סיון רהב מאיר: אחרי כל כך הרבה רעש, השקט הזה היה עוצמתי

התרגשתי כל כך לראות את הלו"ז שהנוער של שדרות הכין לשבת האחרונה. רק לחשוב איך נראתה השבת שלהם שבועיים קודם, מה הם עברו מאז, וכמה חשוב להם להרים את הראש, ביחד, עכשיו.

עם כל הכבוד להרצאה שלנו, שיא השבת היה כמובן עמרם אברג'ל, "חתן תורה" שלא עלה לתורה בשמחת תורה והשלים זאת כעת. ואחריו – כל הילדים עלו יחד לתורה בעליית "כל הנערים" של שמחת תורה. הציבור זרק עליהם סוכריות, בדמעות של התרגשות, באיחור של שבועיים, בליווי תפילות נרגשות על החטופים, הפצועים, המערכה כולה.

ראיתי מול העיניים את כל המילים הגדולות של התקופה – חוסן, יציבות, משמעות, קהילה, בנייה. פגשנו אנשים יקרים שאין להם שום לו"ז מתוכנן למתי הם יחזרו הביתה, אבל בשיא הבלגן, יש להם לו"ז כזה לשבת.

שבוע טוב, בשורות טובות.

להפוך מספרים לשמות

חברה מחו"ל הופתעה מכמות תומכי-ישראל שמגיעים לאירועים ולעצרות שהיא מארגנת בימים אלה. היא אמרה לי שלדעתה הפעם העולם מתנהג אחרת כי אנשים מבינים שאם שדרות נפגעת, גם ניו יורק תיפגע. כי הפעם זה חוזר לבסיס של הבסיס, לבראשית של הקיום שלנו. לנקודת ההתחלה של העולם.

הרי בדיוק בפרשת בראשית קראנו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ... וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ".

ובשבת בפרשת נח שוב קראנו: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

זה לא מסובך, זה נורא פשוט: יש מי שרוצח וטובח וחוטף ומתעלל, ויש מי ששומר על צלם אלוקים ולא מחלל אותו. אור מול חושך, טוב מול רע.

ואז קיבלתי את ההודעה הזו, שמספרת את כל הסיפור:"אני פסיכולוג שיושב עם אנשי זק"א והרבנות הצבאית. ישבתי כעת עם בחור שכבר כמעט שבועיים עוסק בזיהוי חללים, עוסק בזוועות עולם, עובד מסביב לשעון, 24/7, מידי פעם הולך לישון כמה שעות בשק שינה על הרצפה. שאלתי אותו: מה מחזיק אותך? והוא ענה לי בדמעות: החמאס רצו להפוך שמות למספרים. אני מנסה להפוך מספרים לשמות".

לברוא עולם בדיבור

בתוך כל הצער והספינים והלחץ, הנה כמה מילים שעזרו לי. שמעתי אותן בזום עם הילה גונן, מנהלת מרכז החוסן של שדרות:"מה משמעות המילים המפורסמות שהקוסמים אומרים, 'אברא קדברא'? אני אברא את מה שאני אדבר. הדיבור שלי בורא מציאות. גם העולם, בפרשת בראשית, נברא בדיבור.

"משפט כמו 'אין לי כוח, אני גמורה, אני מפורקת' – בורא מציאות כזאת, ואז באמת תרגישי גמורה ומפורקת. אבל משפט כמו 'קשה לי וכואב לי עכשיו, אבל אני מסוגלת ויכולה' – יברא מציאות טובה יותר.

"לכן כדאי תמיד להוסיף מילים של זמן. לקחת את המשפט 'קשה לי מאוד', ולהגיד: 'קשה לי מאוד כרגע'. 'לא התאוששתי – עדיין'. 'עצוב לי – בינתיים'. זה מזכיר לך שהמצב זמני ועתיד להשתנות לטובה".

אז קשה לנו, בינתיים. תודה הילה. בשורות טובות.

מה אומרים לאמא?

