מיהם האנשים שמאחורי "הקמפיין העולמי להשבת החטופים"?

מי שעוקב אחרי הפגנות תמיכה שנעשות ברחבי העולם למען ישראל, בוודאי שם לב לכך שהמפגינים נושאים עימם לא מעט פוסטרים שעליהם מופיעים שמות הישראלים החטופים בעזה, יחד עם תמונותיהם. המודעות מעוצבות באופן המזכיר את מודעות איתור הנעדרים, וקשה לעמוד כנגד הפנים המשתקפות בהן, של גברים ונשים, קשישים, ילדים קטנים ותינוקות.

מסתבר כי כמו יוזמות וסיפורים רבים במלחמה הזו שלא היה להם תקדים, כך גם במקרה הזה. מדובר בשני אמנים ישראליים – ניצן מינץ ואמן נוסף המכנה את עצמו 'דדה', שהגיעו לניו יורק כחלק מתוכנית אמנות שאליה הם הצטרפו עוד לפני המלחמה, אלא שאז פרצה המלחמה והם נחשפו לגודל הקטסטרופה. "בעקבות כך עצרנו הכל", מספרת ניצן, "אמרנו לעצמנו שחייבים לעשות משהו ואי אפשר להישאר אדישים. כך בעצם נולד הקמפיין".

קמפיין הגרילה הגדול בעולם

כשניצן מספרת על הקמפיין היא מסבירה: "תכננו יחד עם שותפה נוספת שלנו מהארץ – טל הובר שהיא מעצבת גרפית, קונספט שלם של פעולת גרילה שכוללת הדפסת פוסטרים שמופיעים עליהם פניהם של כל החטופים, בצורה שמזוהה לאמריקאים כמשהו שמנדנד להם ומנענע את סדר היום שלהם. למשל על קרטוני החלב, כפי שהיו רגילים לראות בעבר את פני הנעדרים והחטופים. אחרי שעיצבנו את המודעות התחלנו לתלות אותן בצורה מחתרתית בכל רחבי מנהטן, וכך למעשה התחיל הכל. הסתובבנו ברגל, מצוידים בארגז גדול מלא בפוסטרים ובמסקינטייפ והדבקנו עוד ועוד מודעות בכל מקום שאפשר – על קירות, על עמודי חשמל, על גדרות... במקביל ניסינו לעניין אנשים ברחוב להצטרף אלינו ולהדביק בעצמם, מתוך תקווה שגם הם יצטרפו, אך לצערנו קיבלנו שוב ושוב תשובות שליליות. מסתבר שרוב תושבי ארה"ב כלל לא מודעים למה שקורה בארץ, והם לא ראו טעם להצטרף אלינו. כך מצאנו את עצמנו הולכים ברחבי מנהטן, עם דמעות בעיניים, כשבידינו ארגז מלא בתמונות ובפוסטרים, מבלי לדעת איך הקמפיין הזה יימשך".

אלא שאז הגיע הצעד הבא והמתבקש כל כך. "החלטנו להעלות פוסט על הנושא למדיות החברתיות – אינסטגרם ופייסבוק, וצירפנו גם תיקייה שאפשר להוריד ממנה את הקבצים", מפרטת טל. "בתוך לילה אחד גילינו שכל מנהטן מלאה בפוסטרים, וזה לא נגמר בכך, כי הפוסטרים הגיעו גם למדינות נוספות ברחבי העולם. על פי נתוני האתר שהקמנו ישנן 40 אלף הורדות בכל יום של המודעות, בכל רחבי העולם, עד כדי כך שהאתר המקורי שלנו קרס מרוב הורדות, והיינו צריכים להפעיל חמ"ל מקצועי ומסודר כדי לתפעל הכל".

באופן רגשי מציינת ניצן שהעבודה לא הייתה קלה. "כדי לייצר מודעות עם כמעט 200 שמות של חטופים, היינו צריכים להיות בקשר עם בני משפחותיהם, והיה קשה מנשוא לקבל כמויות של מיילים, יום אחרי יום מהמשפחות, עם תמונות כל כך חיות ונוגעות ללב. היה גם מרגש לשמוע מהן שהן סומכות עלינו. זה גרם לנו להבין באיזו מצווה אדירה אנחנו עוסקים, אני חושבת שזו המשמעות הפשוטה ביותר של 'פדיון שבויים', על כך גדל ומתחנך כל יהודי".

"להחזיר את החטופים הביתה"

מה בעצם אנשים צריכים לעשות כדי להצטרף לקמפיין?

"אנחנו מציעים לכל אחד להוריד דרך האתר את המודעות שלנו, להדפיס בכמות ובגודל שהוא מעוניין, ולחלק או לתלות בכל מקום שנראה לו שיוכל להועיל. כיום יש לנו את המודעות מתורגמות לעשר שפות שונות, וכמעט אין עיר או מדינה ברחבי העולם שהן לא הגיעו אליה, גם למקומות מרוחקים ביותר כמו ריאו, יפן, סין, אוסטרליה, וכמובן לכל ארצות אירופה ולמקומות הקלאסיים בארה"ב. כל הפעילים שמפיצים את המודעות עושים זאת בחינם ובהתנדבות מלאה, גם אנחנו פועלים כמובן ללא שום תמורה, מתוך אהבה ענקית למדינה ומחויבות ענקית לא פחות, אנו מחליפים את משרד ההסברה הלא קיים של מדינת ישראל. כך הצלחנו להפיק את קמפיין הגרילה הגדול ביותר שידע העולם. אגב, חשוב לי לציין שאנו נעזרים בתרומות שמגיעות אלינו מחו"ל, מתוך תחושה שלא יהיה נכון לגייס כספים כעת מהארץ שאינה יציבה ואנשים עסוקים כל אחד בתרומתו שלו. זו גם הסיבה, אגב, שאנו פחות משקיעים מאמצים בהפצת הקמפיין בארץ. אמנם יש כאלו שמצלמים מודעות, תולים איתן וגם מפגינים איתן בארץ, אבל המטרה העיקרית שלנו היא לעורר מודעות לנושא דווקא בחו"ל".

ניצן יוצאת בקריאה לכל מי שקורא כעת את הדברים: "בבקשה תיכנסו לאתר שלנו, תורידו משם מודעות ותעשו איתן ככל העולה על רוחכם – תדביקו על אוטובוסים ועל תחנות, תקרינו על בניינים, תעשו דברים ממוסדים או לא, העיקר תפיצו בכל רחבי העולם".

ומה הציפיות שלכם בעקבות הקמפיין?

"אנו יודעים שהמודעות כבר הגיעו לשולחנות של האו"ם ולנשיאים בכל העולם, יש משפחות של החטופים שמצטלמות עם הפוסטרים, והציפייה שלנו היא להצליח לנענע ולייצר לחץ אדיר, במטרה שהחטופים ישובו הביתה מיד. זו המטרה הפשוטה והיחידה".