הסיפור המרגש של המלחמה: עידו בן ה-9 נשאר לבד במושב, החיילים אימצו אותו

כל חבריו של עידו בן ה-9 כבר התפנו מהמושב תלמי יפה שליד אשקלון, אבל הוא החליט להישאר שם. חיילי המילואים, שנמצאים עם המחלקה במושב, צפו בו מחוץ למגרש הכדורגל שבו שיחקו והזמינו אותו להצטרף. תוך מספר ימים, הוא הפך מילד בודד בקיבוץ שחווה לא מעט אזעקות לחלק מהיחידה.

בפוסט שהעלתה רות עפרוני, אימו של חייל מילואים שנמצא במושב, היא מספרת מה קרה שם. מתברר שיום אחרי שהחיילים הזמינו אותו לשחק, עידו ביקשו מאמו לקום מוקדם כדי להשתתף במסדר הבוקר. החיילים החליטו להעניק לו מספר ברזל - 12. עידו אמר אותו בתורו במהלך התורנות ושחרר את החיילים שיצאו לפעילות. 

עידו לקח אחריות. הוא קיבל מהחיילים תפקיד חשוב – להיות אחראי על התיק הרפואי שלהם כדי שלא יילך לאיבוד. הוא קיבל מידע על מה שיש בתיק, ונפגש בהמשך גם עם צוות עוקץ שהגיע למקום.

"לא עזבנו את המושב, כי אנחנו כמשפחה מצליחים לצד כל הטירוף לקיים שגרה שפויה ומרגישים ביטחון בבית שלנו גם בעת מלחמה", סיפרה האם יוליה, "יש לנו גם כלבה גדולה שבתי מלון לא מסכימים להכניס ואנחנו אוהבי חיות, לכן זה לא היה בא בחשבון מבחינתנו לעזוב. בנוסף, יש מבוגרים שנשארים ביישוב וצריך לדאוג להם לתרופות ולאוכל. אנחנו קהילה מאוד חזקה ומגובשת, אנחנו מכבסים מדים של חיילים מכל האזור ועושים ארוחות שישי משותפות. אלו דברים קטנים ומשמעותיים על מנת לקיים שגרה.

"מאחר וכל החברים של עידו עזבו להתרענן עם משפחותיהם מחוץ ליישוב, עידו היה צריך להעסיק את עצמו וכשהוא ראה את החיילים העיניים שלו נצצו. גילינו צוות של מילואימניקים שנתנו לו יחס כל כך חם ותשומת לב, ונוצר ביניהם קשר מדהים. הוא היה איתם בפעילות מבוקר עד ערב ואני כאמא הייתי רגועה שהוא איתם באימונים. הם לגמרי אימצו אותו והם היו אחראיים".

לפני מספר ימים עידו קיבל את סמל היחידה כאות הוקרה על פעילותו. בתחילת השבוע החיילים עזבו את היישוב, לא לפני שמסגרו תמונה והעניקו אותה לילד כהוקרה. עידו הזיל דמעה כשהבין שהם ייאלצו להיפרד.

"הם היו צוות מדהים של אנשים עם דרך ארץ, ממש 'ישראל היפה', והכניסו אור למושב שלנו", סיכמה האם. "לצד זה שאנחנו קהילה מלוכדת ומתורגלת לתקופות מאתגרות, הם הכניסו לחיים שלנו אור וחיים, וביטחון, שהיינו אסירי תודה על זה ושמחתי לראות את עידו מנצח את הסיטואציה ומקבל החלטות, ומתנדב לעזור להם - כי אלו הערכים שאליהם אנחנו מגדלים את הילדים ביישוב, ערכים של נתינה וקהילתיות, וראיתי שזה עבד איתו והייתי גאה בו. ככה הייתי רוצה לראות כל ילד שעוזר ונרתם. אני יודעת שזה נשמע כמו סיפור על מחלקה שאימצה ילד, אבל למעשה זה סיפור על ילד שאימץ מחלקה. כל יום הוא מזכיר להם בשביל מי הם נלחמים ולמי הם מתגעגעים".