הלב שותת דם: איפה מוצאים תשובות לכל השאלות?

דממה.
כי אין מילים.
אין מילים שיכולות לתאר את עוצמת הכאב.

גדלנו על ההיסטוריה המדממת של האומה היהודית, אבל מתוך ספרים וסיפורים. מלבד זקני עמנו שראו שם מה שעיניים לא אמורות לראות. "השואה שייכת להיסטוריה", היינו כולנו בטוחים, כמעט מוכנים להישבע על זה.

ואז זה קרה.

הלב של האומה היהודית שותת דם.
שוב.

ומתוך לב קרוע עולות השאלות. העיניים, מלאות בדמעות, מסתכלות השמיימה, מנסות להבין.
ואז, אחרי שנושמים עמוק, מאוד עמוק, לוקחים עוד קצת אוויר – ומחפשים תשובות.

מה עושים?

את התשובות לכל השאלות אפשר למצוא בספר הספרים, התנ"ך. התנ"ך הוא ספר חי שמדבר אלינו, שם טמון דיבור אלוקי חי אלינו, בכל רגע ובכל עת. שם, לפני 3000 שנה, דוד המלך ואנשי העיר צקלג, הממוקמת בדרום הארץ, יוצאים למלחמה בעמלקים. כשדוד ואנשי העיר צקלג שבים לעירם הם מגלים תרחיש אימה – העמלקים תקפו במתקפת פתע את העיר, שרפו והחריבו אותה עד ליסוד ולקחו בשבי את הנשים והילדים. ומה הם עושים באותם רגעים? קודם כל, הם מאשימים את המנהיג בכשל הצבאי והבטחוני. הם כולם היו מרוסקים נפשית, והם רצו להרוג את דוד המלך. 'למה לא הצבת חיילים בעיר? אתה הרי יודע שהעמלקים רוצים דם יהודי, ואנחנו חיים פה בסכנה קיומית', הם האשימו. זו היתה שעה של הסתר פנים איום ונורא, חושך קשה מנשוא.

דוד וכל אנשי העיר בוכים בכיות נוראיות עד כלות הכוחות.

וכאן נשאלת השאלה המתבקשת: 'מה עושים עכשיו?', והתשובה מגיעה בארבע מילים בודדות: "וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אֱלֹקָיו" (שמואל א, ל, ו). בעת משבר זו דוד המלך עושה דבר אחד ויחיד, והוא – להתחזק באמונה. התחזקות אמונית היתה הפעולה שדוד המלך עשה לפני הכול. לאחר מכן הוא יוצא למלחמה בעמלקים, שבינתיים חוגגים בסעודה ושתייה את הנצחון הגדול שלהם, ומפיל יחד עם צבאו את כולם. חז"ל מגלים לנו כי אילולא ההקדמה של 'ויתחזק דוד בה' אלוקיו', הוא לא היה מצליח לנצח במלחמה. ההתחזקות בה' היא זו שמביאה לברכה משמים ולנצחון, ההתחזקות היא זו שמשנה את כל התמונה. ההתחזקות האמונית היא המפתח לנצחון, היא הפתרון. והיא גם זו שתמנע רעות נוספות חלילה.

המדרש (ויקרא רבה כא, ג) מגלה לנו כי על מלחמה זו אמר דוד המלך: "בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ: אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" (תהילים כז, ב-ג). דוד המלך בטח בה' שהוא המעוז והחוזק שלו, הוא מבטחו ומגנו. המדרש אומר: "'בקרוב עלי מרעים' - אלו עמלקים, שנאמר 'ועמלקים פשטו אל נגב ואל צקלג'... אמר דוד 'אם תחנה עלי מחנה' של עמלקים  - 'לא יירא לבי', 'אם תקום עלי מלחמה' של עמלקים – 'בזאת אני בוטח'". האמונה בה' היא זו שמביאה לנצחון, לא משחתות אמריקאיות ולא שום גורם צבאי אחר. מה שקורה לנו בעת מלחמה לא תלוי בארטילריה של אף מעצמה, אלא ברמה הרוחנית שלנו. אם אנו משנים את דרכינו, מביטים לשמים באמונה, מתחזקים ועושים תשובה, כל תמונת המצב משתנה ברגע אחד.

כיפת ברזל רוחנית

בפרק הבא (שמואל א, לא) מובא על שאול ואנשי ישראל שלחמו בפלשתים. הם נופלים במלחמה, והפלשתים מתעללים בגופתו של שאול ובניו, וכן חללים רבים נופלים בישראל. המדרש מסביר מדוע היתה מפלה כה כואבת במלחמה זו – העם היה מפולג והיה באופן קבע מלשין על דוד לשאול שרצה להורגו. לשון הרע, השנאה והפילוג היו הגורם למפלה הכואבת. והנה לשון המדרש: "דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו, והיו יוצאים למלחמה ונוצחים. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין {= הלשנה]. לפיכך היו יוצאים למלחמה ונוצחים... אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין. תדע לך, כשהיה שאול רודף אחר דוד, היו הכל אומרים עליו [= על דוד] לשון הרע לשאול. לפיכך היו נופלים במלחמה.... ראה כמה קשה כוחו של לשון הרע, שנצטוו לבנות בית המקדש, ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע, לא נבנה בימיהם" (דברים רבה, פרשה, פיסקא י).

