לרגל 269 שנים לפטירת הרמח"ל: הצצה נדירה לבית הכנסת ברחוב פאח’ר א-דין

המוכר בחנות הצעצועים בשוק הערבי של עכו העתיקה, מציג בפני העוברים ושבים את מרכולתו. "הכבאית הזו איננה חשמלית ועלותה עשרים שקל בלבד", הוא ציין בפניי. בחנות הראשונה, חנות נעלי בית של חברת קרוקס הידועה, מצאתי כמה תיירים בלתי-מוכרים לכאורה בנוף הזה: בני משפחה חרדים.

לא הרי השוק בעיר העתיקה של עכו הצפונית לזה של ירושלים המרכזית. זה הראשון, נודה על האמת, איננו תוסס ומלא ארומה כזה של העיר העתיקה בירושלים עיר מלוכה. לא תשמעו כאן שאגות קולניות כשל רוכלים בני 16 ב'שער שכם', 'עשרה בעשרא' בהטעמה ערבית כבדה. ההמולה הרועשת של השוק הערבי-ירושלמי נעדרת מכאן. אולם אי אפשר להתעלם מפלוס אחד גדול שנראה בשוק הססגוני: העוינות המשודרת מפניהם של ערביי מזרח ירושלים, לא נראית כאן. בני-דודנו דנן הנם אנשים נינוחים ונעימים בהרבה. עובדה: בסייעתא דשמיא, אתה לא שומע על דקירות על רקע לאומני בסביבה. לפחות לפי הרושם, אם מישהו טען כי העיר עכו היא סמל לדו-קיום, כאן זה ניכר. ולא, לא בגלל האינטרס המסחרי.

אבל איננו תיירים ואיננו אנשי השוק. אותנו, יהודים הקשורים ביהדותם, מעסיק משהו אחר בכל השוק הצבעוני: בית כנסת הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו. א. י. פ.) המצוי, לפחות לפי שלטי ההכוונה העירוניים, בטבורו.

מפאדובה לעכו

כבר בדרך המובילה לשוק, לא הרחק מהחומות התמירות ומספרייה מרהיבה, זועקים שלטי ההכוונה: 'בית כנסת הרמח"ל'. המיקום, למעשה, סבוך היה למדי, כסמטאות הרובע המוסלמי בבירה.

לאחר הליכה מעוגלת ברחוב פאח'ר א-דין, אנו מוצאים סמטה קטנה. סקרנותנו מעתה רק הולכת וגוברת. תוהים אנחנו: מה ל'בית כנסת הרמח"ל' ולשוק הערבי? איך נראה בית הכנסת היום והאם לא חולל?

אלי חזן, יהודי בר-לבב, יושב על המשמר ומשמש הגבאי המסור שלו. הוא פותח בפנינו את שערי בית הכנסת ומבקש בראשית דבריו לגולל בפנינו את סיפורו של הרמח"ל הקדוש, בעל ה'מסילת ישרים' ו'דרך ה'', שנסתלק בסערה השמימה בגיל 40 כשהוא מותיר אחריו אוצר רוחני עשיר לדורות.

הגבאי אלי חזן בכניסה לבית כנסת הרמח

והנה תולדות חיי הרמח"ל זיע"א בקצרה, כפי שאנו שומעים ממנו:

המקובל האלוקי רבי משה חיים לוצאטו, המכונה הרמח"ל, נולד בשנת ה'תס"ז (1707) בעיר פאדובה שבאיטליה, לאביו רבי יעקב לוצאטו ז"ל, שהיה תלמיד חכם וסוחר דגים, ולאמו דיאמנטה.

הרמח"ל זכה ללמוד אצל רבו רבי ישעיהו באסאן זצוק"ל, שחיבבו מאוד ולימדו בעיקר תלמוד ופוסקים.

