השאלות שאתם יכולים לשאול את הילדים שלכם בזמן מלחמה

נכון שכל יעוץ רגשי ששמענו בשבועות האחרונים דיבר על "מה שאנחנו מרגישים עכשיו זה בסדר?".

לי נראה שזו ברירת מחדל שנכונה תמיד.

לעולם ומעולם כל מה שאנחנו מרגישים זה בסדר. כי זו אמת המתרחשת בתוכנו.

איך מישהו אחר יכול להגיד לי איך להרגיש?

איך מישהו יכול להחליט על המישהו האחר שמה שהוא מרגיש זה לא נכון?

אחרי הנתון הבסיסי הזה יכולים לבוא ניסיונות תיקון, כוונות ייעול, רגשות שמשתנים, כאלה שהיו פעם ועכשיו כבר אינם, כאלה שישנם עכשיו ועדיף שבעתיד לא יהיו, המלצות, מקצה שיפורים, התפתחויות והתקדמויות רגשיות.

זוכרים שכתבתי לפני כמה חודשים עמוד עם שאלות שילדים יכולים לשאול הורים ושאלות שהורים יכולים לשאול ילדים, כדי לחזק את הקרבה בבית?

"הורים וילדים פותחים קלפים".

אז הנה עוד רשימת שאלות, מותאמת לימים האלה, בטח אחרי שהבנתי שהדבר הראשון שנוח עשה כשהוא יצא מהתיבה היה לחפש את קרבת אלוקים, ולהקריב קרבן, ואיזה מופלא זה שגם הפעולה הראשונה של האדם הראשון היתה להביע את קרבתו אל הבורא, בהקרבת קרבן. כמה כולנו זקוקים תמיד לתחושת קירבה.

שאלות שהורים יכולים לשאול ילדים:

(לפעמים ניסחתי בלשון בנות ולפעמים בלשון בנים, בשביל גוונים)

- ממה אתה הכי פוחד עכשיו?

- האם הרגשת במצב לאחרונה משהו בפעם הראשונה? רגש שאת לא מכירה?

- תמשיך את המשפט: אם הייתי יכול עכשיו... בטח הייתי...

- אם היית יכולה עכשיו להיות "רואה ואינה נראית", איזה שימוש היית עושה בזה? איפה היית רוצה להיות?

- נגיד שהיית בונה מבצר מלגו, מה היית כותב או מה היית מצייר על דגל הארמון שלך?

- איזה דבר היית רוצה שנעשה יחד פעם בשבוע, במצב הזה?

- מה הכי מפחיד אותך שיקרה?

- האם יש משהו בכל מה שהמבוגרים מדברים כל הזמן שאתה לא מבין?

- היית רוצה שאני אסביר לך?

- יש לך עוד שאלות על העולם ועל החיים, ועל מלחמות, שהיית רוצה לשאול אותי?

- איך את מרגישה עם זה שגם אנחנו לא יודעים את התשובות לכל השאלות?

- איזה דבר יצער אותך מאוד אם הוא ילך לך לאיבוד ולא תמצא אותו?

- מה יכול להוציא ממך חיוך רחב על הבוקר?

- במה המחשבות שלך תפוסות יותר ממה שהיית רוצה?

- האם אתה יודע כמה אתה חשוב לי?

הקדמה לשאלה הבאה: מרוב שבישלנו, והתנדבנו, וארזנו מנות, ושלחנו, והיינו ועדיין, פעילות ומתנדבות ועושות, האם אנחנו זוכרות לשאול בטלפון או לנסוע לשער הישיבה של הבנים שלנו, בבוקר פשוט של יום חול, לנסוע אליהם במיוחד כי התגעגענו אליהם, סתם, בלי סיבה, בימים האלה, במיוחד אליהם, לא כי עברנו במקרה באזור והיו לנו סידורים על יד. בדיוק כמו שהולכים לבקש ברכה במיוחד, או בקשה אחת, במקום של צדיקים מסוימים שכך שם ממליצים לעשות כדי שהתפילה תתקבל)?

אז, פיסית או בטלפון, חיבוק ענק לילדים שלנו, שהייה של שניות ארוכות, פנים שלו בתוך הלב שלך, פנים שלו בתוך החיק של אבא, סבא, סיום החיבוק, מבט בעיניים, אישון לאישון ושאלה:

- האם אתה יודע שאתה שומר על כולנו?

- האם אתה יודע כמה אנחנו מעריכים את לימוד התורה שלך?

- האם אתה מבין כמה אחריות יש לכם?

- האם אתה בטוח יודע את זה?

- איך אתה בימים האלה?

- יש משהו במיוחד כעת שאתה צריך מאיתנו? טכנית? מנטלית?

שמעתי השבוע על אמהות שנסעו לשערי הישיבות גם כשאין להם שם בחורים עדיין, או כאלה שפעם היו להם, ועכשיו הם פשוט כבר גדלו.

בחורי הישיבה קיבלו דמעות בעיניים מהמשפחות האלה שהם לא הכירו, מציורי הילדים שהם קיבלו מהם ותלו מעל המיטה שלהם בחדר.

שאלות שילדים יכולים לשאול הורים:

- אמא, גם את מפחדת?

- איזו תכונה טובה שיש בי תוכל לדעתכם לעזור לי בזמנים קשים?

- איזה דמיון היה לכם על הילדים שלכם לפני שהם נולדו?

- אמא, מה נותן לך כוח?

- אמא, אבא, מה לדעתכם משפחה יכולה להעניק, שאחרים לא?

- יש מהו שאנחנו, הילדים, יכולים לעשות בשבילכם?

- איך הגענו למצב הזה?

- את אוהבת להיות אמא?

- אתה אוהב להיות אבא?

- מה הכי כיף בלהיות אמא? מה הכי קשה?

- את אוהבת שאני שואלת אותך הרבה שאלות?