סיון רהב מאיר: בזמן שהמציאות עולה על כל דמיון, זה הזמן לחלום

היינו בשבת האחרונה עם מאות מתושבי הדרום שנמצאים במלון נווה אילן, הנה רק כמה ניצוצות:

• תפילה. הדלקת נרות שבת היא תמיד רגע מרגש, אבל בימים אלה במיוחד. תחושה שכל התפילות הפרטיות הן תפילה אחת גדולה, כללית. תודה למי שהניחה שם תפילה מיוחדת לשלום החטופים, שכולן אמרו בהתרגשות.
• היסטוריה. שמעתי בשבת את סיפור ההצלה של היישוב שוקדה, של קיבוץ זיקים ושל קיבוץ יד מרדכי. וואו. הם משחזרים הכול שוב ושוב, לא מאמינים. חברי כיתת הכוננות של שוקדה עמדו על גגות היישוב, צפו באימה ביישוב הסמוך, בארי, עולה באש, בחשש שהם הבאים בתור. מה בדיוק קרה שם? האם כל זה עוד יסופר?
• תקווה. ביקשתי מבני הנוער להגדיר במילה אחת את התחושות שלהם כעת. אחת אמרה "מהלך". אחרת אמרה: "ניסיון". הם מבינים שזה משהו גדול מהכאן והעכשיו. מישהי אמרה לי שהרגע הכי קשה היה כשאמרו להם שהם נשארים עד חנוכה, אבל חברתה הוסיפה שזה גם היה הרגע הכי מקל. להבין שצריך להסתגל, להיערך, לקחת אוויר. הבוקר, אגב, הם יתחילו סוף סוף ללמוד בכיתות משלהם. איפה? בבית הספר להוראת השואה של יד ושם.
• חשבון נפש. התביישתי כשתושב זיקים סיפר לי על הודעות שגרתיות אצלו בסלולרי: "הפיצוצים ששמעתם הם חמאס מתאמן, נא להמשיך בשגרה". למה הם התאמנו בדיוק? הילדים שלו מתורגלים להגיע לממ"ד תוך 15 שניות. כך הם נולדו, וכך הם היו אמורים להמשיך לחיות? איפה היינו כל השנים?
• כוחות. שאלתי מה נותן כוח. אחת הנערות אמרה: "ההורים שלי". קיבלתי עוד הרבה תשובות, אבל מישהי סיפרה כך: בימים הראשונים המושב שלהם עבר לערד, ושם קהילת חסידי גור דאגה להם שבוע. אחר כך הם שהו במדרשת שדה בוקר על שם בן-גוריון, ושם התחברו לקהילה המקומית. "אני בצער גדול שאני לא בבית שלי, אבל החשיפה לעם ישראל האמיתי נותנת כוח".
• עתיד. ובשבת אחר הצהריים ילד אחד יושב ולומד לבר מצווה, לפרשת קורח, עוד כחצי שנה. לא יודע איפה יחגוג אותה, אבל מתאמן.

שבוע טוב, בשורות טובות.

מה המשפט לחודש הזה?

"שלום סיון, זו אפרת בזק. בימים אלה הולך איתי משפט מחזק שכתב הרב קוק על החודש שלנו, חודש חשוון: 'כשהנשמה מאירה – גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים'.

"הרב קוק כתב כך על חודש שבו הימים מתקצרים, והכול מחשיך מוקדם בשעון החורף. הרב מזכיר לנו: כשאנחנו מאירים מבפנים, זה מאיר החוצה. התודעה שלנו, האמונה, החוסן - משנים את המציאות לטובה.

"השנה, במלחמה, זה קשה במיוחד. בשבת האחרונה חגגנו בר מצווה לבננו אורי. אבא במילואים, אזור מגורים שמאלץ לשנות את כל התוכניות, ועוד כל מיני הפתעות בלתי צפויות, עזרו לנו להתרכז בעיקר – האור הפנימי שבתוכנו, האמונה, השמחה בהיותנו עם של אור, שנלחם כעת נגד החושך.

"ישר מבר המצווה מיהרתי ללוות יולדת אהובה בלידת בנה, כשאביו נמצא בחזית. גם שם התרגשתי לראות איך במצב המאתגר הזה נוצר אור, ובאים חיים חדשים לעולם.

"אלה לא ימים קלים, אבל הרב קוק מזכיר לנו שהמלחמה אינה רק ברצועת עזה – היא גם על הנשמה שלנו".

לחלום!

המילים האלה של הרב אבינדב אבוקרט עשו לי סדר בכל ההצפה שאנחנו מרגישים כעת:"ההרגשה שלי כששמעתי על כך שאורי מגידיש שוחררה מעזה בפעולה נועזת וחזרה הביתה, הזכירה לי את ההרגשה שלי כששמעתי על היקף המלחמה במהלך שמחת תורה. הרגשה של הפתעה מוחלטת, תחושה כאילו אתה נמצא בחלום בלתי נשלט ולא יאמן. אתמול זה היה חלום טוב, שהתגשם, אבל אז זה היה סיוט נורא, ששום צביטה עצמית לא משחררת ממנו. תחושת החלום הלא מציאותי אפפה את כולי.

