איך אתה מרגיש? "הכי טוב שבעולם". מי יכול לענות כך?!

הפרשות שלנו מליאות במטענים של אמונה ובטחון בבורא עולם שאנחנו רואים בהנהגה של אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק ויעקב, ואמותינו הקדושות: שרה, רבקה, רחל ולאה. הנה על שרה אמנו קראנו: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה". ופירש רש"י: שני חיי שרה - כולן שווים לטובה. ויש להתבונן, איך באמת שרה אמנו הרגישה שכל השנים כולן שווים לטובה, הלוא כמה צרות עברו עליה? פעמיים רעב, פעמיים לקחו אותה לבית פרעה ולבית אבימלך, תשעים שנה אין לה ילדים, הרי הגמרא (מסכת נדרים סד ע"ב) אומרת, מי שאין לו בנים חשוב כמת, ועוד ועוד, אז איך הכל שווים לטובה?!

אין סיבה לדאגות, טרדות, לחצים

התשובה היא: בנוהג שבעולם, למה אדם שערותיו מלבינות וקופצת עליו זקנה? בדרך כלל מחמת טרדות הציבור והיחיד, דאגות שונות ומשונות, על דא ועל הא, לחצים שהם וכיוצא, ממילא מצבי הרוח שלו משתנים, אחת למעלה ושבעים למטה, עולים ויורדים בו. אבל שרה אמנו ידעה איך לחיות את החיים בצורה נעימה ויפה ללא דאגות וללא צער חלילה או מצבי רוח מדוכאים, ממש כפשוטו "שני חיי שרה", היא כל הזמן היתה מבחינת "חיה", עם כל הקשיים שעברו עליה במשך החיים, פעמיים רעב, פרעה לקח אותה, אבימלך לקח אותה, תשעים שנה אין לה ילדים, אבל עם כל הבעיות, היא חיה כל הזמן באמונה תמימה בבורא עולם שההנהגה שלו איתה, היא הכי הכי טובה עבורה, ולכן לא היה לה שום סיבה להתבלבל או להיות בצער ודכדוך. היא פשוט היתה כל הזמן ברמת שמחה גבוהה מאוד, כי היא רואה רק את השם בכל פינה וזווית, ממילא אין סיבה לדאגות, טרדות, לחצים, דכדוכים, מצבי רוח שונים ומשונים המייאשים את האדם. באופן שהיא חיה יותר טוב מכולם, אז אין סיבה ששערותיה ילבינו ותראה כמו אחת שעברו עליה הרפתקאות.

איך לפני שנולד יצחק ואחרי, שווים לטובה?

ואם נתבונן יותר, זה עצום רק לחשוב על זה, ניחא שהיא בדרגת אמונה כל כך גבוהה ולוקחת הכל בשמחה, כמו שאומרים "זורמת" עם השגחת השם יתברך עליה. אבל עדיין, וכי אפשר להשוות את השנים שלפני שנולד יצחק לשנים לאחר שנולד יצחק, הרי היא כל כך קיוותה וציפתה לבן, היא כל כך התפללה, היא כל כך ביקשה, והנה זה הגיע בשלב שהוא: בגיל 90, אם כן בוודאי שיש מקום לומר שמעתה - לאחר גיל 90, המצב כבר הרבה יותר טוב, היא כבר חיה בדרגה הרבה יותר גבוהה וטובה, כי עכשיו כבר יש לה בן, אז איך רש"י אומר "כולן שווים לטובה", איך אפשר לקרוא להם "שווים", וכי אין איזה שינוי שהוא לטובה יותר? היתכן, שלפני ואחרי הכל אותו דבר?

"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" 

התשובה היא שאצל שרה אמנו: כן. זו הגדלות של אדם שכל כולו אמונה ובטחון אמיתי אמיתי בבורא עולם ללא כחל ושרק. שרה אמנו חשה בכל רגע ורגע את הקרבה אל השם יתברך, פשוט היא הרגישה שהשם יתברך עושה איתה את הכי טוב עבורה, ממילא היא היתה כל הזמן הכי מאושרת שבעולם, גם כשעדיין לא נולד יצחק. היא אמנם ביקשה מהשם, היא הפצירה בתפילה, אבל זה לא גרע כי הוא זה מהמצב רוח שלה, היא תמיד היתה בשמחה, עבדה את השם בשמחה, כי אם השם עדיין לא נתן לה ילדים, סימן שזה הכי טוב, ואין סיבה ליפול חלילה לייאוש או למצבי רוח מדוכאים. לכן כפל הפסוק "שני חיי שרה", כלומר זו הסיבה איך היא הגיעה לדרגה כזו, שבגיל מאה עשרים ושבע היא ללא חטא, כי היא חיה כל הזמן חיים של אמונה ודבקות בהשם, ממילא גם לא חטאה, כי השכינה תמיד היתה לנגד עיניה, כמו שנאמר (תהלים ט"ז, ח'): "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (סנהדרין כב ע"א), ממש בבחינת (דברים ד', ד'): "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם, [ממילא] חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

מתי מי שאין לו בנים חשוב כמת? 

