בלי אשמה: זה הדבר שאתם צריכים לעשות כדי לשמור על הנפש שלכם

כל מה שאמרת נכון ומשקף את תחושותינו. תודה על הולידציה. אני מתנדנדת בין בכי בלתי נשלט למראה כתבה או חדשות על טבוחים או חיילים שנפלו ובין תפילות לשלומם (אני חילונית אך מתפללת כל יום לשלום החיילים והחטופים) ובין דאגה לחיילים ולחטופים שבמחשבותיי כל פעם שאני אוכלת, נכנסת למיטה, מתעוררת, שותה מים (להם אין כלום מזה) אני אפילו לא מרגישה נוח להתקלח כי להם אין אפשרות כזו. ובין לבין אני מנסה להתרכז בעבודה, בניהול הבית, בשיחות עם הילדים שלי שכבר גדולים. אם אני ככה אז מה קורה אצל משפחות החטופים והחיילים שבעזה? חשבתי שחזרתי להצליח להירדם בשעה נורמלית אבל אני שוב שוכבת ערה במיטה עד הבוקר ואז אני כל היום לא מרוכזת ונרדמת כשיכולה. אם אני ככה אז מה משפחות החטופים שעדיין שם? ראיתי הבוקר את הסבא של אביגיל עידן בת ה4 שאביה הירוי נפל עליה וגונן עליה בגופו. היא התמלאה דם וככה נחטפה לעזה. אחיה חשב שגם היא נרצחה. ילד בן 9 ואחותה בת ה6 ראו את הוריהם נרצחים. לא יכלתי להפסיק לבכות. הסבא לא זיהה אותה כי נהייתה לבנה ורזתה מאוד וקיצצו לה את השיער. ולא מרשים לו לחבק אותה הפסיכולוגים כנראה עד שזה יגיע ממנה. הוא לא ישן בכלל. הוא מודע לכך שיש הרבה כמוני שאיתו ברוחם ושהוא לא לבד. אדם מדהים ומקסים ושובר את הלב. הסרטון שלך בא לי בדיוק בזמן. אני מרגישה ייסורי מצפון על כל פעילות פנאי זעירה כמו פרק של סדרה בטלויזיה או במחשב או בספר. תודה

באיחה

כל כך מחזק באמת