"כנראה שאנחנו בזמן של חלומות. המציאות עולה על כל דמיון, החדשות לא מתאימות לשום תחזית וציפייה. כשכל הערוצים דיברו על עסקאות, החלום בא אל מימושו בשחרור הירואי.

"ובזמן של חלומות, הכוח של המחשבה שלנו הוא אדיר. לחלום טוב, לחלום על דברים שמעולם לא העזנו לחלום עליהם. כגודל הסיוט שעודנו מזיעים בגללו – נבקש לחלום אידיאל מושלם.

"לחלום ומתוך כך ללחום: להטיל פקפוק בכל מומחה זחוח ובכל פרשן חדשות יודע כל. ללחום ברע, במוכר, במובן מאליו, במציאות. ומתוך כך להמשיך ולחלום. הלא כך מצווה עלינו ספר תהילים: בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן – הָיִינוּ כְּחֹלְמִים!".

לא ייאמן? ייאמן

שתי הודעות שהגיעו אלי ברצף: מיטל שלזינגר ממושב בצרה, שעובדת כמפיקה, החליטה שדווקא היא וחברותיה יכינו חבילות הוקרה למתנדבי זק"א. הן אספו כסף, קנו ממתקים ופינוקים, בדקו שוב ושוב שכל המוצרים כשרים למהדרין, רכשו לילדי המתנדבים של זק"א ספרי ילדים חרדיים, ויצאו אליהם הביתה, להגיד תודה.

"אם אנחנו רק רואים את סרטוני הזוועה אנחנו לא ישנים בלילה", אמרה מיטל. "מה יגידו אלה שנוגעים, מזהים, אוספים? האם הם יודעים כמה אנחנו מודים ומעריכים?".

מיד אחר כך כתב לי פנחס וייס: "אני עובד סוציאלי, ובימים אלה כולנו עובדים יומם ולילה. באחד הלילות הדרכתי מרחוק אישה, שהייתה צריכה לבשר בשורה מרה להורים שאיבדו את בנם באחד מיישובי העוטף. דיברתי איתה כמעט שעה על הצד הנפשי והמשפחתי והמעשי, ובסוף היא שאלה אותי קצת על עצמי. אמרתי שאני פנחס, תואר שני בעבודה סוציאלית, מביתר עלית. 'ביתר עלית זה לא חרדים?', היא שאלה. כשעניתי שכן, אני חסיד, היא אמרה: 'אני לא רוצה להגיד לך מה הייתי חושבת על אדם כמוך לפני שלושה שבועות. לדבר איתך? ועוד לקבל ממך עזרה בזמן מצוקה? לא ייאמן'".

ייאמן, ייאמן.

לספור גם לידות

"שלום סיון, אני מיילדת בשערי צדק. ביום קשה שבו אנחנו סופרים נופלים, רציתי לשתף בעוד ספירה: אתמול בלילה ספרנו וגילינו ששברנו שיא של כל הזמנים במספר הלידות לחודש אחד.
1,823!

"הנתון הזה מגיע בזכות משפחות הדרום שמתגוררת כעת בעיר, בזכות נשות החיילים שהגיעו להורים, ובזכות נשות ירושלים והסביבה שמגיעות בהמוניהן ללדת אצלנו.

"זה נותן לנו המון כוח ותקווה, וידיעה ברורה: עם ישראל חי וקיים. אנחנו עם הנצח.

"ואת התשובה הזו, את כל התינוקות המתוקים האלה, אנחנו עוזרות להביא לאוויר העולם בגאווה גדולה.

1,823 מזל טוב, רחל לוי".

שיר לשבת – לרפואת הפצוע

"שלום סיון, זוהי פנייה ממשפחתו של נערן אשחר, שנפצע אנוש בהתהפכות טנק השבוע - להפיץ לקראת השבת הקרובה ניגון שהוא הלחין ושר.

"הניגון הוא למילים מתפילת השבת: 'אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ ה' אֱלֹקינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת'.

"המילים האלה ראויות מאוד לניגון של האיש עדין הנפש, העמוק והטהור הזה, שזקוק עדיין לתפילות של הציבור ולישועות. משפחתו וחבריו הרבים מאמינים שניגוני אמונה יכולים להביא לישועות, ושהניגון שנערן שר ומנגן יכול להוסיף טוהר בלבבות של בני אדם.

"בתקווה שכל הטוב הזה יהיה לרפואתו של נערן חיים בן רחל פרלה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחת כל עם ישראל בכל האתגרים. שבת שלום".