כתבות מגזין
"אתה דופק בדלת ומבשר למשפחת הנרצח שהבאת את החפץ האחרון שהיה עליו"
משקפיים ופריטי לבוש, נעליים, מכשירים סלולאריים, תעודות זהות, מפתחות ועוד אלפי פריטים נערמים בימים אלו במשרדי להב 433, שם עוברים מיון ומועברים למשפחות שאיבדו את יקיריהן. "הכאב עצום", אומרת השוטרת האחראית. "אבל נעשה הכל כדי להשיב למשפחות ולסגור עבורן מעגל"
- מיכל אריאלי
- פורסם י"ח חשון התשפ"ד
בעיגול: רפ"ק ורד ליכטר סול (צילום: דוברות המשטרה)
"כבר שבועיים שאנחנו נמצאים פה במרכז המשפחות של להב 433, אוספים את החפצים והפריטים של הנרצחים, ובוכים, ממיינים אותם, ובוכים, והמשימה לא נגמרת", אומרת רפ"ק ורד ליכטר סול, ובקולה ניכר הכאב הבלתי נתפס.
ביום-יום היא משויכת בכלל ליחידה הארצית האחראית על חקירות כלכליות, אך כעת, כמו כל שוטרי להב 433, היא מגויסת למשימה אחת ויחידה – טיפול בחפצי הנרצחים, כאשר בשלב זה היא אחראית על המשימה הטעונה כל כך מבחינה מעשית וגם רגשית – להשיב כל פריט ופריט למקור הראוי לו – אל המשפחות.
"לא בחרתי בתפקיד הבלתי פשוט הזה", אומרת רפ"ק ליכטר סול, "אבל זו הפקודה שקיבלתי, והאמת שאני שמחה עליה מאוד. כי יש פה שליחות גדולה, חסד של אמת. אלו לא רק פריטים וחפצים, אלא עבור המשפחות כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. אנו מרגישים שבפעילות הזו אנו סוגרים מעגל למשפחות שביום אחד חרב עליהן כל עולמן והן איבדו את היקר להן מכל. אנו מנסים לתת להן ולו משהו קטן, למזכרת".
(צילום: דוברות המשטרה)
אלפי פריטים, מאות משפחות
אז איך התהליך מתבצע בפועל?
"את הפריטים אנחנו אוספים משני מקורות – ישנם פריטים שנאספו בשטח וממשיכים להיאסף עד עתה, וישנם פריטים שהובאו מבתי הנרצחים והנרצחות, וכן מהמחנה הצבאי שורה שאליו פונו הגופות ועוד פריטים שהוסרו במהלך הטהרה. יש לנו גם צוותי בילוש וחוקרים שעוברים רכב-רכב ואוספים מכל אחד את כל מה שמוצאים בו. מדובר באלפים רבים של פריטים שאת כולם אנחנו ממיינים ומנסים לאתר את בעליהם".
(צילום: דוברות המשטרה)
איך עושים את זה?
"יש לנו חוקרים מיוחדים שעוסקים בכך סביב השעון. לעתים מזהים את הבעלים באמצעות תעודת זהות או רישיון רכב, לפעמים אנו מגיעים לאנשים שהיו בסביבתם ויכולים להעיד ולספר, יש לנו מגוון דרכים כדי לברר זאת. אנחנו אורזים כל פריט בזהירות רבה, ובעת הצורך מסתייעים בנציגי זק"א שמגיעים אלינו מידי יום כדי לנקות את הפריטים מדם, שכמובן נאסף ומובא לקבורה. בשלב הבא אנחנו שולחים את השוטרים שלנו עם החפצים לבתי המשפחות, ובכל פעם מקפידים שהשוטרים יעברו תדרוך ויקבלו הסבר על המשפחה שהם עומדים לפגוש ועל האדם שנרצח. לעתים, כשמדובר בפריטים שיהיה קשה לקבל מבחינה רגשית, מתייעצים השוטרים שלנו קודם כל עם עובדת סוציאלית שנותנת להם הדרכה, כמו למשל כשהם מחזירים מכשיר סלולארי שרוף לחלוטין או טבעת נישואין, או חפץ שניכר שיש לו משמעות רבה".