בהגיעו לגיל חמש עשרה, עזב הרב באסאן את פאדובה וקיבל עליו את רבנות העיר ריג'יו. כתוצאה מכך, החל הרמח"ל ללמוד בביתו לבד, והצטרף לחבורת צעירים הנקראת 'מבקשי ה'' שעסקה בלימוד תורת הנסתר בצוותא. בשנים אלו אף יצק מים אצל המקובל רבי משה זכות זיע"א, דרכו התעמק בתורת הנסתר, עד שגילה בקיאות רבה בספרי הסוד. 

כבר בצעירותו התפרסם הרמח"ל בכישרונותיו המיוחדים. מסופר כי עוד בהיותו עלם צעיר, כבן חמש עשרה שנים, ידע בעל פה את כל הש"ס וכן את כתבי האר"י והזוהר הקדוש.

בראש חודש סיוון תפ"ז, התגלה לרמח"ל מלאך "מגיד", וגילה לו סודות מה.

סגולותיו המיוחדות של הרמח"ל, יחד עם הגילויים הטמירים להם זכה, עוררו חשד אצל רבים. הנזק שגרם שבתי צבי לעם ישראל עדיין לא נשכח, ובשל כך היו שחששו מדמותו ואף התנגדו לדרכו.

הגבאי אלי חזן מצביע על עזרת נשים המאולתרת

ברבות השנים, בעקבות רדיפות מהן סבל, עבר הרמח"ל להתגורר בהולנד, שם הוציא לאור את ספריו – 'דרך ה'' ו'מסילת ישרים' – ספרי מוסר שהפכו לנכס צאן ברזל בעולם היהודי כולו ובייחוד בתנועת המוסר. דבריו החותכים בהקדמת הספר האחרון כי "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בל אשר הוא עמל כל ימי חייו. כי האדם לא נברא רק להתענג אל ה'", הפכו לשגורים בלשונו של כל בן ישיבה.

בערוב ימיו, זכה הרמח"ל לעלות לארץ ישראל, והתיישב בעיר עכו העתיקה, בסמוך לנמל. בעיר עכו חי ארבע שנים. בכ"ו באייר תק"ו, והוא בן 40 בלבד (גיל תחילת לימוד תורת הנסתר), השיב הרמח"ל את נשמתו ליוצרה בעקבות מגפת ה'דבר' שהפילה חללים רבים בעיר.

סוגיית מקום קבורתו מהווה תעלומה. יש הסבורים כי נקבר בטבריה בסמוך לקברו של רבי עקיבא, אולם יש הטוענים כי נקבר בכפר הערבי אל-יאסיף הסמוך ונראה לעיר מגוריו, עכו. 

בימה בבטן האדמה

ועתה לבית הכנסת של בעל ה'מסילת ישרים' זיע"א, בו אנו נמצאים.

בית הכנסת דנן, הקטן והצנוע, נראה חריג בסגנונו. הוא בנוי בשני מפלסים כאשר הבימה נמצאת בכלל בבטן המקום, בסוג של מרתף. אני מסיר את סככת הסורגים שסוככת אליו ולאחר ירידה בשלבי הסולם אני מוצא מספר אבנים עתיקות. כאן, לדברי חזן, שימש הרמח"ל כשליח ציבור ואף כקורא בתורה. המיקום החריג למדי נובע מדברי הגמרא כי בימת השליח-ציבור צריכה שתהא מתחת לגובה בית הכנסת, על שם הכתוב 'ממעמקים קראתיך ה''. אגב, על הפרוכת רקום פסוק זה.

תחושה רווית-הוד קדומים בקרבי. אתה חש שב במנהרת הזמן לאחור ומנסה לנגוע בדברים בלתי ידועים.

כתב יום ליום ליד בימת העלייה לתורה ותיבת השליח ציבור בבית כנסת הרמח

חזן מספר שבשעתו, בשנת תקי"ח לערך, סילק השליט המוסלמי הרודן, עבדאללה פחה (או לפי גרסה אחרת, מושל עכו הבדואי, דאהר אל עומאר) את היהודים מבית הכנסת שבו קבעו את משכנם – היכן שכיום נמצא מסגד, מכיוון שלטענתו הוא גדול מדי עבורם. בתמורה העניק להם מבנה קטן ועלוב – הוא מיקום בית כנסת הרמח"ל הנוכחי.

