סיון רהב מאיר: פרשת נח, כמו קריאת-כיוון מדויקת של המציאות הנוכחית

וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". כך כתוב בפרשה שקראנו השבת, כך קורה במציאות. אחרי שהתחלנו את התורה בשבוע שעבר בפרשת בראשית ממשיכים השבוע לפרשת נח. ושוב הפסוקים היסודיים, הבראשיתיים האלה, נראים כמו קריאת-כיוון מדויקת של המציאות הנוכחית, כמו הוראות הפעלה:

• וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. זה לא רק משחק מילים, תנועת חמאס אכן ממלאת את הארץ חמס. פרשנינו מתארים שבאותה תקופה לא היו שום גבולות. אנשים גנבו, רצחו, חטפו וחטאו.

ארבע פעמים פגשתי השבוע את מפוני הדרום במלונות. שמעתי זוועות. פעם אחר פעם הם ביקשו מהילדים לזוז הצידה, לא לשמוע, למרות שבזמן אמת, כשהתרחשו האירועים האלה, הילדים היו שם. איש זק"א משדרות סיפר כיצד כאשר המשפחה שלו קיבלה אישור להתפנות למלון, הוא התעקש לצאת קודם ולפנות את הגופות ברחוב שלו, כדי שבני המשפחה לא ייראו. את מה שראה בחוץ אפשר לתאר במילים: ותישחת הארץ לפני האלוקים, ותימלא הארץ חמס.

• וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ... וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל". די. גם לרוע יש גבול. לפעמים צריך פשוט להשמיד אותו מעל פני האדמה, בתגובה לא פרופורציונלית. יש גם אנשים ישרים, שבוחרים בטוב, כמו נוח ומשפחתו, והם יכולים להימלט ולהינצל.
• וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה. תיבת נח היא סמל אצל פרשנינו למרחב מוגן בנפש, למקום יציב ובטוח. כשבחוץ משתולל רוע, כל אחד צריך למצוא את תיבת נח שלו, מפני המבול. הבית, המשפחה, השבת, התפילה, ההתנדבות, המוזיקה, הקריאה, הלימוד – מה תיבת נח שלכם בימים אלה?
• וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. יונה עם עלה של זית. הסמל הזה לשלום מופיע לראשונה השבוע בפרשה, כשאיפה תמידית. החלום הזה בתוקף תמיד, גם כיום. להקת פיקוד דרום שרה כבר מזמן את מילותיה של תלמה אליגון-רוז: "יונה עם עלה של זית, צאי מן התמונה, השיבי את האמונה, שהשלום יבוא בעקבותייך". אבל כדאי לשים לב: בפעם הראשונה היונה יוצאת החוצה וחוזרת לתיבה, כי המבול עדיין משתולל. רק אחר כך היא יוצאת וחוזרת עם עלה בפיה. אסור להפריח יוני שלום כשהזמן עוד לא בשל לכך.

נדמה לי שבמובן הזה, חלה בישראל התפכחות קולקטיבית. ברור לכולנו מה השאיפות האמיתיות של אויבינו, ואולי כבר אין שמאל וימין במובן הישן, הקלאסי. הוויכוח על אוסלו ליווה את ילדותי, הוויכוח על ההתנתקות ליווה את התבגרותי, ולא נראה לי שיהיה עוד וויכוח כזה בקרוב.

• צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. המבול נפסק. הגיע הזמן לצאת לעולם חדש ונקי, ולהתחיל מההתחלה. לאתחל את מערכת המושגים, להקים מחדש עולם שבנוי על גבולות וערכים ומוסר. לנסות לבנות את האנושות כפי שהיא צריכה להיראות.
• שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. ביציאה מן התיבה אלוקים מעביר לנח מסר מרכזי וחשוב על קדושת החיים. האדם נברא בצלם אלוקים, ואסור לשפוך את דמו. כל כך פשוט, ולצערנו כל כך לא פשוט, גם אלפי שנים אחר כך.
• וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ. זה המסר השני, והוא חשוב מאוד השבוע. יש למיליוני ישראלים תירוץ לשקוע לפסיביות ולדכדוך אחרי המבול שבא עלינו.

אבל מה נח ובני משפחתו צריכים לעשות כעת, אחרי ההרס הגדול? להביא ילדים וחיים לעולם, להתקדם, להתפתח, לבנות את העולם. ראיתי את זה קורה במו עיני, אצל תושבי הדרום. גבורה אזרחית מדהימה. באחד המלונות נפתח השבוע מחדש הגן של קיבוץ בארי. עם פינת ריכוז ותיאטרון בובות וספרי ילדים. צריך לקוות שהגננות יצליחו להחזיר לילדים גם קצת תמימות ילדותית, שנסדקה. בקיבוץ כפר עציון, שם מתארחים תושבי היישוב שלומית, נפתח בית ספר, במבנה זמני. הייתי שם ביום הראשון ללימודים והתרגשתי. ארבעה מתושבי היישוב נפלו כשהגנו בגבורה על היישוב השכן, פרי גן. יש עדיין פצועים. אבל מורות נכנסו לכיתות והחלו ללמד. אנחנו רואים זאת גם בסרטונים הפופולאריים של התקופה: חתונות, בריתות, בר מצוות. בשטח, במניין מצומצם, בתנאים לא תנאים. העיקר לבחור בחיים.

• וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ... אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. הקשת בענן היא תזכורת לכך שהמבול הוא סיפור חד פעמי, שאלוקים לא יביא עוד חורבן טוטאלי, שמעכשיו הוא נותן לנו בחירה חופשית. בסוף הפרשה כבר עולה על בימת ההיסטוריה אברהם אבינו, ובשבוע הבא הוא יתחיל ללכת לארץ ישראל. היהודי הראשון, העולה החדש הראשון, האיש שכולם קוראים לו עד היום אבינו. מעתה למחות את הרשע והחמס ולהפיץ טוב זו המשימה שלנו, של מי שהולך באמת בדרכו של אברהם.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".