חוסן העורף - הדברים שעוזרים להיות בפוקוס בזמן מלחמה

איכשהו, איכשהו אנשים ניצלו.

התחבאו תחת עץ שנפל, זרקו חזרה החוצה רימונים שהמחבלים זרקו לביתם,

הגנו על ילדיהם בגופם,

ירו עם הנשק הקטן על קני רובים שחדרו לממ"ד וקראו "שמע ישראל",

התחבאו בארון או העמידו פני מתים,

וניצלו.

כל אחד מהם גילה תושייה, כל אחד נשא תפילה אישית, כל אחד ואחת הם סיפור גבורה שנשארו לספר.

לא כל הניצולים מרגישים כך, שהם גיבורים, שיש ללמוד מהם על הישרדות וכוח החיים, כי הם נשארו לספר ולהעיד. הנרצחים היו גיבורים לא פחות, והייתה להם תושייה לא פחות, רק האין שלהם נשאר כאן כדי לספר.

אנחנו נחלים!

חלק חשוב מההחלמה הוא ללמוד ולשאת איתנו בגאון את אלפי סיפורי הגבורה הללו, ולא כמו משא כבד שיש להשתחרר ממנו, אלא לעבד אותו לכוח מזין לנפש ולרוח.

לכן כשאני קוראת טקסטים שונים של אנשים שיצאו מהתופת, ומה עזר להם להחזיק מעמד עד שחילצו אותם, אני מגלה דברים דומים:

* תפילה אישית

* התמקדות במה שנותן כוח – ציוץ ציפורים, מחשבה על אדם יקר, חלום שרוצים להגשים וכו'.

* התמקדות בנשימות כדי להרגיע מעט את הסטרס הפיזי וניסיון לחשוב מחשבה חיובית.

בעצם דברים פשוטים מאד, כי האוצר בדרך כלל מונח מתחת לאפנו ממש.

העניין הוא שבזמן סטרס, הדברים הפשוטים-כביכול לא נגישים.

נכון, יש רגעים שהם לא נגישים כי נכנסנו, ובצדק, למצב הישרדותי כגון בריחה, קיפאון, לחימה וכו'.

העניין הוא שאנחנו, בעורף, בסופו של דבר לא בסכנה מידית, ועל מנת להצליח לייצר מצב מתפקד ושפוי ביום-יום בזמן המלחמה, אנחנו יכולים להחליט בנחישות שאנחנו מקבלים השראה מאותם אנשים שחיכו לחילוץ בתוך התופת, ודואגים לעצמנו במהלך היום.

בכל זמן שבו מרגישים עליה בדחק – שמים יד על הלב ומתמקדים בנשימות עמוקות ובנשיפות, עד שמרגישים את חום היד ממיס את הלחץ והדחק.

במהלך היום עושים משהו מרגיע, בפרט בשעות הערב, כשרוצים לסגור את היום. שמים נר ריחני, מוסיקה נעימה, עושים מקלחת חמה וטובה,

מדברים עם חבר,

מחבקים אדם או חיית מחמד,

מסדרים בבית איזו פינה שדחיתם הרבה זמן או משנים את מיקום הספה, לדוגמה,

קונים עציץ או פריט קטן שמשמח אתכם ומחדש לכם את המרחב הפיסי.

זוהי בעצם ריצת מרתון, ולא ספרינט. צריך לכלכל את האנרגיות שלנו.

כל זה תורם לפינוי אנרגיה גם לתפילה ולכל מה שאפשר לעשות למען החטופים וחיילינו האמיצים, שהשם ישמור אותם ויעזור בחילוץ מהיר ובסיום משימות הלחימה במהרה, ללא נפגעים מכוחותינו.