לא לביאה ולא וונדר וומן, פשוט אישה: ככה מסרים להעצמה נשית דורסים את הנשיות האמיתית

זוכרים איך נראתה האימהוּת של דור הסבתות? אבא היה עובד כמוכר מכולת או פועל ייצור באחד המפעלים, ואמא היתה עקרת בית. בזמננו, כשיוקר המחיה מגיע כל פעם לדרגת טירוף חדשה, קשה לקלוט, אבל אז זה היה די והותר לכלכלת הבית. הילדים היו חוזרים הביתה, ואמא היתה מקבלת את פניהם, ופיתה עם כדורי פלאפל תוצרת הבית היתה מחכה להם לארוחת צהריים. הנוכחות של אמא בבית היתה קיימת ומורגשת. היום, לאור אילוצים שונים, רוב הזאטוטים נשארים לצהרון, וילדי בית הספר מאובזרים במפתח לבית וחוזרים מבית הספר אל בית ריק ואוכל תוצרת הסופר לחימום מהיר. זה אומנם תיאור של מציאות מעט עגומה, אבל לא צריך להרגיש רגשות אשם. זו המציאות המוכרחת של היום. כיום, ברוב המשפחות האישה נצרכת לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית, וכל זה כמובן נחשב למצוות חסד גמורה כלפי בני הבית.

אז איפה מתחילה הבעיה?

כש'הפרנסה' הופכת ל'קריירה'.

הפמיניזם הוא השוביניזם הכי גדול

האישה הראשונה בהיסטוריה, חוה, נקראה בשם זה משום שהיתה 'אם כל חי', כפי המובא בתורה: "ויקרא האדם את שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי" (בראשית ג', כ'). שמה של חוה מעיד על מהותה כאם-כל-חי, המביאה חיים לעולם. אז למה היא נקראה 'חוה' ולא 'חיה'? על כך עונה רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל הפירוש 'כלי יקר' על התורה: "קודם החטא נקראת 'חיה' על שם אם כל חי, ואחר החטא שגרמה מיתה לדורות, הוחלף שמה מן 'חיה' ל'חוה', כי חוה נגזר מן לשון 'חויא', דהיינו נחש [בארמית]". המפרשים מסבירים כי היא נקראה 'חוה' משום שהנחש הקדמוני קרא לה בשם 'חויא', שמשמעותו 'נחש' בארמית, וזאת על מנת לשייך אותה אליו. לכן, נקראה חוה בשמה זה, המזכיר את חטאה בעקבות פיתוייו של הנחש.

נשמותיהן של כל הנשים עלי אדמות, לכל אורך ההיסטוריה ולכל דורות העתיד, כלולות בתוך נשמתה של חוה, האישה הראשונה. ולכן, מהותה של חוה מייצגת את המהות הנשית ומעידה על מהותה של כל אישה עלי אדמות, והיא: אם-כל-חי. בדיוק כפי שהמהות של חוה היא להיות אם-כל-חי ולהיות עזר כנגדו, כך גם כל אישה עלי אדמות היא מהות של אמא ושל עזר כנגדו. אישה היא בית, היא גידול של נשמות בני הבית. זוהי המהות הנשית המקורית והנעלת. על חשיבות האישה ביהדות יש המון מה לדבר, אבל בטור זה נתמקד במהות הנשית ממבט מקורי ואותנטי. את היופי והיוקרה של המהות הנשית רוח הפמיניזם דואג להשחית ולציירה כפחותת ערך. רוח הפמיניזם, שלכאורה מציג את עצמו כלוחמה למען קדמת הנשים, הוא עצמו השוביניסט הכי גדול, הרואה בנשיות הטבעית כ'לא מספיק', ובכך דוחף את הנשים להיראות, לחיות ולהידמות לגבר, וטוען כי רק על ידי כך יהיו 'שוות'. גישה זו היא עצמה זו שיצרה את הלך הרוח שנשים כפי שהן, כמהות של בית ובעלות תכונות וכישורים נשיים, אינן טובות מספיק.

וכך הפמיניזם חדר לתכתיבי אופנה, לפיהם נשים צריכות להיראות כגברים; דחף אותן לתפקידים פיזיים בשירות המדיני, שאינם מותאמים לפיזיולוגיה הנשית, שאף גרם לחלקן נזק בלתי הפיך ביכולתן להביא ילדים לעולם; הוציא את הנשים מהבית ודחף אותן לרכישת מקצוע, ובהמשך לרכישת מקצוע גברי ולקריירה; הותיר ילדים בבית צמאים ליחס חם ואימהי, ולמעשה הפר את האיזון הבריא שבין הכוח הגברי לכוח הנשי בבריאה, ששניהם נחוצים וחשובים כאחד לטובת האנושות.   

