זוגיות בזמני מתח וחרדה: איך מונעים מורכבויות וצולחים את התקופה?

אחד המאפיינים הבולטים בתקופה בה אנו נמצאים, הוא תחושת המתח. היא קיימת בכל מקום, ואפשר כמעט למשש אותה באוויר. היא מגיעה אלינו כתוצאה מאי ודאות גדולה, בנוגע אלינו, אל משפחתינו, איך יתפתחו האירועים, כיצד נצא מזה, מתי נחזור לשגרה ועוד שאלות כאלו ואחרות.

כל אלו, יכולים להביא אותנו למצבים של מתח וחרדה.

וכשכל זה נכנס פנימה, אל הבית שבו גם בימים של שגרה ישנם מצבים של לחץ ומתח ברמות שונות, העניינים יכולים להפוך למורכבים יותר.

רק שאם בשגרה יש לזוג התנהלות שאותה סיגלו לעצמם ככזו המאפשרת להם להתמודד ולהתנהל כפי שמתאים להם, בזמנים טרופים, בהם השגרה המוכרת מפנה את מקומה לאי ודאות אחת גדולה, הם עלולים לפגוש את עצמם בהתנהגויות שלא מוכרות להם.

חשוב לציין שדווקא זמנים אלו יכולים להביא בעקבותיהם התקדמות ובניה יוצאי דופן בתוך המערכת הזוגית. נבין זאת טוב יותר בהמשך.

בזמן שמוגדר "זמן חרום" אנו נדרשים לחזור לבסיס, ולהתמקד בראש ובראשונה בעבודה אישית, היות שכאן היכולת לצלוח את התקופה בצורה טובה יותר תלויה בעיקר ביכולת של כל אחד מבני הזוג לווסת את רמות המתח שלו ולאזן אותן.

לאחר מכן, בני הזוג יכולים להתמקד בעבודה הזוגית.

בואו ננסה לראות מה קורה לרכב שנוסע ונוסע ונוסע ולא עוצר, הנהג ממוקד מטרה להגיע אל יעדו, אותו יעד שקבע לעצמו טרם הנסיעה. לאחר מס' שעות נסיעה, הרכב מתחיל להראות סימנים של שחיקה וצורך בריענון והפוגה קלה, אך הנהג בשלו, צריך להגיע ליעד ויהי מה...

עוברות להן עוד שעות אחדות, והדרך הופכת למורכבת יותר. הכבישים מתפתלים והופכים למשובשים, והרכב שמקבל פקודה להמשיך בנסיעה ממשיך ומתאמץ, ממושמע יחסית, פה ושם גונח מעט, אך בגדול מאפשר לרגלו של הנהג לשלוט בו.

רק שאז, אחרי שהשבילים הפסיקו להתפתל והכביש התרחב לכמה נתיבים סלולים היטב, הנהג מתחיל ללחוץ בהנאה על הדוושה ואומר לעצמו: "עכשיו כשהכל חלק ולי לא נשאר עוד מרחק רב, הדרך תרוץ ותזרום, ואגיע ליעדי בהקדם".

דווקא אז משמיע הרכב מספר גניחות קולניות, ומשתתק.

כל ניסיון להניעו שוב לא צולח, בדיקה מעמיקה יותר מעלה שהמנוע פשוט שבק חיים.

עכשיו לך תגיע אל היעד...

זה מה שעלול לקרות לנו, אם לא נדע לסגל לעצמנו עצירות התרעננות, הפוגות בהן אנחנו מאפשרים למתח האישי שלנו להירגע מעט ולהטעין את עצמנו בכוח להמשך.

כדי שזמנים אלו יהיו אפקטיביים, חשוב לבצע מס' פעולות מקדימות:

1. כל אחד מבני הזוג מברר עם עצמו מה מרגיע אותו. זה יכול להיות מוזיקה, כושר, או כל דבר שיוצר שחרור והפגה של המתחים.

2. קובעים זמנים מוגדרים ביום שבהם עושים את אותה פעילות משחררת. זה יכול להיות גם בזמנים משתנים כפי שיופיע בסעיף הבא.

3. לכל אחד יש זמנים שמועדים למתיחות. אצל אחד זה יכול להיות שעות הבוקר, ההתארגנות ליום חדש. אצל האחר זה דווקא בשעות אחר הצהריים. בזמנים אלו ישנה מתיחות שמופיעה בדרך כלל על אש נמוכה, רק שללא שימת לב, המתח עלול לעבור את נקודת האל-חזור, ואז העניינים עלולים לצאת משליטה. לכן העיקרון הוא שבזמנים אלו חשוב להיות מודעים יותר עד כמה רמת המתח בשליטה, וליצור במקרה הצורך עצירות קטנות, כדי לא להגיע לאותה נקודת אל חזור.

רק שכאן חשוב מאוד לשים לב לעמוד בזמנים אלו ולאפשר עצירה, כן, גם אם זה נראה הדבר הכי לא מתאים עכשיו, גם אם זקוקים לנו כאן ושם ונראה שאי אפשר לעצור.

נעצור, כי אחרת לא נגיע אל היעד.

נכון, בזמן אמת, כשהמתיחות גבוהה והאדרנלין עולה, לא בהכרח נחוש בשחיקה או בצורך שלנו לרגיעה.

אך כשנעבור את הכל ונחזור לימים רגילים ושקטים, אפורים מעט, אנו עלולים למצוא את עצמנו ללא מנוע.

ואת זה אנחנו יכולים למנוע, אם נעצור ונסגל לעצמינו זמני הפוגה.

* * *

אחרי שבני הזוג מצליחים לווסת את רמת המתח האישית, מגיע השלב של העבודה הזוגית.

העבודה הזוגית נעשית ביכולת העמידה שלהם כבני זוג יחד מול המצב המערער והמאוד לא יציב, מבלי לקרוס ומבלי להילחם עם המצב, אלא בקבלה ובהשלמה שזה המצב כרגע.

בני הזוג אומרים לעצמם: נעבור את זה, נצא מזה. עד אז, נקבל בהבנה את עצמינו, את ההתנהגויות הפחות מוכרות לנו. כל אחד מהם מנסה להתחבר למקום האישי והכואב שלו, לפחדים שלו, לחששות שיש לו מהמצב, אין שם ניסיון של להילחם עם המצב, לנצח אותו. זה יקרה בהמשך.

בשלב ההתמודדות יש הניסיון לקבל ולהבין.

ואז, מתוך המקום האישי, יכולה להיות צמיחה זוגית מופלאה. כי אם ניסיתי להבין את המקום הלא פשוט שלי, נתתי מקום לתחושות, אני יכול להתרומם ולנסות להביט מעט החוצה אל האדם שמולי ולראות מה הוא חווה, מה עובר עליו, ממה הוא חושש.

ואותה יכולת של קבלת האחר ממקום בוגר, זה מה שמאפשר יציבות וחוסן למערכת הזוגית.

חיים ארנרייך הוא יועץ נישואין ומשפחה m.f.c.