(צילום: דוברות המשטרה)
לסגור מעגל
תוכלי לספר לנו על חפצים מרגשים במיוחד שמסרתם למשפחות?
"כל חפץ הוא מרגש במיוחד ומהווה עולם ומלואו. בין אם מדובר בשרשרת או בתליון, בין אם זה אודם או מצת. כל פריט מקבל ערך מיוחד כשמבינים שהוא שימש את הנרצח בשעותיו האחרונות. היו גם משפחות שפנו אלינו וביקשו שנחפש עבורן פריטים מסוימים שהן יודעות שאמורים להימצא. לא תמיד הצלחנו, אבל בחלק מהמקרים עלה בידינו, וזה היה מרגש מאוד".
רפ"ק ליכטר סול מציינת כי שיא השיאים של הפרויקט מגיע כששומעים את תגובות המשפחות, שתמיד חמות ונרגשות מאוד. "בני המשפחה מחבקים את השוטרים שלנו, ממש מודים להם מכל הלב, והשוטרים נשארים בדרך כלל אצלם בבית, שומעים סיפורים על הנרצח או הנרצחת, הופכים להיות שותפים. בחלק מהמקרים, כשיש צורך, הם מתוודעים לבעיות או לבקשות מיוחדות שמעלה המשפחה, ולאחר מכן מעבירים לנו אותן ואנו משתדלים לסייע במענה, בין אם ביצירת קשר עם הרווחה או בכל דרך אחרת. אנחנו פועלים בכל המישורים כדי לחבק את המשפחות היקרות האלו".
(צילום: דוברות המשטרה)
יש גם פריטים לא מזוהים, שעדיין לא הצלחתם לגלות למי הם שייכים?
"כן, קיימים אלפי פריטים שאין לנו דרך לזהות את שיוכם, אבל עדיין חשוב לנו מאוד להחזירם למשפחות. בעיקר מדובר בבגדים שהגיעו מהשטח, אבל גם בעוד הרבה חפצים נוספים. כעת אנו דואגים למיין את הכל, ובסופו של התהליך מתכוונים להעלות הכל לאתר אינטרנט, שם יוכלו הן משפחות הנרצחים והן משפחות הניצולים, לבחון את הפריטים ולנסות לזהותם. במידה והן יזהו פריטים של יקיריהן הן יוכלו באמצעות טופס מקוון לקבל אותם בחזרה".
בנימה אישית מוסיפה רפ"ק ליכטר סול כי מדובר באחד הפרויקטים הקשים ביותר שהיא הובילה בתפקידה. "אני כבר עשרות שנים במשטרה, עברתי את כל הפיגועים במשטרת ישראל, הייתי באבו כביר וזיהיתי נרצחים ונרצחות, כבר חשבתי שראיתי הכל, אבל המראות שנתקלנו בהם בשבועות האחרונים הם משהו אחר. מיד אחרי ה-7 באוקטובר הקמנו בלהב 433 את המרכז למשפחות, ומאז אנו פוגשים אותן ומתוודעים לכאב הגדול ביותר, שבאמת אין שום דרך להכיל אותו. אנו מבקשים מהמשפחות דגימות DNA, כי מבינים שהדרך היחידה לזהות את הנרצחים לא תהיה על פי סימן חיצוני כפי שאנו רגילים, אלא רק באמצעות מנשך שיניים וכדומה, וקולטים עד כמה שהסיטואציות הללו הן בלתי אפשריות. אני שמחה על כך שלפחות יש לנו דרך להשיב להן את הפריטים היקרים, ונמשיך להתאמץ כדי לעשות זאת עד לפריט האחרון".
(צילום: דוברות המשטרה)