כמובן שאין ליהודים מה לעשות במסגד, גם לא לשם כתבה עיתונאית, משכך לא סרנו לשם, אם כי עדיין ביקשנו ללקט מהגבאי מידע אודות בית הכנסת הקודם - מה יש שם כיום והאם הצליח לשמור על חזותו האותנטית – אחרי מאות בשנים.

שמעת או ראית איך נראה בית הכנסת הישן של הרמח"ל? ישנם שם עדיין שרידים למה שהיה בעבר? אנו שואלים את חזן.

"בהחלט כן. לפני מספר שנים הצצתי מבחוץ אל פנים בית הכנסת דאז וגיליתי בכניסה כתובים של עשרת הדברות בעברית ובערבית. נוסף לכך, צורת החלונות העגולים זהים לזו שהיו רגילים בה בבתי הכנסת".

ספר תורה מעור איילים

ליד ארון הקודש, תלויה יריעת ס"ת כתומה-חומה, כנראה של הרמח"ל. "לרמח"ל", מסביר חזן, "לא היה עור בהמה טהורה כשרה, כי אם חיות כמו, למשל, איילים, צבאים ויחמורים כשרים. את הדיו השחור עשה הרמח"ל מקליפת רימונים טחונים. את ספר התורה כתב על עור של איילה. ברבות הזמן דהה כמובן והוא פסול למהדרין. הותרנו אותו כאן למזכרת למען יעמדו ימים רבים".

בבית כנסת הרמח"ל, מתברר, לא היה 'עזרת נשים'. הרמח"ל אסר כניסת נשים לבית הכנסת. אם כי נשים צדקניות פתחו צוהר בקיר המערבי, כדי שאוזניהם תקלוטנה קול של תפילה או קריאת מגילה.

מצביע על יריעת הספר תורה של הרמח

צבע הקיר הוא תכלת – כבתי הכנסת הגליליים. "סיבת הדבר היא", מסביר חזן, "כדי להזכיר את כיסא הכבוד ולעורר יראת שמים. שכן, כידוע ממצוות הציצית, תכלת דומה לים, ים לשמיים, ואלו דומים לכיסא הכבוד".

אם כי כיום נצבע הקיר בלבן וכי הותירו רק קטע קטן בתקרה בצבעה המקורי – התכלת.

חיי תפילה סדירים לא מתקיימים במקום. אולם יהודים טובים מגיעים להתפלל ולשפוך שיח בימי שבתות, ראשי חודשים ומועדים.

"ערביי האזור שמרו על המקום"

זה כשני עשורים, מאז שוחזר בית הכנסת הייחודי, משמש חזן הגבאי שלו. בשעתו, רק קשתות רומיות מתנשאות אל-על ושארית לקיר 'עזרת הנשים' המאולתרת היו בו. השאר, עיי חרבות.

ברבות השנים, הערבים הפריעו לפעילות בית הכנסת?

"ממש לא. כל השנים הם שמרו על המקום. הם לא מפריעים לבית תפילה".

הכול זוכרים את פרעות הערביים לפני חמש שנים בעיר עכו החדשה. היה זה ביום כיפור, כאשר פורעים ערביים מהכפרים הסמוכים לעכו נצבו בסמוך לבתי הכנסת והשמיעו מוזיקה רועשת כדי להצר למתפללים היהודים. לא ארכו הדקות והדבר הפך לתגרה אלימה. לדברי חזן, המהומות אמנם לא חדרו לעיר העתיקה, אבל הטביעו בה חותם עמוק.

"מיני אז תיירי העיר היהודי עשו 'חרם' מוחלט על העסקים הערבים בעיר העתיקה למשך מספר חודשים, עד שהפורעים למדו דרך הכיס את הדרך ו'שבו בתשובה'".

רקמת קשרים עם ערביי האזור ברבות השנים?

