אהרן זאב ברנשטיין: "אני אברך שמתפרנס מציור"

אהרן זאב ברנשטיין, 23, התחיל ללמוד איור באופן מקצועי בסך הכל לפני שלוש שנים. "עד גיל 20 הייתי תלמיד ישיבה ורציתי להתרכז בלימוד תורה" מסביר ברנשטיין, חסיד קרלין שלמד במוסדות החסידות מגן הילדים ועד הישיבה הגבוהה. "בגיל 20 התחתנתי ואז החלטתי שזה הזמן ללמוד ציור למטרות פרנסה. ציירתי מגיל אפס, אבל אף פעם לא למדתי שום קורס מסודר".

תחילת הלימודים שלו היתה אצל מוטי הלר, מאייר ידוע שגם הוא חסיד קרלין. "מוטי לימד אותי איך להכין סקיצות, איך לאייר במחשב. אני חייב לו הרבה תודה." מאוחר יותר, ברנשטיין בחר ללמוד אצל המאייר אבישי חן, המשמש בין השאר כקריקטוריסט של עיתון 'משפחה'. "הרבה אומרים לי שהסגנון שלי מזכיר את אבישי, ולא פלא. אני מאד אוהב את הסגנון שלו. מאז שאני ילד הייתי מחכה תמיד שאבא שלי יקבל את העיתון ואני אפתח ואראה מה הקריקטורה של אבישי השבוע. אחרי זה הייתי מנסה להעתיק אותה".

אבישי חן מרבה לצייר בלילות, אומר ברנשטיין. "אני לא פעם מגיע אליו ויושב גם לאייר בשעות האלה. כך אני עובד לידו והוא נותן לי הערות וביקורת. הוא גם מחמיא, כמובן, אבל כשהוא מתחיל להחמיא אני אומר לו: 'אבישי, עצור, אני צריך ביקורת, לא מחמאות".

עולם המאיירים החרדים הוא קטן יחסית, ושוררת בו, מסתבר, הרמוניה מופלאה. "כולם מכירים את כולם וכולם מפרגנים לכולם", אומר ברנשטיין. "מוטי הלר משתייך לאותה חסידות כמוני וגר לא רחוק ממני ובכל זאת לימד אותי בשמחה. זה תחום מלא פרגון. בדרך כלל אומן שונא את בני אומנותו, אבל הביקוש למאיירים גדול ולכל אחד יש את הסגנון שלו, וכך באמת שוררים יחסים נהדרים בין כולם. ממש בתחילת דרכי נהגתי להתקשר לכל צייר שהכרתי ולבקש עצות, וכולם קיבלו אותו בסבר פנים יפות ומכולם למדתי משהו".

ברנשטיין עובד היום כצייר הקריקטורות של עיתון 'המבשר' וכמאייר של עלון של חסידות ברסלב ("מז יש לי סיפוק מיוחד – אני בעצם מאייר וורט של רבי נחמן. אני שומע שלפעמים אנשים גוזרים ותולים את הוורט המאויר על הקיר"). הוא גם אייר כבר שלושה ספרי קומיקס, אחד מהם כבר יצא לאור ושניים עתידים לצאת לאור בקרוב. בנוסף, קוראי הידברות נתקלו באיוריו לא פעם במסגרת 'מקבצי ההומור'.

מה התכניות שלך הלאה?

"אני רוצה להשתדרג, להיות מאייר טוב פי מיליון ממה שאני היום. יש לי גם תכנית להוציא סידרת ספרי קומיקס משלי – שגם הסיפור יהיה שלי ולא רק התמונות. זה עוד ממש פרויקט בחיתולים, אבל בעיקרון מדובר בסיפור הומוריסטי על ערבי לא אינטליגנטי במיוחד שמנסה לבצע פיגועים, וכל פעם נכשל בדרך אחרת".

על אף שהוא מקווה לשפר את יכולות האיור שלו, ברנשטיין מדגיש שמבחינתו האיור הוא משני ללימוד התורה. "כשקוראים לי 'הצייר' אני מרגיש שלא בנוח. אני חושב על עצמי בתור אברך שמאייר לפרנסתו, כמו שיש כאלה שעובדים בחנות לפרנסתם או עושים כל דבר אחר. פעם שאל אותי איש פרסום למה אני חותם בשמי המלא 'אהרן זאב ברנשטיין' ולא 'ארי' או 'זאבי' או שם קליל אחר. עניתי לו אותו הדבר: אני לא צייר שמחפש להיות מותג, אני אברך שבמקרה גם מצייר, זה הכל. יש לי שיעורי תורה בבוקר ובערב שאותם אני לא מחמיץ ולא משנה איזה עומס עבודה יש לי, ובשעות שאני עובד אני משתדל להאזין בעיקר לשיעורים".

שלא תבינו לא נכון – הלימוד הוא העיקר אבל ברנשטיין מאושר שיש לו את האפשרות להתפרנס דווקא מאיור. "קודם כל, זה ממש להתפרנס מיגיע כפיך. בהרבה עבודות יש חשש של גזל – אם לא ניצלת זמן כראוי, וכדומה. פה אתה מקבל תמורה נטו על העבודה שלך. מעבר לזה, הציור פשוט ממלא אותי בהמון סיפוק. כשאתה מסיים איור לשביעות רצונך, זה פשוט כיף".

אילו תגובות אתה מקבל על האיורים?

"אני מקבל תגובות בעיקר על הקריקטורות שאני מפרס בעיתון 'המבשר'. כשאני מגיע לבית כנסת הרבה פעמים עוצרים אותי אנשים ואומרים לי מה חשבו על הקריקטורה שלי...אפילו אלה שלא קוראים עיתונים בדרך כלל מסתכלים על הקריקטורות, כך שלכולם יש מה לומר. שלא לדבר על כך שבשמחות משפחתיות מציפים אותי אנשים בהצעות  לקריקטורות".

מה אתה מציע לאנשים שמתעניינים אצלך כיצד להתמקצע בציור?

"מגיעים אלי בעיקר הורים שמספרים שהבן שלהם מצייר ואיך כדאי לפתח את זה. אם הילד מתחת לגיל 15, אני נותן טיפ שקיבלתי מיוני גרשטיין: שהילד ייקח ציור של צייר שהוא אוהב את הסגנון שלו, יתבונן בו היטב עשר דקות ואז יעתיק אותו מהזיכרון וישווה בין המקור והעותק. כדאי גם לשאול אנשים אחרים לדעתם על היצירה שהתקבלה. לנערים גדולים יותר אני מציע שילכו ללמוד בצורה מסודרת אצל מאייר מקצועי".

יש לך איור שאתה אוהב במיוחד?

"פעם מישהו הזמין ממני הזמנה לא סטנדרטית: לא איור אלא ציור ממש, בנושא 'הנסיעה לצדיק'. הנסיעה לצדיק היא מושג מוכר והיסטורי בתנועת החסידות, ותמיד התחברתי מאד למושג הזה. ציירתי חסידים נוסעים בעגלה מהעיירה סטולין, שם נולדה חסידות קרלין, אל גבעת זאב שם גר כיום האדמור מקרלין. גם אני מופיע בתמונה - ציירתי את עצמי בתור העגלון... זה ציור שאני באמת מאד-מאד אוהב".