הרוח שנמשכת, מהאוהל של אברהם אבינו ועד למלונות המפונים

השבוע אני ממש מחכה לשמוע את קריאת התורה", אמר לי תושב שדרות במלון כפר המכבייה לפני שבת. "זה עושה לי סדר". הבנתי אותו. פרשת השבוע, פרשת "לך לך", אקטואלית מאי פעם.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. הציווי הראשון ליהודי הראשון הוא: לך, תתקדם, תזוז, אל תעמוד במקום. תלך למקום אחד שמעכשיו יהיה הבית שלך, לתמיד: ארץ ישראל. הקשר המיוחד שלנו למקום הזה מתחיל השבוע בפרשה והוא ממשיך מהמסעות של אברהם בנגב עד לבארי, נחל עוז ושדרות של ימינו.
• וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. זה לא מסע פרטי של זוג אנונימי, זו התחלה של סיפור גדול, של עם. אברהם אבינו ושרה אמנו עולים על בימת ההיסטוריה, ולא יורדים ממנה לעולם. בעידן של מצעדים ומשפיענים, הזוג הזה הוא למעשה הזוג הכי משפיע אי פעם על האנושות כולה. לא סתם אנחנו קוראים להם אבינו ואמנו. מיליארדים רואים עצמם כממשיכים שלהם. היהדות, וממנה האיסלם והנצרות. הכול מתחיל כאן – המונותאיזם, המלחמה בעבודת אלילים, צדקה וחסד, הכנסת אורחים, חינוך, כל הסיפורים המכוננים האלה.
• וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. מי שיהיה בצד שלך – יהיה מבורך, יהיה בצד הנכון של ההיסטוריה. תקשיבו לנאומים שנשאו כאן בביקוריהם נשיא ארצות הברית, קנצלר אוסטריה, ראש ממשלת בריטניה, נשיא צרפת, ראש ממשלת איטליה. "ישראל היא נס", הם הכריזו, "זה מאבק של אור מול חושך". אבל מי שיהיה אויב שלך – בוחר בחושך, במוות, ומביא קללה לעולם. ראינו מה קרה לאורך ההיסטוריה למי שרצה להשמיד אותנו. זה יהיה סופם של כל מנהיגי חמאס, חיזבאללה ואיראן, והלוואי שבקרוב. הפרשה משרטטת כאן את ציר אברהם מול ציר הרשע.
• וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'... וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן. רק השבוע שמתי לב שאברהם קם ומתחיל מחדש בגיל 75, גילה של המדינה. אף פעם לא מאוחר מדיי להתחיל לבנות ולהיבנות, לצאת לדרך חדשה, לחשב מסלול מחדש. גם אחרי 75 שנים.
• וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. לא קלה דרכנו. עד שאברהם מגיע לארץ, יש רעב והוא צריך לרדת למצרים. יש עיכובים, קשיים, אתגרים. חכמינו כותבים שאברהם אבינו התנסה בעשרה ניסיונות כאלה, וכך נתן לנו כוחות וסבלנות לעמוד בניסיונות של ימינו. העיכובים והירידות אינם תקלה, הם חלק מהתהליך.
• וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם. והנה, הניסיון הבא מגיע: לוט, בן אחיו של אברהם, נופל בשבי. הוא נחטף כי הוא יהודי, ממשפחת אברהם. אברהם לא נשאר אדיש לשבוי הראשון בתורה ויוצא להילחם ולחלץ אותו, ולהשיב אותו ואת משפחתו ורכושו. פדיון שבויים, ערבות הדדית ורגישות לחיי אדם – זה מגיע מכאן.

פגשתי השבוע את משפחות החטופים בעצרת תפילה על הגג של בניין "אש התורה", מול הכותל. מועדון שאף אחד מהם לא רוצה להיות בו. עשרות אלפים הצטרפו לתפילה מכל העולם, מאוסטרליה ועד קליפורניה. מירב לשם-גונן, אמא של רומי, אמרה שם: "לא רציתי להצטרף למשפחה הזו, אבל כשנכנסתי אליה – גיליתי שכל עם ישראל הוא משפחה".

• זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. ברית מילה, בגיל שמונה ימים. כאן המצווה הזו מופיעה לראשונה. אחד הסרטונים הוויראליים והמרגשים ביותר בימים הראשונים של הלחימה היה של אבא במילואים שמשתתף מרחוק בברית של הבן שלו. מאז אנחנו מוצפים בסרטוני בריתות, בר מצוות וכמובן חתונות (שכבר זכו לכינוי "חופת ברזל"). מעניין לשים לב לשמות בגל הלידות הזה: ישראל, עמיחי, עוז, בארי. השבוע אמרה לי הילה אזולאי ממחלקת היולדות של סורוקה, שם כמעט כל אחד בצוות ספג אבידה אישית, שהיא ממש מרגישה בעבודה שלה את הפסוק: "בדמייך – חיי".
• וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם. בני דודנו הישמעאלים נולדים גם הם בפרשה. המתח והאיבה מתחילים שם, וגם הם נמשכים עד היום. אבל היעד הוא אחר. להסכמי השלום של השנים האחרונות קוראים "הסכמי אברהם", כחלק מהברכה שאמורה להתגשם לבסוף בין צאצאיו של אברהם.
• וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים: אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק. לקראת סוף הפרשה, אברהם מבקש ששרה העקרה תלד. אלוקים אומר לו שזה עוד יקרה, ושם הילד יהיה – יצחק.

הרב שמשון רפאל הירש מסביר: הילד היהודי הראשון נקרא יצחק כי בעצם הולדתו יש משהו מצחיק, הזוי, לא הגיוני. עם קטן כל כך ששורד תמיד אויבים עוצמתיים? שני יהודים זקנים עם תינוק קטן שרוצים לשנות את העולם? התשובה היא כן, בסוף כן. יצחק מלמד אותנו שצוחק מי שצוחק אחרון. הוא ינצח וידרוך על חורבותיהם של כל מי שלעג לו".

נפרדתי מאותו תושב שדרות שחיכה לשמוע את פרשת "לך לך", ויצאתי ממלון כפר המכבייה. על הדשאים ישבו מאות משפחות שעשו בימים אלה "לך לך", בנסיבות מצערות כל כך. אבל ביציאה פגשתי גם את קטי חסון, מנהלת המתחם, עונה לשיחת טלפון. "לא, לא צריך עוד עמדת לק ג'ל, יש לנו כבר שתיים", אמרה לעוד קוסמטיקאית שרצתה לבוא להתנדב. "אנחנו לא צריכים יותר ממתקים", אמרה למשפחה שהגיעה למקום עם כמה שקיות.

המסע נמשך, הרוח הזו נמשכת, מהאוהל של אברהם למלונות המפונים.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".