הפמיניזם, שהוא למעשה השוביניזם הכי גדול למהות הנשית, קורא לנשים: 'צאו, תגשימו את עצמכן', כאילו והגשמה עצמית מקורה אך ורק מחוץ לעולמו של הבית. אז בואו נקרא על זה תיגר. סליחה, אבל מי אמר שלעשות תואר שני יותר חשוב מלהעביר את הערב במחיצת הילדים שלך ולעשות בלאגן עם צבעי גואש במרפסת? מי אמר שלהביא לקוח גדול לחברה יותר חשוב מלדאוג לפסטה ושניצל לבני הבית, או להקדיש לילדה זמן של צומי אישי? מי אמר שלעבוד על תזה, להישאר שעות נוספות או כל פיתוח מקצועי כזה או אחר, הוא יותר בעל ערך מאשר להיות שם בשביל הילדים שלנו? מי אמר שלייצר רווח עסקי, או לנפנף ביד עם איזו דיפלומה, זה ההגדרה הנכונה להגשמה עצמית?

העצמה נשית, והפעם – לא מזויפת

העצמה נשית, המושג שהפך להיות פופולרי לאחרונה, במבט היהודי זה לא לקחת את האישה ולהפוך אותה לאיזו מצליחנית-קרייריסטית-עצמאית-נטולת עזרה מהמין הגברי, אלא דווקא להפך – לתקן את החשיבה המוטעת שהפמיניזם יצר אצל נשים, ולעזור להן לראות בתפקיד הנשי – גידול של בית, דאגה והשקעה למען הילדים והבעל, הצמחת נשמות בני ביתן – את העשייה הרוחנית, את הגדולה ואת ההגשמה העצמית שלהן.

הקב"ה הפקיד ביד האישה נשמות, ומסר לה את התפקיד המיוחד והנעלה של הצמחתן וטיפוחן. הוא נתן לה לגדל נשמות נצחיות, ממשיכי שושלת בית ישראל. ולמה הוא נתן את התפקיד החשוב הזה דווקא לאישה ולא לגבר? כי האישה מטבעה רוחנית יותר מאשר הגבר. הגבר רוחני פחות, ולכן הוא צריך מסגרת חזקה של מצוות ולימוד תורה שמקיפה אותו לאורך כל היום. הגבר זקוק לעבודה רוחנית שונה, הדורשת ממנו חיים של לימוד תורה וקיום מצוות על מנת שיצליח להגיע אל תיקונו. האישה, שקרובה באופן טבעי לרצונו של ה' לא צריכה את המצוות שישמרו אותה 'בתוך המסגרת', ולכן היא פטורה ממצוות התלויות בזמן. את התפקיד של גידול נשמות האישה קיבלה לא כי "היא פחותה מן הגבר", אלא דווקא כי היא רוחנית יותר ממנו. האישה היא רוחנית יותר מהגבר, ולכן אחת מברכות השחר שאישה מברכת היא "שעשני כרצונו", כשהכוונה היא שהיא קרובה לרצון השם.

בתלמוד מובא: "אמר רבי יוסי: מימי לא קראתי לאשתי 'אשתי', אלא לאשתי 'ביתי'" (מסכת שבת, דף קיח), ורש"י מבאר על כך "שהיא עיקר של בית". בנקודה הפנימית ביותר, גם האישה הקרייריסטית ביותר תרצה שבעלה יראה בה את הבית שלו. אף אישה עלי אדמות לא היתה רוצה שבעלה יגיד לה "בשבילי, את מעמד אקדמאי" או "בשבילי, את 100K עוקבים בפייסבוק". כל אישה רוצה שעבור בעלה היא תהיה הבית שלו, הקן החמים שלו. זה טבוע בנפש שלה. להיות מהות של בית זו לא מילה גיסה, זו המחמאה הכי נשית שיש. חבל שיש כאלה שקוראות ל'כח נשי!', אבל בפועל – מנסות להפוך אותו לכח גברי.

האם היהדות מבדילה בין נשים לגברים? מדוע אישה אינה מעידה בבית הדין? מה פירוש נשים דעתן קלה? מדוע על הגבר לכבד את רעייתו יותר מגופו? הרב זמיר כהן בהרצאתו המרתקת מפזר את הערפל, מאיר את הנושא מזווית שונה ומשיב על כל השאלות: