המציאות שהתפוצצה לנו בפנים: אנחנו עדיין זקוקים לגאולה

רק לפני מספר ימים ציינו בישראל חמישים שנה לאסון הנורא של מלחמת יום כיפור. במלחמה הזאת איבדו כ-2,700 יהודים את חייהם ומעל 7,000 חיילים נפצעו בגופם ובנפשם. פרוץ המלחמה בעיצומו של צום יום כיפור, קריסת קווי ההגנה, והמחיר הנורא שהמלחמה הזאת גבתה, נחתו על אזרחי מדינת ישראל כרעם ביום בהיר והיכו את כולם בהלם מוחלט.

רק שש שנים קודם נחלה מדינת ישראל את אחד ההישגים הצבאיים המפוארים ביותר שנרשמו אי-פעם – מלחמת ששת הימים. ההצלחה הגדולה במלחמה יוחסה לתחכום ולתעוזה הישראליים, שהביאו תוך זמן קצר לתוצאות מדהימות ולשחרור חבלי ארץ היסטוריים. האווירה בארץ הייתה רוממות רוח עצומה ותחושה כאילו לישראל יש את הצבא הטוב בעולם, כזה שלא ניתן לנצחו. בתחושת האופוריה הזאת הייתה מעורבת מידה לא מועטה של אשליה, כאילו כוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה, וכי מדינת ישראל מסתדרת היטב בזכות עוצמתה הצבאית מבלי לקחת בחשבון את הכתוב "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".

חלפו להן רק שנים ספורות מאז הניצחון הגדול של מלחמת ששת הימים, והאשליה הזאת התפוצצה בפרצופם של אזרחי ישראל – התקפה פתאומית ומשולבת של צבאות האויב מוטטה בקלות את הביצורים הישראליים, והם פלשו עמוק לתוך שטח מדינת ישראל. בתוך שעות הצטברו מאות קורבנות יהודים, והידיעות הקשות משדות הקרב מילאו את הלבבות בתחושת פחד מוות ממשית. בבת אחת התנפצה לרסיסים תחושת הביטחון, והיא התחלפה באיום שהנה מגיעה על עם ישראל שואה נוספת. רק כעבור כמה ימים קשים ונוראים החל המפנה בשדות הקרב. בחסדי שמיים ובניסים גלויים, כוחות האויב נבלמו.

לאחר המלחמה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, שחקרה ובדקה את הנסיבות שהביאו לאסון הנורא. מסקנות החקירה הביאו לפיטוריהם של האחראים למחדלים, ולהנחיות שימנעו הישנות של אירועים דומים בעתיד. הטראומה שחוותה מדינת ישראל הייתה כל כך קשה, שהיה ברור שלהבא לא תיתכן אפשרות שאירוע דומה יוכל להתרחש שוב.

אבל הנה, חמישים שנה חלפו וזה קרה שוב.

ההתמודדות המתמשכת מול האיום של מחבלי החמאס וארגוני הטרור האחרים ברצועת עזה הביאה את מדינת ישראל לייצר ולפתח אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים ביותר, שהצליחו למנוע מהמחבלים לפגוע באופן חמור באזרחי המדינה. לאחר מספר מבצעים מוצלחים מול המחבלים העזתיים, העליונות הצבאית והטכנולוגית של מדינת ישראל הוכחה באופן מרשים ומעורר השתאות. כך הלך והתקבע בתודעה הישראלית הרחבה כי אנחנו שולטים במצב בעזה, והמחבלים לא באמת יכולים לפגוע בנו באופן ממשי. מה שהוביל לתחושת האשליה כי ישראל מסתדרת היטב בזכות כוחה הטכנולוגי, מבלי לקחת בחשבון ש"אם השם לא ישמר עיר שווא שקד שומר".

אבל אז הגיע היום הזה, שייזכר לדיראון עולם, כאשר קונספציה שגויה והבנה מוטעית של המציאות בשטח הובילו לאחד האסונות הגדולים שידע העם היהודי מאז השואה. פתאום התברר כי למרות העדיפות הטכנולוגית והצבאית הישראלית, ברגע האמת כל המערכות כשלו, ומאות מחבלים התנפלו כמו חיות טרף וטבחו ביהודים ללא רחם. האסון הבלתי נתפס, המחזות הקשים, העדויות הנוראיות וגורלם הלוט בערפל של בני הערובה שנתפסו בידי המחבלים הארורים, מטריפים את הדעת והם לא יעזבו אותנו עוד שנים רבות. מדובר בטראומה אישית ולאומית, שאין לנו בכלל היכולת להעריך את גודלה והיקפה.

לאחר שתסתיים המלחמה נגד המחבלים הארורים, קרוב לוודאי שתוקם ועדת חקירה ממלכתית שתחקור ותבדוק את הנסיבות שהביאו לאסון הנורא. סביר להניח שמסקנות החקירה יביאו לפיטוריהם של האחראים למחדל הנורא ולהסקת מסקנות שימנעו הישנותם של אירועים דומים בעתיד. ושוב נחזור לדמיין שאירוע כזה לא ייתכן שיתרחש יותר.

אבל בואו לא נחזור על טעויות העבר. אם אנחנו באמת רוצים לעשות משהו כדי למנוע את האירוע הנורא הבא, זה דורש מאיתנו גם להסיק מסקנה אישית: להיגמל מאשליות של תחושת ביטחון מזויפת.

מדינת ישראל וצה"ל יכולים לעשות הכל על מנת להגן על אזרחי ישראל, אבל אסור לנו בשום פנים ואופן להשלות את עצמנו כאילו גורל חיינו נתון רק בידם או בידינו. ההיסטוריה מלמדת כי האירועים הקשים שהתרחשו כאן, מקום המדינה ועוד לפני כן, גבו את חייהם של 29 אלף קורבנות יהודיים – חיילים ואזרחים שנהרגו לאורך השנים במלחמות ובפיגועי טרור רק בשל רצונם לגור בארץ ישראל. כל אלה מהווים תזכורת נוראה, שלמרות שזכינו לשוב לארץ המובטחת ולהקים בה מדינה יהודית, אנחנו עדיין בגלות קשה וכואבת שגובה מאיתנו באופן מתמיד מחיר דמים נורא.

בעת הזאת, מול השבר הגדול, אנחנו צריכים לנתב את כל הכאב העצום שכולנו חווים לתפילה מעומק הלב ולזעקה בוקעת רקיעים לבורא עולם שיאמר לצרותינו די, שיוציא אותנו כבר מהגלות הנוראה הזאת, ויביא לנו במהרה את הגאולה העתידית והשלמה, כי רק אז נגיע באמת אל המנוחה והנחלה.