לשון הרע, שהוא סמל המחלוקת, שנאת חינם והפירוד שיש בעם, הוא זה שמסיר את ההגנה הרוחנית שלנו מפני האויב, ומביא למפלה. כשמלכלכים אחד על השני, מדברים אחד רעה על השני, ויש פירוד נורא בעם – השמירה העליונה מוסרת מאיתנו. ולעומת זאת, כשיש אהבה ואחדות בעם, אף בעת של התרופפות רוחנית, ישנה הגנה רוחנית של הקב"ה על עם ישראל מפני האויב.

הכול תלוי בנו

בפרשת בחוקותי נאמר לנו: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם... וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי [= לשוב אליי] וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי: וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כו, כא-כד). כשאנחנו מסתכלים על אסון שקורה בתור 'קרי', לשון מקריות, ואומרים 'הצבא הלך לישון, המודיעין נכשל', או 'טרגדיות ומלחמות זהו דבר מדרכי העולם בין שני עמים שכנים, ואין פה שום קשר להשגחה עליונה והנהגה אלוקית', ולא מבינים שיש פה הנהגה משמים, אז אנחנו גורמים בכך לעצמנו להמשיך באותו מסלול שהביא עלינו את האסון. מחשבה מוטעית זו גורמת לעם להמשיך באותה דרך ובאותם מעשים שליליים, וזה יגרום לצרה נוספת להגיע.

הרמב"ם כותב (משנה תורה לרמב"ם, הלכות תעניות) כי בעת צרה יש לתקוע בחצוצרות על מנת להודיע לכולם שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם. אנחנו משלמים את המחיר על המעשים שלנו כנגד רצונו של ה'. והרמב"ם מבהיר כי אם לא מעוררים את ליבותיהם של העם לעשות תשובה ולזעוק לה' למחילה ולרחמים – זוהי אכזריות. כי לולא זאת הם לא ישנו את דרכיהם, וזה יביא לכך שיבואו עוד אסונות ועוד טרגדיות.

והנה לשון הרמב"ם: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור... ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב עונותיכם הטו וגו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו 'דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית', הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה 'והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי'. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו – אם תאמרו שהיא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי". התעלמות מן הגורם הרוחני שהביא את הרעה גורמת לכך שמידה כנגד מידה, הקב"ה יפקיר אותנו למקריות הטבע וחלילה נקבל עוד מן אותו הדבר אשר אנחנו קוראים לו 'מקרה'. ולכן הרמב"ם כותב כי אם לא מעוררים את העם לתשובה זוהי אכזריות לעם.

הרמב"ם מבהיר כי בעת צרה, מוטל עלינו לזעוק אל ה', והתשובה והזעקה אל ה' הן אלו אשר יסירו את הרעה מעלינו.

המטרה של טרגדיה היא לעורר אותנו לתשובה. זאת לא חלילה נקמה, אלא זה נועד לנער אותנו מהתרדמת הרוחנית שמובילה אותנו לאבדון נצחי. וכן ה'אור החיים' מבאר את פסוקים אלה שבפרשת בחוקותי, וכותב מהי מטרתה של הרעה, והנה לשונו: "זה יעורר לב נרדם וישכילו להטיב מעשיו שכנגדם באה אליו הרעה, ואמר ה' כי אם ילכו עמו בקרי ולא ישכילו למעשה ה' אשר יעורר ליבם בכיוון ייסורים כנגד עונותיהם, גם הוא ילך עמהם בקרי ויביא עליהם ייסורים שאין להם דמיון למעשיהם הרעים והם חרב ומצור ודבר וסגירה ביד אויב ורעב".

אין אחד מאיתנו שלא צריך לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמו איפה הוא נמצא ומה הוא צריך לתקן. זאת אכזריות להמשיך באותה דרך, ולא להתעורר לשינוי רוחני. איפה אתה עומד עם שמירת שבת? איפה את עם צניעות? כמה לשון הרע דיברת על השכנים שלך? איך היחס לבן/בת שלך – מכבד או קצת מזלזל? כמה פעמים אמרת משפט שמתחיל בנוסח "השמאלנים/הימנים/החרדים/החילונים האלה הם...", כאילו ומדובר באויבים שלך, במקום באחים שלך?

התחזקות רוחנית, אחדות בעם ואהבת ישראל, אמונה בה', תשובה ושינוי המעשים – זה ורק זה גורם להסרת הרעה, למניעת האסון הבא, להצלת הכלל ולהצלתו הפרטית של האדם בעת צרה.