיומים. ונכון שחטאנו ואנחנו במחלוקות, וזה בטח לא עזר לכל ההתרחשות הזו. אבל כשרבי ישמעאל בן אלישע נכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים ורואה את הקב"ה יושב על כסאו ואומר לו ישמעאל בני ברכני, הוא יודע שזו שעת רצון נדירה ואומר לו: 'יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם עמך במידת הרחמים ותיכנס להם לפנים משורת הדין'. וזו גם התפילה של היום הזה, אחרי 'אלהא דמאיר ענני'. נכון, אתה כועס עלינו, נכון אנחנו רבים נורא, אבל היום לא, היום תראה איך אנחנו מאוחדים, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ותכנס להם לבפנים, כי בפנים הרי אין טייס שאמר היום 'לא' כששלחו לו צו שמונה, אין סרבן גיוס אחד שאמר 'כי ככה, כי ההוא, כי הפוליטיקה', אין! אז תיכנס להם לבפנים, אל תשמע את מה שהם אומרים מהפה ולחוץ בימים כתיקונם. אנחנו עם טוב ריבונו של עולם".

"ושיעורי בית, הנחיה אחת אחרונה", מסיימת הרבנית. "מה אנחנו עושים בצפירה? אומר הפרי צדיק, רבי צדוק הכהן מלובלין: חצוצרה מיועדת לשני דברים - לקרוא את העם לאוהל מועד כדי שילמדו תורה ממשה רבינו, או לאסוף אותם למלחמה. כאשר קוראים לאנשים עם החצוצרה אנחנו בעצם מתקבצים ביחד, כמו במתן תורה, כמו בשמחת תורה. כשמשה רבינו היה קורא לעם לאוהל מועד ללמוד תורה, הוא היה חייב שהם יהיו מאוחדים. לחצוצרה יש צליל אחיד, והיא מאחדת את כולם. ובמילותיו של הפרי צדיק: 'כדי שיהיו ישראל באגודה אחת, היה קורא להם משה רבינו בחצוצרה, כדי שיהיו כאיש אחד בלב אחד, כמו במתן תורה', כמו בשמחת תורה, 'וכן במלחמה תוקעים בחצוצרה כי העיקר שיהיו ישראל כאיש אחד בלב אחד, ושיתוקנו בצפירה הזו גם פושעי ישראל. כי על ידי זה מתגברים על אומות העולם, כי כל כוחם לקטרג עלינו לטעון נגדנו הוא שאיננו מאוחדים, והחצוצרה הופכת לצרת רבים את הכל וצרת רבים חצי צרה'. אז בכל פעם שאנחנו שומעות את הצפירה הזו, את החצוצרה הזו, אנחנו מקבלות על עצמנו לקחת חצי צרה ולשאת אותה, כי צרת רבים חצי צרה".