אפרת ברזל: כשיש לך משהו, ואתה יודע שהוא טוב, אתה רוצה לתת אותו לאחרים

כי ככה זה אצל בני האדם בכלל,

ואצל הדוסים בפרט:

אם יש לך משהו שאתה חי לפיו, ואתה יודע שהוא סוד העולם, אתה רוצה להמליץ אותו החוצה לכולם,

כדי שגם האחרים ירגישו את הטוב הזה, אצלם.

זה היסוד של כל דוס אמיתי שרוצה להשפיע מטובה של התורה החוצה אל אחיו.

זה היסוד של כל דוס שיחפור לך על שבת ומצוות.

זה לא פשטני כל כך, זה עמוק יותר.

אם יש לך משהו ואתה יודע שהוא טוב,

פלוס,

שיש בך גם לב, ורצון לתת, ואתה יודע שזו אמת,

אתה תרצה להעניק את הטוב הזה באהבה לאחרים.

זאת המשוואה.

כי אם משהו טוב לך ואתה משאיר אותו רק לעצמך, זה לא יפה.

ואם אתה נותן משהו שאתה לא באמת מאמין בו, אז עשה טובה, תעזוב אותי ותן לחיות בשקט בערוגה בכפר.

סיכום ביניים: אם אתה אוהב משהו בחיים שלך, ואתה לא קמצן, ואתה הולך ומבין ככל שאתה חי יותר שיש אפשרות להעניק את הטוב הזה למי שאתה אוהב ואכפת לך ממנו, אתה תרצה לתת לו מהוורוד ורוד הזה שלך, ואז תהייה מאושר. עץ נדיב אחד שכמוך.

גם אם האחר לא ימהר לקחת, ובנימוס או שלא בנימוס ינפנף אותך ממנו, ויגיד לך פעם ראשונה שאתה נודניק, ושהוא בכלל לא מעוניין בטוב הזה שלך, שיש לו את הטוב שלו, אתה תשב בשקט יום או יומיים, חודש או חודשיים, אבל תחזור ותבוא אל מי שאכפת לך ממנו ותציע לו, שוב, פעם שנייה, נודניק. פעם בעדינות מפה, פעם בחזק משם, ואם הוא יסגור לך חלון של ממ"ד, אז תלך מסביב, כי פעם שלישית אתה נשאר נודניק. אבל מצד שני אתה גם בטוח בעצמך, אז בכלל.

בואו ניתן דוגמה כדי לפשט את הגזרה.

אמא שלי פונה אלי כחמש פעמים ביום, ספרתי.

מה זה אלי, היא פונה לכל חבר במשפחה, ומציעה לו רעיונות להתעמלות נכונה ואכילה בריאה. פעם רשימה על סגולותיו של האבוקדו, יום אחרי על חשיבות הספורט, "אפרתק'לה, אתם חייבים לעשות יותר התעמלות, מה ששלחתי לך עכשיו זה רק 6 דקות, רק תרגילים בעמידה, ורק ליד השיש במטבח, זה כלום, תבטיחי לי שאת עושה את זה עם הילדים, זה חשוב, אני מתחננת".

והיא באמת מתחננת, כי היא באמת מאמינה בזה, והיא באמת צודקת. ואני, באמת עושה. ואיך שאני עושה, אני מדווחת לה, "אמא, אמוש, אמא'לה, עשיתי. וצדקת, זה באמת שש דקות, זה באמת רק בעמידה, זה באמת מזרים דם בצורה בלתי רגילה, זה באמת אבוקדו נפלא".

יש כאן את כל נתוני המשוואה.

ככה זה אצל בני האדם. הטובים.

אם יש לך משהו שאתה מאמין שעושה לך טוב בחיים, אתה רוצה להמליץ אותו לאחרים. וזה לא פשטני כל כך, זה יותר עמוק, אם יש לך משהו טוב ויש בתוכך גם לב, ורצון לתת, אתה תרצה להעניק אותו באהבה לאחרים.

ואתה תצעק אותו בכל הכיכרות, ואתה תחפור עליו בכל פתח שייפתחו לך, ואתה תנסה מכל חלון להשפיע על מי שעוד לא שכב לישון.

הלכתי לנחם השבוע שתי חברות אבלות מהאסון. דיברנו על הנשמה של הילדים ולאן היא הלכה. דיברנו על זה שקברו אותם עם הבגדים, הוי, ילדים מקסימים.

שירי, חברתי האהובה, כשאדיר ז"ל, נולד, ילד מתוק ויפה אחד, אני זוכרת, דיברנו על שמו, אדיר ונורא שמו.

החברות האבלות שלי לימדו אותי השבוע הרבה על שקט של אמונה.

התחבקנו, כאילו אנחנו הילדות הקטנות מהמסיבה. זה לא לפי מה שצריך לקרות בטבע, הורים שקוברים ילדים.

התחבקנו כאילו אנחנו הילדות הקטנות מהמסיבה,

הסיפור הזה גדול על כולנו.

החברות האבלות שלי לימדו אותי השבוע שבתחום שאת מאמינה, הילדה הדוסית מהכיתה, לא נדרש שום נדנוד או צעקה, אלא דווקא שקט של קול דממה דקה.