"בהחלט. יש לי קשרים עם רבים מבני האזור. רקמנו יחסים נעימים עמם. בייחוד עם משפחת נוהד הנכבדה. בני המשפחה אומרים לי: 'אתה כמו אבא שלנו'. ולמה? כי אני מסייע להם לא אחת בצרכיהם. אני משגר עבורם מכתבים, ועוד". 

בימת העלייה לתורה ותיבת השליח ציבור בבית כנסת הרמח

זה מזכיר במעט את הרובע המוסלמי בירושלים של טרם קום המדינה.

"נכון. זה בדיוק ככה".

היחסים הללו מתבססים על אינטרס מסחרי, או יותר מכך?

"מדובר ביותר מכך. היחסים שלנו עמם הם על בסיס חברותי. כשלא מתגרים אחד בשני, הכול נראה שריר וקיים. היחסים עם התיירים הם שכנראה נובעים מאינטרס מסחרי טהור".

בעיצומה של השיחה עם גבאי בית הכנסת הרמח"ל מגיעים הנה עוד תיירים, הפעם שומרי מצוות. "מדריכי התיירות מכירים אותנו", אומר לי חזן בנימה של פשטות. "יהודים רבים שאינם שומרי מצוות, עדיין, מבקרים בבית הכנסת".

ואתה חושב שזה עושה להם משהו בלב? זה לא עוד סיור פולקלורי כמו, להבדיל, הטעימה מניחוחות השוק הסמוך.

"בהחלט. אני חושב שדמותו של המקובל האלוקי שחופפת על המקום בוודאי משפיעה עליהם. אני יכול לספר על יהודים עולים, המנוכרים לכל זיק של דת, שכאשר הם פוקדים את בית הכנסת הם נהיים קשובים לדבריי בנינוחות. 'אנחנו מוצאים פה פינה יהודית טובה לשבת בה' – הם אומרים לי בהתרגשות. אגב, אני מצייד אותם בספר התנ"ך עם צאתם".    

"מאז שאני ילד אני זוכר את בית הכנסת"

פאיז ח'לאילה (58) מתגורר בסמטה הצרה המובילה אל בית הכנסת. הוא זוכר אותו עוד מימים ימימה. "מאז שאני ילד אני זוכר את בית הכנסת", הוא שח. "התגוררנו באזור זה, 'שכונת היהודים', כבר מלפני זמן רב. אמי חיה במקום למעלה משבעים שנה".

עם-זאת, הוא מספר כי בעבר התגוררה במיקום בית הכנסת משפחה ערבית - סעפאן שמה.

ברקע נשמעים קולות צורמים של מואזין.

אתם מכבדים את בית הכנסת הרמח"ל.

"ברור. ברור", חורץ פאיז, כמו נחרד מעצם השאלה. "תמיד אנחנו שומרים עליו. זה בית הכנסת של הרמח"ל, הוא כתב ארבעים ספרים".

פאיז חלאילה ליד ביתו

היחסים בין היהודים לערבים בסדר?

"כן. השכנים שלנו היו יהודים. מולנו התגוררה משפחה יהודית וגם בסוף הסמטה התגוררה משפחה יהודית".

אבל לפני חמש שנים הכאוס בין היהודים לערבים שלט. אתה בטח זוכר את המהומות-עולם שפקדו את העיר.

"בעכו החדשה היו מהומות. לא פה – בעתיקה".

פאיז מבקש להוסיף: "תמיד היו יחסים טובים בין יהודים לערבים פה, בעיר עכו. זו העיר היחידה בכל הארץ שיש יחסים טובים בין יהודים לערבים. כולם מרגישים טוב. חברים טובים".

בית הכנסת - לתיירים

אנחנו שבים לבית הכנסת. חזן הגבאי מדריך בלהט את האורחים דהשתא. עם תום ההדרכה אני פונה אליו שוב. מבקש אולי לקחת עמי צידה לדרך.

