סיון רהב מאיר: לא לאבד קשר עם כל הטוב שהיה ושעוד יהיה

חג שמחת תורה נקטע באמצע במקומות רבים. סיפרו לי שבמלונות באילת ובירושלים, שם נמצאים רבים מתושבי העוטף, עשו בשבת בבוקר הקפות סמליות של שמחת תורה. הקהילות החליטו להשלים את תפילות ההקפות, בריקוד, במעגל, בדמעות, למרות הכול. גם בקיבוץ סעד התכנסו קומץ החברים שנשארו לשמור על הקיבוץ, וערכו הקפה אחת סמלית, עם ספרי התורה שלהם, מסביב לבמה. אלה לא היו ההקפות השמחות שתוכננו. הן נעשו בדמעות, בתפילה, ובעיקר בלי חברים יקרים שאינם.

ומהשטח, סיפר לי המילואימניק אביחי מיכליס שכאשר יצא מהבית בשבת שעברה בבוקר, אשתו אפרת דחפה לו לתיק את חבילת הסוכריות שלא הספיקו לזרוק בהקפות של שמחת תורה. "כדי שיהיה לי מתוק", הוא כותב. "ובאמת, כשקצת מר, אני לוקח איזו סוכריה אחת ונזכר. תעשו את זה גם אתם. תפזרו דברים טובים אחד על השני, קחו סוכריה, תמתיקו טעם מר".

הרבה מומחים שדיברתי איתם השבוע המליצו על טקסים קטנים כאלה, של קשר בין העידן הקודם לעידן הזה. של סגירת מעגלים, אפילו באופן סמלי, כדי לא לאבד קשר עם כל הטוב שהיה ושעוד יהיה. תמצאו לכם מהי הסוכריה שלכם משמחת תורה.

שבוע טוב, בשורות טובות.

שמע ישראל – תשפ"ד

זהבית קינג מקיבוץ בארי מספרת: "בחודשים האחרונים הבן שלנו, אורי, למד לקראת העלייה לתורה עם הרב צבי ארליך. אורי למד את פרשת בראשית, וגם למד על הנחת תפילין ועל 'שמע ישראל'. הרב צבי סיפר לו שיש אנשים במהלך ההיסטוריה שלנו שהמילים 'שמע ישראל' היו המילים האחרונות שלהם, מרבי עקיבא ועד רועי קליין. אלה מילים של מסירות נפש. הוא ביקש מאורי ללמוד את הפסוק החשוב הזה בעל פה, והוא אכן עשה כך.

"על מה שקרה לקיבוץ היקר שלנו בשמחת תורה כל העולם יודע. אנחנו אישית הסתגרנו בממ"ד במשך 36 (!) שעות. 36 שעות בלי מים, חשמל ואוכל, בעוד המחבלים רוצחים וטובחים בחוץ. בכל פעם כשעלה בנו הפחד, התפללנו ביחד ואמרנו עם אורי 'שמע ישראל'. הפסוק שאורי למד רק לא מזמן, קיבל המון משמעות באותה יממה וחצי, עד שחולצנו.

"עכשיו אנחנו במלון בים המלח. הרב צבי ומתנדבים מופלאים הרימו כאן חגיגת בר מצווה גדולה. דמעות של עצב ושמחה מילאו את עינינו. בירכנו את 'ברכת הגומל' על כך שניצלנו, התפללנו לשלום השבויים והנעדרים ולשיקומה של הקהילה שלנו וכמובן, אורי אמר עם הרב צבי 'שמע ישראל' בהתרגשות. הסתכלתי מסביב על מי שכאן, ועל מי שלא איתנו, ולא האמנתי. איחלנו לכולנו שלא רק אורי יגדל מעכשיו לתפארת.

"כשנפרדנו מהרב צבי, אמרתי לו שכאשר הוא ילמד מעכשיו נערי בר מצווה את 'שמע ישראל', הוא יוסיף את הסיפור של אורי...".