ולפי זה צריך לומר, שאף שאמרו חז"ל שמי שאין לו בנים חשוב כמת, זה דוקא שמסתכלים בהסתכלות הסטנדרטית של העולם, אבל שרה אמנו שגדולה היתה באמונה ובטחון כל כך, והגיעה לדרגות אל על של: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תהלים ע"ג, כ"ח), היא היתה חשה ונושמת רגע רגע את הקדוש ברוך הוא, את השגחת השם יתברך עליה, לכן הגם שלא היו לה ילדים, היא לא לקחה את זה בצורה קשה כואבת ומדכאת, אלא היא פשוט הבינה והפנימה לליבה עמוק עמוק, שכיוון שזה רצון השם, והשם עושה רק טוב, ממילא אני לא מתה, אני לא חשובה כמת חלילה, אני חיה, ואין כמוני מאושרת ושמחה, ומי ידמה לי ומי ישווה לי.

וכמו שראינו כמה וכמה גדולי ישראל שלא היו להם ילדים, אבל מי כמוהם היה חי באושר ובשמחה, כי בכוח ביטחונם בהשם יתברך תמיד היו בשמחה, כי מה שהשם עושה בשבילי, זה הכי טוב עבורי, וקיימו בעצמם את הפסוק (שם י"ג, ו'): "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי, יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ". לכן הם לא הרגישו חלילה שהם חשובים כמת. ומי לנו גדול מהגאון החזון איש, והגאון המקובל האלהי רבנו מרדכי שרעבי, והאדמו"ר מלובוויטש ועוד, שלא היו להם בנים, וכי הם הרגישו כמת?!

ההנהגה הטובה ביותר 

ואם נתבונן היטב, איך שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם כל אחד ואחד, זה בעצם הרחמים הגדולים ביותר עבורו, ואין מצב בעולם יותר טוב מזה, וכמו שאנחנו אומרים בתפילה: "הטוב כי לא כלו רחמיך", כלומר הקדוש ברוך הוא הוא כל כך טוב שהוא לא כולא ולא סוגר את הרחמים שלו כלל ועיקר, אלא הוא נותן ומרעיף את כל הרחמים שלו על כל אחד ואחד לפי מה שהוא. כי בורא עולם יודע בדיוק מה המתאים כרגע לכל אחד ואחד, ולפי דרגתו ועניינו הוא נותן לו את המקסימום של הרחמים שמגיע לו לפי התיקון שלו ולפי החשבונות של בורא עולם, באופן שאין יותר רחמים מזה. רק כמובן שאפשר להתפלל ולבקש מהשם יתברך עוד ועוד רחמים, ובכוח התפילה האדם מכשיר ומטהר את עצמו ליותר ויותר רחמים וקבלת שפע, טובה וברכה מהבורא. אבל לעת עתה, בדרגה שהוא נמצא כרגע, ההנהגה עמו היא ההנהגה הטובה ביותר, שאין יותר טוב ממנה.

איך אתה מרגיש? "הכי טוב שבעולם" 

במילים אחרות, אם שואלים את האדם, איך אתה מרגיש? לפי האמת הוא צריך לענות "הכי טוב שבעולם", "הכי מאושר", "הכי שמח", כי זו האמת לאמיתה, שאין יותר טוב מזה. ואם אנחנו לא מסוגלים עדיין לענות כן, זה משום שלצערנו אנחנו קטני אמנה. כי אם אדם היה מאמין חזק חזק בבורא עולם, הוא היה יודע שהמצב העכשווי, הוא הכי טוב שבעולם. ואם תשאל, איך אדם ירגיש שמצבו הכי טוב בעולם, הרי במציאות יש לו בעיות, קשיים, חסרונות וכו' וכו'? התשובה היא, כי כל מה שנראה לנו כחיסרון, זה רק כלפי חוץ, לעיניים שלנו הקטנות, אבל אם נסתכל בעיניים של האמונה התמימה, זה באמת לא חיסרון, כי מאחר ובורא עולם ישתבח שמו ויתעלה כסא הדרו, הוא עושה את זה, והרי הוא עושה את הכי טוב שיכול להיות בעולם עבורך, אז אם הוא החליט עכשיו שלא לתת לך את אותו דבר שאתה רוצה, ממילא מוכרח שהוא מבין שלעת עתה, הטוב ביותר בשבילך שלא יהיה לך את אותו הדבר. יכול להיות שלאחר זמן יחליט בורא עולם שזה כן טוב עבורך, ולא שחלילה הוא התחרט, הרי "לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם" (במדבר כ"ג, י"ט), אלא אולי התפללת יותר, התעלית יותר, ומכל מיני סיבות שקודם לכן זה לא היה טוב עבורך, אבל עכשיו זה נהיה טוב עבורך, לכן בורא עולם עכשיו יתן לך ויפנק אותך. אבל נבין ונפנים עמוק עמוק, שכל עוד שהוא לא נתן לנו, זה הכי טוב בשבילנו. ולכן אומר הפסוק (תהלים ל"ג, כ"א): "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ", כי אם אנחנו בוטחים בהשם יתברך מכל הלב, אין סיבה שלא להיות בשמחה, כי השם עושה את הכי טוב.