חורים שחורים: קיומם של הכוכבים שאינם נראים, על פי מקורות חז"ל

"חור שחור" הינו כוכב בעל עוצמת שדה כבידה (כח משיכה) כה גבוהה, עד שהאור עצמו אינו יכול להימלט משדה זה - ולפיכך הכוכב איננו נראה: כוכב חשוך. עצם רעיון קיומם של חורים שחורים - הועלה מדעית רק במאה ה-18, אך אפילו אז היה דחוי ולא מקובל על הקהילייה המדעית. חורים שחורים נתגלו תצפיתית בפועל רק במאה ה-20. האם יתכן שקיומם של חורים שחורים מופיע במפורש במקורות ישראל מזה אלפי שנים...?

לפניכם פרק מספר תהלים, מלפני כ-2900 שנה:

תהילים פרק קמח

א  הַלְלוּ-יָהּ:
הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם;    הַלְלוּהוּ, בַּמְּרוֹמִים.
ב  הַלְלוּהוּ כָל-מַלְאָכָיו;    הַלְלוּהוּ, כָּל-צְבָאָו.
ג  הַלְלוּהוּ, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ;    הַלְלוּהוּ, כָּל-כּוֹכְבֵי אוֹר.
ד  הַלְלוּהוּ, שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם;    וְהַמַּיִם, אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם.
ה  יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה:    כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ.
ו  וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם;    חָק-נָתַן, וְלֹא יַעֲבוֹר.
ז  הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, מִן-הָאָרֶץ--    תַּנִּינִים, וְכָל-תְּהֹמוֹת.
ח  אֵשׁ וּבָרָד, שֶׁלֶג וְקִיטוֹר;    רוּחַ סְעָרָה, עֹשָׂה דְבָרוֹ.
ט  הֶהָרִים וְכָל-גְּבָעוֹת;    עֵץ פְּרִי, וְכָל-אֲרָזִים.
י  הַחַיָּה וְכָל-בְּהֵמָה;    רֶמֶשׂ, וְצִפּוֹר כָּנָף.
יא  מַלְכֵי-אֶרֶץ, וְכָל-לְאֻמִּים;    שָׂרִים, וְכָל-שֹׁפְטֵי אָרֶץ.
יב  בַּחוּרִים וְגַם-בְּתוּלוֹת;    זְקֵנִים, עִם-נְעָרִים.
יג  יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה--    כִּי-נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ:
הוֹדוֹ,    עַל-אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.
יד  וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ,    תְּהִלָּה לְכָל-חֲסִידָיו--
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל,    עַם קְרֹבוֹ:
הַלְלוּ-יָהּ.

נשים לב כי המזמור מתאר גורמים שונים, ביקום ועל פני הארץ, המהללים את ה': "מלאכיו", "שמש", "ירח", אש", "ברד" ועוד ועוד. אלא שלמרבה הפלא, בבואו להזכיר את הכוכבים, משתמש המזמור במילים "כוכבי אור" (תהלים קמח', ג').

כעת, על פי היהדות, אין מילה מיותרת בכתבי הקודש (תורה, נביאים, כתובים), שהרי הם נכתבו ברוח הקודש והנבואה. אם כתוב "כוכבי אור", ולא "כוכבים" סתם, הרי שהמילה "אור" אינה מיותרת. ואכן, הגמרא, מלפני 2000 שנה, עוסקת בפסוק זה, ומסיקה:

כוכבים… שאינן מאירין

(פסחים ב' א')

הגמרא לומדת מהפסוק שראינו לעיל, שיש כוכבים שאינם מאירים (!). קיומם של כוכבים שאינם מאירים כל כך מובן וברור לגמרא, עד שהשאלה הנשאלת בגמרא איננה על עצם קיומם, אלא מדוע כותב המזמור קובע כי כוכבי האור מהללים את ה', והכוכבים שאינם מאירים לא. הנה:

"כוכבים המאירים הוא דבעו שבוחי שאינן מאירין לא בעו שבוחי [?!]"

תרגום: "כוכבים המאירים צריכים לשבח את ה',

וכוכבים שאינם מאירים לא צריכים לשבח את ה'?!"

(פסחים ב', א')

זאת ועוד. נאמר במקורות העתיקים:

"יש כוכבים שאינם מאירים"

(מהרש"א חידושי אגדות מסכת פסחים דף ב עמוד א)

"כוכבים המאירים… [ו]שאינן מאירים…

כולם בכלל כל צבאיו [כולם כוכבים בשמים]"

(מהרש"א שם)

המקורות מציינים במפורש כי יש בשמים כוכבים שאינם מאירים – כוכבי חושך, אלפי שנים לפני התגלותם למדע.

מדהים!

הערה חשובה:

ביהדות, הבנת פסוקי התורה מבוססת על ארבעה רבדים מרכזיים: פרד"ס – פשט, רמז, דרש וסוד. עוד נאמר "70 פנים לתורה". לפיכך מצוי ביותר שמאותו פסוק אנו לומדים עניינים שונים. הפסוק שהבאנו לעיל – ברובד הפשט - איננו עוסק בכוכבי החושך, אלא תוספת המילה "אור" נועדה ללמדנו שגם אור כוכבים נחשב אור – וזאת לעניינים הלכתיים: למשל, אדם האוסר על עצמו בנדר הנאה מכל אור שהוא, האם יהיה אסור בהנאה גם מאור הכוכבים? מפסוק זה לומדים בגמרא שאדם זה יהיה אסור בהנאה אף מאור הכוכבים, שהרי גם אור זה נקרא בשם "אור".

אך כפי שראינו, ברובד נוסף ועמוק יותר, פסוק זה מלמדנו על קיומם של "כוכבי חושך" – החורים השחורים, כפי שנתגלו לאנושות רק אלפי שנים מאוחר יותר. 

הטקסט לקוח מתוך הספר "עולמות משתלבים". להורדה וקריאת הפרק בקובץ PDF, היכנסו לכאן.

הכותב בעל תואר B.Sc בפיסיקה בהצטיינות מהטכניון.