שני רגעים קטנים-גדולים של ניצחון

• איש החינוך הרב שמואל טובול מצרפת החליט שלא רק בארץ צריך להיות יותר אחים. גם יהודי התפוצות ויהודי ישראל צריכים להתקרב יותר. זכיתי להשתתף אתמול בזום מיוחד שבו הוא השיק פרויקט של בתי ספר "תאומים". כבר עכשיו יותר מ-15 בתי ספר בצרפת התלהבו להתחבר לבתי ספר בארץ, גם בעוטף. וכך בית ספר בפריז יאמץ בית ספר בנתיבות, למשל. הם ישלחו חבילות, ילמדו ביחד, יתפללו אחד עבור השני, יארגנו ביקור בישראל ופשוט יהיו בקשר. אחים. הרב טובול סיים את הערב במשפט הבא: "החמאס עוד לא יודע כמה הוא הולך לאחד אותנו".
• ואז הגעתי למלון "וורט" בירושלים, שם נמצאים כעת יותר מ-200 אנשי שדרות. חלקם גרים מול תחנת המשטרה של שדרות, חלקם ראו את הדברים הקשים ביותר שאפשר לראות. בסוף ההרצאה שלי כמה מהם התיישבו בצד, לישיבת חמ"ל, בניהולה של תושבת העיר אורנה דידי. היא שאלה כל אחד לאיזו ועדה הוא מצטרף. תוך שניות הוקמה ועדת חינוך לגיל הרך, ועדת נוער, ועדת כביסה, ועדת חוסן... כל אחד אמר במה הוא טוב ומה הוא יכול לתת. ביקשתי לצלם אותם מהצד. הם הסכימו, אבל אחרי שנייה ביקשו שאצלם שוב. "חשוב מאוד שתצלמי אותנו מחייכים", אמרה אורנה.

בשורות טובות.
 

שמעתם על התפילה לשלום השבויים?

רמי גורן, בנו של האלוף במיל' הרב שלמה גורן שהיה הרב הראשי לצה"ל, מצא אצלו תפילה שאבא שלו חיבר לשלום השבויים של מלחמת יום כיפור, לפני 50 שנה. הוא רענן אותה קצת, ומרגיש שהציבור צריך להכיר את התפילה הזו, שלצערנו כל כך אקטואלית כעת:"מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה אַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת בָּנֵינוּ הַיְּקָרִים, חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל וּשְׁאָר הַלּוֹחֲמִים לְמַעַן בִּטְחוֹן הָעָם וְהָאָרֶץ, וְאֶזְרָחִים – זְקֵנִים וּצְעִירִים, נָשִׁים, גְּבָרִים וְטַף – הַנִּמְצָאִים בַּצָּרָה וּבִמְצוּקָה, וּנְתוּנִים לִמְשִׁסָּה וְסַכָּנָה בַּשֶּׁבִי.

"הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לְקַיְּמָם וּלְחַזְּקָם וּלְהַחֲיוֹת רוּחָם וְתִקְוָתָם, לְהַצִּיל מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁם, לְהוֹצִיאָם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה.

"וְלַפְּצוּעִים שֶׁבָּהֶם יִשְׁלַח ה' רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, וְיִזְכּוּ כֻּלָּם לָשׁוּב בִּמְהֵרָה לְבֵיתָם וּלְאַרְצָם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וִיקַיֵּם בָּהֶם דִּבְרֵי הַכָּתוּב: 'לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר', וְנֹאמַר אָמֵן".

אמן.

הנערות שחושבות על פורים

הדמעות לא מגיעות דווקא ברגעים הכי עצובים. בימים האחרונים פגשתי את מפוני שדרות במלון "רמדה" ובמלון "וורט", את מפוני המושב יכיני במלון "דן" ואתמול ביקרתי אצל מפוני היישוב שלומית שנמצאים בבית הספר שדה כפר עציון.

היישוב איבד ארבעה מתושביו שיצאו להגן על היישוב הסמוך פרי גן, ושני תושבים עדיין פצועים, מאושפזים. אני תוהה מתי יסופרו סיפורי הגבורה האלה.

ובסוף המפגש עם הילדים ובני הנוער של שלומית, במבנה הזמני שבו הם לומדים כעת, ניגשו אלי שלוש בנות עם בקשה: לצלם סרטון ברכה ל"הכתרה" (אירוע פורים השנתי, הגדול והחגיגי במגזר הדתי).

"וְנַהֲפוֹךְ הוּא", אמרתי להן. זה הרי המסר של פורים, החג שבו מציינים את נס ההצלה של העם היהודי. "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם... לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר", כך כתוב במגילת אסתר.

ואני לא יכולה להסביר כמה אמונה ותקווה והיאחזות בחיים ומתיקות-נעורים הייתה בבקשה הזו, של נערות מיישוב פצוע, שנאלצו לעזוב את ביתן, ושבאמצע המלחמה, בחודש חשוון, מכינות סרטון למסיבה של חודש אדר.

בשורות טובות.