כשאני מבקש לשמוע אנקדוטה מחיי בית הכנסת הוא מתקשה להצביע על מיוחדת, אך הוא מפטיר: "בית הכנסת מיוחד בזה שהוא גדול מבחינת מייסדו, גדול המקובלים הרמח"ל. בעל ה'מסילת ישרים'".

אנחנו יוצאים מבית הכנסת עם תחושה שיותר ממתפללים – תיירים יש בו. כמה עצוב.

היית רוצה שבית הכנסת יהיה שוקק חיי תפילה? שיהיו כאן מנייני תפילה מידי יום?

"בוודאי. אדרבה. אין סיבה שהמקום יהמה אדם רק ב'סליחות' הנערכות כאן בשעה שתיים לפנות בוקר".

ויש סיכוי, לדעתך, שזה יקרה?

"זה קורה, אבל אט-אט. ברוכים הבאים".

"יש לעכו קשר היסטורי עם היהדות"

חה"כ הרב דוד אזולאי, תושב העיר עכו, מספר מזווית-עינו על 'בית כנסת הרמח"ל' ועל ה'דו-קיום' המופתי ששורר בעיר הצפונית.

מבחינתו של חה"כ הרב דוד אזולאי, תושב העיר עכו זה עשרות בשנים ומי ששימש חבר מועצה (שלוש קדנציות) וסגן יו”ר צוות היגוי שיקום שכונות בעיר, עצם העובדה שהמוני תיירים יהודים פוקדים את בית הכנסת הרמח"ל גם אם לא קובעים תפילתם בו – זו כבר סיבה מספקת לשמחה. "צריך להבין", הוא אומר ל"יום ליום", "שיש שרוצים לערער על הקשר היהודי-היסטורי עם עכו ולשייך חלקים בה לערבים. זה ממש לא ככה. מי שפוסע במסלול היהודי בעכו העתיקה – מבית הכנסת של הרמח"ל ועד הנמל, למעשה מנציח את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לעכו. גם אם מדובר בתיירים, הדבר הזה טוב בשביל המודעות שלנו: שיהודים יידעו שיש לעכו קשר היסטורי עם היהדות. אני מקווה שגם אלו שאינם בני-ברית יפנימו זאת".

הרב אזולאי זוכר את ימי הבראשית, כאשר בית הכנסת הרמח"ל הפך מחורבה נטושה לבית כנסת פועם חיים. "פעם זה היה מקום מוזנח בעליל. במשך השנים טיפחו אותו והוא הפך לאטרקציה למבקרים. כאמור, ישנו 'מסלול יהודי' בתוך העיר העתיקה מ'בית כנסת הרמח"ל' ועד הנמל. רבים המבקרים בעיר לא מדלגים על המסלול הזה. הוא מראה את הקשר של היהודים עם העבר וממילא גם ההווה של העיר. בתחום זה עברה העיר עכו שינוי דרסטי מבורך. אני חושב שהמציאות הזו נזקפת לזכותם של 'החברה לפיתוח עכו העתיקה' והגבאי אלי חזן שעושים עבודה יוצאת מן הכלל".

בעכו חיים, לפי אומדן מקובל בעיר, כשבעים אחוז יהודים והשאר ערבים.שלטי רחוב באזור העיר העתיקה מכריזים בצהלה על העיר שהפכה למופת לדו-קיום בין יהודים לערבים. האמנם כך? אתה חושב שזוהי המציאות בשטח? יש באמת דו-קיום בעכו?

"בעכו חיים יהודים וערבים ובאמת יש שקט בעיר. אני לא רואה קיצוניות. לא מכיר מעשים קיצוניים. מאז האירועים ביו"כ של לפני חמש שנים אנחנו רואים שקט תעשייתי. האנשים בצד השני הבינו שרק להם יש מה להפסיד. כיום, הם גם שותפים בכל צמתי העשייה בעיר ואף שותפים בקואליציה העירונית. המציאות הזאת עצמה, ללא כל ספק, גם תורמת לשקט באזור. צריך לשמור על הסטטוס-קוו בלי לעורר גלים יתרים", הוא מסכם.

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com