מה אנחנו עושים עם התרוממות הרוח של התקופה?

מרוץ החיים לא נותן לנו הזדמנויות רבות לעצור ולהתבונן בעצמנו, וכל שכן לא להפנים אם אנחנו צועדים בדרך הנכונה – אם ביחסי עבודה, בענייני הבית ואפילו בין אדם לעצמו. הלחץ היומיומי ושלל העיסוקים הנצרכים והפחות נצרכים לא מאפשרים לנו להתעכב יותר מידי על מחשבות עמוקות.

אבל יש רגעים שדורשים מאיתנו להביט על המצב בפרספקטיבה מתאימה ולא מתפשרת.

עם ישראל עבר טרגדיה נוראה בשמחת תורה. עם ישראל כואב ודואב על אותם שנרצחו רק בגלל היותם יהודים. אנו מתפללים לשלום החיילים ולשובם של החטופים, ובאותה נשימה מודים בלב שלם על אין ספור ניסים שמסופרים עוד ועוד מפיהם של אותם שנשארו בחיים אחרי הטבח הנורא.

(צילום: Chaim Goldberg / Flash90)

אנו מברכים ולא מפסיקים להתפלל לשלומם של החיילים שנלחמים בעוז ובגבורה תוך התעוררות רוחנית נפלאה ביציאתם למלחמה – בקריאת שמע ישראל, לבישת ציצית, קבלת עול מלכות שמים, סגולות לשמירה ועוד. כבר עכשיו מגיעים סיפורי ניסים מופלאים משדות הקרב, ועוד לא מעט ניסים ונפלאות בגלוי ובנסתר.

כעת אף מתברר הנס הגדול, שבזמן התקיפה בדרום לפי התכנית הייתה אמורה חלילה להתבצע גם תקיפה מצד אויבי ישראל בצפון, אבל זו לא יצאה לפועל. אחרת, המצב היה, חלילה, הרבה יותר גרוע.

ומה עכשיו?

אחת מאמרות חז"ל המוכרות על הגאולה היא זו של ר' יוחנן: "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב (סנהדרין צח, ע"א). הרבה דיו נשפך על משמעותם של הדברים, ותשובות לשאלה כיצד יתכן דור שכולו זכאי, או להיפך?

אחד הפירושים ששמעתי הוא שבדור שבו בן דוד בא, כל אדם יהיה חייב להחליט לבחור צד בתכלית חייו. האם אני מתקדם (כמובן בהדרכה נכונה) בדרך הנכונה, כפי שציוונו ה', או חלילה להיפך?

היצר הרע, מטבעו לדחות אותנו מלעשות טוב. ישנו רמז לכך בפסוק "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר" (שמות י"ז, ט'). עמלק (היצר הרע) מפציר באדם לדחות את עלייתו הרוחנית למחר, כדי שעד מחר כבר תרד ההתלהבות, והחלטתו הטובה של האדם תידחה.

רבותינו הגדילו מאוד את מעמד קריעת ים סוף, ואמרו "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן במעשה מרכבה" (ילקוט שמעוני, בשלח רמ"ז). בקריעת ים סוף עם ישראל חווה חוויה אדירה. גם אותה שפחה הגיעה באותה שעה למדרגה גבוהה, כשראתה בעיניה מראות עצומים, אך לאחר זמן חזרה להיות כפי שהיתה, ללא שינוי. נשארה שפחה!

(צילום: Chaim Goldberg / Flash90)

כשישנה התרוממות רוח, חייבים לקחת את זה קדימה, לבנות את עצמינו הלאה ולא להשאיר את המצב כהרגשה שתדעך ברבות הימים.

האמירה שאמר משה רבנו לאחר חטא העגל, האמירה שאמר מתתיהו כהן גדול בזמן החשמונאים, של "מי לה' אלי", הטביעה בנו חותם וסימן לדורות, כי בכל דור ודור – ובמיוחד בזמנים שעומדים עלינו לכלותינו – תהיה מוטלת על כל אחד ואחד הבחירה של מי שרוצה לעשות את רצון ה' – אלי!

גם אליהו הנביא, בקריאתו לעם ישראל, אומר "...עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ה' האלוקים, לכו אחריו, ואם הבעל, לכו אחריו" (מלכים א' פרק י"ח פסוק כ"א).

כיום, כשפעמי הגאולה מורגשים היטב, דברי חז"ל מתגשמים ואנו חווים את העלייה ברמת רוחניותו של עם ישראל בכל המישורים, ובפרט באחדותנו בכלל ובפרט, ישנה הזדמנות פז לעלות על דרך המלך ולצעוד בדרך הנכונה.

כעת הגיע הזמן לבחור להיות זכאי, או חלילה חייב... ובחרת בחיים!