בואו נעשה כולנו סיום ביום האזכרה

אלף מאתיים נרצחים זה הרבה, הרבה מדי בשביל שנוכל לפצות פה ולומר מילה. וודאי שאין לנו את הרשות ללכת בשרירות ליבנו ולהגיב במשיכת־כתף כאילו כלום לא קרה.

האירוע הנורא שהתרחש בדיוק בשבוע שבו מתחילים מבראשית, זהו הזמן לקבלה אחת חזקה ויציבה, החלטה שהיא הלכה ובעצם חובה - לקרוא מידי שבוע 'שנים מקרא'. לא שבוע-שבועיים, וגם לא חודש ויומיים, החלטה יציבה שתחזיק ממש עד יום שמחת תורה הבא - יום השנה לעקידתם של כל אותם קדושים וטהורים.

וכך, בכל שבוע, בשעה שנפתח את החומש, ספר התורה הקדוש, נתייחד ונזכור לרגע, שאנחנו עושים זאת לכבודם ולזכרם של אותם מאות שנעקדו (עד לרגע כתיבת השורות המספר המדוייק לא ידוע לדאבון הלב), אנחנו משמיעים את קול התורה בביתנו, ובכך משיבים לנשמתם מעט אור, ומציבים להם נר נשמה וגל־עד זכרון, עד ל'שמחת תורה' תשפ"ה, שבו יזכה כלל עמך בית ישראל לקיים סיום על רבבות ספרי תורת ה' - בדיוק ביום השנה לאסון הנורא, לעילוי נשמתן ולזכרן של אותם נשמות שנטבחו על קדושת ה'.

"כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו', כ"ג), אין נר שנוכל להדליק לכבוד נשמתם, יותר מנר של אור התורה הזה, "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם".

ברגע של אסון, מתוך רצון של זיכרון, מיד צץ בלב כולם הרעיון לייצר הנצחה גדולה בדמות כתיבת ספר תורה. נדמה כי לא פחות חשובה היא הנצחה של כתיבת ספר התורה בלבנו. אין סגולה כתורה, ואין מרפא לשברנו, כמו לאחוז בספר החיים, ולזכור ולהפנים 'כי היא חייך ואורך ימיך'.

• • •

מנהרת הצלה לשבויים

בשעת מתח וחרדה זו, לא מיותר להזכיר כי זו גם סגולה גדולה ועתיקת-יומין לאריכות ימים ושנים. לא דברי אגדה או שמועות פורחות באוויר, אלא דבר המפורש בדברי רבותינו בגמרא (ברכות ח ע"ב), "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו".

גם אם זה קצת קשה. מצוות "שנים מקרא" לא תמיד מצוה קלה היא. לא הכי נח לקרוא 300 פסוקים, ששליש מהם בארמית קשה, מורכבת ולא מובנת. נזכור שזו תורת חיים שבחר ונתן לנו ה' אלוקים, וכל מילה ואות שבה מטהרים מקדשים ומצחצחים את נפשנו ונשמתנו.

נציב מול עינינו את מאות אחינו בית ישראל, היהודים המסכנים היושבים בצרה ובשביה, מחכים לישועה. נדע ונאמין שכל מאמץ שלנו, כל מצוה שלנו מסייעים, בוודאות גמורה, לכך שעוד יהודי בשבי (- שהוא הקשה מכולם. בבא בתרא ח ע"ב) יסבול פחות, יחטוף מכה פחות, בעיטה פחות, מאדונו הישמעאלי המשוקץ והמתועב. האם נשאר אדישים ולא נספק להם את העזרה המינימלית הזו?

נזכור היטב ולא נשכח לרגע, שכל פסוק שאנחנו קוראים, כל מילה של תורה - סוללים ומייצרים להם שביל הצלה החוצה; שכל אות חוצבת להם עוד קטע־דרך במנהרת הישועה והפדות, לקראת צאתם לחיים טובים ולשלום. בקרוב.

גם אם עברו כמה שבועות מתחילת המסע, עדיין אוחזים אנו בעיצומו של חומש בראשית. זה הזמן להתחיל מבראשית, להתחיל עוד בשבת הקרובה!

ו"בזכות נר מצוה ותורה אור, סותם פיו של שטן מלהסטין" (לשון הבעל הטורים שמות כה, לא).

• • •

מאמינים ולא רוצים לפגוש

שוב אנחנו מתחילים את ספר בראשית, ופוגשים את דמויות העבר. שוב אנחנו קוראים על האבות הקדושים, ועל להבדיל אותו פרא אדם. כן, אפשר שאם נפגוש אותו מתוך החומש, שוב לא נצטרך חלילה לפגוש אותו פנים אל פנים בקרבות אימתניים ברחובות קריה.

שוב נקרא בחומש הקדוש על עשו הרשע ששונא ליעקב, "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו". ומי יודע, אפשר שככל שנעמיק בתורה הקדושה ונאמין שכל דבריה אמת וצדק, אולי כבר לא נצטרך הוכחות ותזכורות כואבות עד כמה מדויקים הדברים. ככל שנחזיק בספר התורה ונאמין שאין בה תיבה אחת לריק חלילה, כבר לא נצטרך יותר לראות זאת במוחש.

כן, אנו יודעים ומאמינים שכל דברי התורה אמת וצדק, ולא נפל דבר מדבריה ארצה. כשם שראינו לצערנו שהתקיימה נבואת "על חרבך תחיה", הגיע הזמן שכבר תכף תתקיים בנו נבואת "הווי גביר לאחיך, אורריך ארור ומברכיך ברוך", במהרה בקרוב ממש.