10 עובדות על יהודי אתיופיה

1. קיימות דעות שונות לגבי מקורה של הקהילה היהודית באתיופיה. דעה אחת גורסת כי יהודי אתיופיה הם צאצאי שבט דן – כלומר, חלק מעשרת השבטים שהוגלו מממלכת ישראל ועקבותיהם לא נודעו. לפי דעות אחרות, יהודי אתיופיה הם צאצאי מהגרים יהודים ממצרים או מתימן. בהיעדרם של מקורות כתובים אין הכרעה חד משמעית לכאן או לכאן, אם כי הדעה כי מדובר בצאצאי שבט דן היא זו הרווחת ביותר.

2. על אף שלא ידוע מתי בדיוק נוסדה הקהילה היהודית באתיופיה, ברור שהיא עתיקה למדי. סוחר ונוסע יהודי בשם אלדד הדני סיפר לקהילות היהודיות בבבל, ספרד וצפון אפריקה כי 'בארץ כוש' חי קהילה יהודית, שהם בני שבט דן שירדו מארץ ישראל דרך מצרים בימי פילוג הממלכה למלכות יהודה ומלכות ישראל. בנוסף, באגרות ששלח מלכה הנוצרי של אתיופיה, פרסטר ג'ון, במאה ה-12, הוא מציין כי יהודים מתגוררים בממלכתו.

צילום: ארז בן סימון

3. נראה שעד המאה ה-14 חיה קהילת יהודי אתיופיה בשלווה יחסית. עם זאת, מהמאה ה-14 עד המאה ה-17 התקיימו מאבקים ממושכים וקשים בין השלטון הנוצרי ובין הקהילה היהודית הקרויה 'ביתא ישראל', כאשר השליטים הנוצרים עושים כל שביכולתם לגרום יהודים להמיר את דתם.

4. בעלי הסמכות הרוחנית בקרב קהילת יהודי אתיופיה נקראים 'קסים', כלומר, כהנים. באתיופיה כללו תפקידי ה'קס' עריכת תפילות, ניהול טקסי נישואין וגירושין, ליווי נפטרים לקבורה בתפילת כפרה, הקפדה על שמירת טומאה וטהרה, ניהול משפטים בענייני דת, התערבות לשם השכנת שלום בין צדדים עוינים, הטלת סנקציות על מי שפגע במוסכמות הדתיות והחברתיות של הקהילה, חינוך ילדי הקהילה ועוד. על הקסים הוטלו מגבלות הנישואים שמטילה התורה על הכהנים: נאסר עליהם לשאת גרושות.

5. מכיוון שקהילת יהודי אתיופיה התנתקה משאר עם ישראל לפני חורבן בית שני, היא לא הייתה מודעת לתורה שבעל פה. כך למשל לא נהגו יהודי אתיופיה לחגוג את חג החנוכה. הם ניהלו את חייהם לפי דברי התורה ככתבם וכלשונם, כולל הקרבת קרבנות וכדומה.

6. ספר התורה של יהודי אתיופיה נקרא בשפתם 'אורית' – מלשון 'אורייתא'. הספר כלל את חמשת חומשי התורה. כמו כן החזיקו יהודי אתיופיה בספרי הנביאים והכתובים וכן ספרים מיוחדים שהתחברו על ידי בני הקהילה.

7. לקהילת יהודי אתיופיה חג מיוחד משלהם הנחגג מידי כ"ט חשוון: חג הסיגד. חג זה נחשב זכר למעמד 'הקהל' ומציין את חידוש הברית שכרתו עזרא ונחמיה עם בני ישראל בימי שיבת ציון.

צילום: ארז בן סימון

8. הקשר בין קהילת יהודי אתיופיה ושאר העולם היהודי חודש במאה התשע עשרה. המזרחן היהודי-צרפתי, יוסף הלוי, ביקר בקהילות היהודיות באתיופיה בשנת 1867. בשובו ניסה לשדל את ארגון 'כל ישראל חברים' לפתוח בתי ספר יהודים באתיופיה, אך לא הצליח בכך. עם זאת, בשנת 1904 שלח הברון רוטשילד את תלמידו של לוי, ד"ר יעקב פייטלוביץ', לאתיופיה. פייטלוביץ' מצא את שרידי הקהילות היהודיות, וניסה לשכנע אותן לאמץ את הפסיקות הרבניות שהתקבלו בשאר העולם היהודי. במקביל עשה כמיטב יכולתו כדי להודיע לקהילות בעולם על מצבם הקשה של יהודי אתיופיה.

9. בשנת 1973 פסק הראשון לציון דאז, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כי יהודי אתיופיה הינם יהודים לכל דבר ועניין: "אתה הראת לדעת שהיהודים הפלשים דינם כישראל לכל דבר ואינם צריכים טבילה להיכנס בקהל ה' ואין לנו לחוש כלל לשמא נתערבו בהם גויים שגדולה החזקה". בעקבות פסיקה זו הכריז מנחם בגין ב-1977 על התחלת העלאת יהודי אתיופיה.

10.  ב-1985 התקיים 'מבצע משה' בו עלו אלפים מיהודי אתיופיה לארץ, וב-1991, במבצע חפוז של 36 שעות, הועלו לארץ 14,000 יהודים נוספים ('מבצע שלמה'). רוב העולים מאתיופיה מאז אינם מקהילת 'ביתא ישראל' אלא מיהודי הפלאשמורה – יהודים אתיופיים שהמירו את דתם ב-130 השנים האחרונות בגלל מצוקות ורדיפות שונות. דעת הפוסקים היא כי יהודי הפלאשמורה צריכים לעבור גיור לחומרה עם עלייתם לארץ.