בדרך כלל ילדים מצלצלים לאמא כדי להגיד שקיבלו ציון טוב במבחן, או שמשהו משמח או חשוב קרה. בהקלטה שפרסמה אמש מדינת ישראל, מחבל פלסטיני מצלצל להוריו בעזה בהתרגשות, בחגיגיות, להודיע שהרג יהודים. "הבן שלך גיבור!", הוא צועק לאמא שלו, וגם מספר שוב ושוב ששלח להם תמונות בווטסאפ, מהזירה בקיבוץ מפלסים.

אין לי כוונה להיכנס לתיאורי זוועות, וגם לא לשטניות הרצחנית של אויבינו שנחשפת כאן, רק לאמת העמוקה שהמחבל הזה מגלה לנו, מזכיר לנו: "הרגתי עשרה יהודים", הוא אומר למשפחתו, שוב ושוב. לא ימנים ולא שמאלנים ולא אשכנזים ולא ספרדים. הוא לא בדק את הפתק שהם שמו בקלפי. לא אכפת לו אם זו חילונית מקיבוץ בארי, חרד"לניק מזוקן מכרם שלום או חרדי ישיש מאופקים. "הרגתי עשרה יהודים".

בפרשת השבוע, "לך לך", אברהם אבינו מופיע לראשונה על בימת ההיסטוריה. היהודי הראשון, וגם הראשון שמגיע לארץ ישראל, ומקבל הבטחה שבניו יהיו לעם שיש לו תפקיד עצום בעולם הזה.

המסע שלו הוא המסע המשותף שלנו, שממשיך עד היום. לפעמים דווקא האויבים מזכירים לנו שהתבלבלנו בדרך, מזכירים לנו את האמת הפשוטה הזו, מזכירים לנו מי אנחנו ומה בכלל הסיפור.

בשתיקה, עם משפחות החטופים בכותל, הלילה

יותר מ-100 בני משפחות של החטופים הישראלים בעזה הגיעו הלילה לגג של בניין "אש התורה", מול הכותל המערבי בירושלים. עצרת תפילה, בי"א חשוון, יום פטירת רחל אמנו, שעליה נאמר שהיא מתפללת עלינו: וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

מירב לשם-גונן, אמא של רומי החטופה, אמרה שם: "לא בחרנו במשפחה הזו, אנחנו לא רוצים להיות חלק ממנה, אבל כשנכנסנו אליה - גילינו שכל עם ישראל הוא משפחה אחת. אני לא דתייה, אבל אני מבקשת שנתפלל ביחד מהמקום הקדוש הזה".

אז התפללנו. היו פרקי תהלים ותקיעת שופר, אבל בסוף הרב איתיאל גולדוויכט שיזם את האירוע, ביקש מכולם פשוט לשתוק ולתת ללב לדבר. שלושים שניות של קול דממה דקה, של תפילה מהלב.

וכל האבות והאימהות והאחים והאחיות עצמו עיניים והתפללו על יקיריהם, בזמן כל כך מיוחד, במקום כל כך מיוחד. ויחד איתם עשרות אלפים התפללו בשתיקה בשידור חי בלונדון, קליפורניה, ניו יורק, ארגנטינה, כי איך אמרה מירב? זו משפחה אחת.

ואחרי כל כך הרבה רעש שאנחנו שומעים החל מאותו בוקר שבת, השקט הזה היה עוצמתי כל כך.

תקשיבו לשקט. אתם מוזמנים להצטרף. שיתקבלו התפילות.

קול ברמה נשמע

היום, י"א בחשון, יום פטירת רחל אמנו. כבר אלפי שנים שכל כך הרבה דמעות ותקוות מתנקזות אליה ואל קברה, בפרט ביום הזה. בכל דור הפסוקים עליה מקבלים משמעות אחרת, אבל איזו משמעות הם מקבלים היום: "כֹּה אָמַר ה': קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַּמְרוּרִים. רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם".

יהי רצון שרחל אמנו – וכולנו – נמנע כבר את קולנו מבכי, ואת עינינו מדמעה, ושנראה שיש שכר ותקווה, שישובו מארץ אויב, כולם, לגבולם. אמן.