שרדה 48 שעות בממ"ד כשבביתה חבורת מחבלים: "אמרתי תודה לקב"ה שהוא דואג לי"

על מעשי הטבח הנוראיים שהתרחשו בקיבוץ בארי שמענו לא מעט ולעולם לא נשכח. בתוך כל אלה קרו גם הרבה ניסים, אחד מהם הוא סיפור ההצלה של פרח פילו שהצליחה לשרוד בממ"ד בתוך ביתה במשך 48 שעות מול חוליית מחבלים שניסתה לפרוץ אותו ללא הפסקה.

בראיון לערוץ 14, סיפרה פרח כי ב-6:30 בשבת בבוקר נשמעה אזעקה בבארי. היא נכנסה לממ"ד ולקחה איתה שמיכה מהמיטה. לאחר זמן קצר, היא קיבלה הודעה באפליקציה של היישוב כי מחבלים מתקרבים לקיבוץ ועל כל התושבים לנעול את עצמם בחדרי הביטחון. "מפה התחילה התופת", אמרה.

פרח הוסיפה כי "אחרי כמה דקות התחילו להגיע הודעות בקבוצות של היישוב של חברים שכתבו 'פה יורים', 'בבית הזה יש מחבלים', 'בבית הזה יש פצועים'. מישהי כתבה: 'תלכו מהר לאמא שלי, הורגים אותה'. ואני לבד בתוך הממ"ד, בפאניקה ובלחץ, במחשבה שהולכים להרוג אותי."

באותה נקודה, פרח פנתה לבורא עולם בהודיה: "התיישבתי על המיטה, נשמתי עמוק והתחלתי להגיד לעצמי מנטרה, שחזרתי עליה במשך בערך 48 שעות לעצמי: 'תודה לך הקב"ה, תודה לך ה', תודה לך אלוקים, תודה לך בורא עולם ולמלאכים שלך, תודה לרבי מלובביץ' ולחסידים שלו בכל העולם שמתפללים עלי, תודה רבה'".

בתה של פרח ובעלה חזרו בתשובה והם חסידי חב"ד. פרח נזכרה שבממ"ד יש ערכה עם תמונה של הרבי מלובביץ' וספר קטן של חת"ת (חומש, תהילים ותניא): "גיששתי בממ"ד כי היה בו חשוך לגמרי, ומצאתי את הדבר הזה והצמדתי את הערכה הזו לגוף שלי ואמרתי לרבי – אתה מגן עלי, אל תזוז ממני."

"חיפשתי ומצאתי בממ"ד עוד בקבוק מים ועוד חבילת פתיבר, וחילקתי את האוכל לעצמי. שתי לגימות מים ושתי ביסקוויטים של פתיבר. מסביב יש גיהינום. ניסו לקדוח את הדלת של הממ"ד, ניסו לפוצץ את הדלת של הממ"ד, במשך כמעט 40 שעות לא הייתה הפסקה בניסיונות להיכנס לממ"ד שלי. שמעתי קולות של דוברי ערבית במשך כל היומיים האלה, ורעשים איומים מבחוץ. ניסו גם לפוצץ לי את החלון של הממ"ד, ולא הצליחו. כל דקה היה לי נס".

פרח ציינה כי לפני מספר שנים הייתה מאוד לא רגועה, וביקשה מבתה שתסדר לה מנעול בדלת הממ"ד. המנעול מנע מהמחבלים להיכנס והציל את חייה.

בנה של פרח, שגר קרוב לקיבוץ בארי, התקשר לאימו ואמר שהוא בא לחלץ אותה. "אחרי כמה דקות הוא אומר לי – 'אמא תשלחי מיקום'. שלחתי לו מיקום. אחרי כמה זמן הוא אומר לי 'אמא, חברתי לכוח דובדבן עם שלושה טנקים, אנחנו באים לחלץ אותך'. בינתיים המחבלים המשיכו עם הפצצות על הממ"ד שלי מכל הכיוונים, ומהחלון אני שומעת מישהו עם מבטא ערבי צועק  'נרקיס תצא, נרקיס תצא'. התכווצתי בממ"ד והמשכתי להודות לקב"ה ולהגיד לו 'תודה רבה לך, אני מוגנת, בורא עולם, תודה רבה'. בינתיים כל הממ"ד שלי רועד מהפיצוצים".

לאחר 48 שעות ארוכות, פתחה פרח את החלון וקפצה החוצה כי הרגישה שהיא כבר לא יכולה לנשום. "אין לי מושג איך הגעתי לשם. אני חושבת שכוח עליון לקח אותי והושיב אותי על החלון, אין לי מושג איך הגעתי לשם וקפצתי החוצה. ומשם לאט לאט, יחפה ובקושי לבושה, בקושי עומדת על הרגליים, התחלתי להתקדם ולצעוד ברגל לכיוון השער. ראיתי ששקט ולא ראיתי אף אחד אז הלכתי".

"בדרך ראיתי בקבוק גדול של מים מינרליים, אמרתי תודה לקב"ה ושתיתי חצי בקבוק. ואז גם ראיתי קולנועית שהמפתח בסוויץ' שלה, וגם שם חיכו לי מים, ואמרתי תודה לקב"ה שהוא דואג לי לאורך כל הדרך. ואז הגעתי לשער היישוב לחיילים שהיו שם, ודאגתי כל הזמן לבן שלי מה איתו".

מסתבר שבנה של פרח לא עזב את השטח ולחם יחד עם החיילים. "הוא רצה להגיע לממ"ד שלי אבל אמרו לו שאי אפשר כי 12 מחבלים היו נצורים אצלי בבית ובמשך יומיים הייתה מלחמה בין כוחות צה"ל למחבלים – מעל הראש שלי. כנראה שהייתה איזו טעות והחיילים לא הבינו שאני עדיין בתור הממ"ד, אז גם לא באו לחלץ אותי כשנהיה שקט".