מרגש: מה ה' חושב על דורו של משיח? המדרש חושף

למרות שאיש איננו יודע מתי וכיצד, ובאיזה שלב אנחנו נמצאים, ולא צריך לעסוק בכך, ולמרות כל השמועות המגיעות מכיוונים שונים לא כדאי להיגרר למחשבות מן הסוג הזה, אבל בוודאי שמותר לחשוב שהאירועים המצמררים עשויים לגרור אחריהם את מה שכולנו מייחלים לו מזה אלפי שנים. והכל תלוי בנו, בכל יהודי ויהודי עלי אדמות.

הבה נתעודד כולנו מדברי המדרש שלפנינו (פסיקתא רבתי, פרשה ל"ו), שדווקא לאור האקטואליה המתרחשת לנגד עינינו, נדמה שכאילו נכתב ממש היום: "אמר רבי יצחק, שנה שמלך המשיח נגלה בו – כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה וכו', וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים, ונופלים על פניהם, ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה.

"וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא, ואומר להם: בניי אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם! מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם! ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין צער ושעבוד מלכויות אחריה".

היש לנו מילות הרגעה גדולות מאלו? האם יש דברי נוחם ללבנו הנבהל והנרעש, יותר מאלו היוצאות מפיו של אבינו שבשמים? – "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם! אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם"!. דברי המדרש הללו צריכים לנסוך בנו ים של נחמה בתוך ים הצרות בו אנו שקועים עד צוואר.

מה יקרה אחרי שהמשיח יגיע?

עוד ממשיך המדרש הנ"ל: "בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם – ענוים, הגיע זמן גאולתכם! ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח.

"ועליכם בלבד זרח, ולא על אומות העולם... באותה השעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל, וכל אומות העולם בחושך ואפילה, והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל וכו', ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח... ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל, ואומרים להם נהיה לך ולישראל עבדים, וכל אחד ואחד מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים".

איך אפשר להתנחם בזמן של צרות?

נעלה על לבבנו ונזכור את מילות הנחמה של אבינו, אב הרחמן, שמעולם לא שכח אותנו, ושמר וממשיך לשמור עלינו במשך כל שנות גלותנו: "אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם". אל תיראו.

דווקא כאשר אנחנו רואים את אירועי הזוועה שהתרחשו, הננו צריכים להיאזר באמונה ובבטחון מלא בהשי"ת, שכבר לפני אלפי שנה בישר לנו על כך שכל האומות יעשו יד אחת עם אירן, דהיינו אדום וישמעאל, וכולם יחד ינסו לעלות על ירושלים.

שהרי כך מובא בזוהר, בראשית קי"ט: 'ובני ישמעאל עתידים בזמן ההוא לעורר יחד עם כל עמי העולם לבוא לירושלים, כמו שכתוב 'ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה'. ויזדמנו כולהו עממיא ויעשו עצת שלום ביניהם, ויתהפכו לישראל להשמיד, מפני שהקימו להם מלכות, ותהא עת צרה ליעקב, אמנם לא יבואו לשבר, אלא ממנה יוושע' (הרמ"ק על הזוהר, שם). שימו לב מה כתוב במפורש? – 'לא יבואו לשבר'!.

שומרי המצוות יודעים שהם אינם תלויים בחסדי אומות העולם, אלא רק במי שברא את העולם. הם יודעים שאין צורך להיבהל מחד, ולנקוט במעשי אבותינו משכבר השנים, מאידך. והדבר העיקרי שעלינו להתחזק בו הוא הבטחון, ולהאמין באמונה שלימה שהכל נתון בידיו, והוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ויש לנו על מי להישען.

הקב"ה אומר במדרש על דורו של משיח שהוא 'חמוד ונאה, ואני שמח בו, ואני חפץ בו, ואני אתמוך בו', וכמה זה מעודד. אז אולי כדאי לקרוא מה חושב הקב"ה עצמו על דורו של משיח. הדברים יעודדונו, וירוממונו מאשפות, ללא ספק.

בתחילת הדברים מתואר במדרש כיצד יהיו נראים ימי המשיח, ולְמה אנחנו צריכים לצַפות. 'אמרו [ישראל] לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל התורה שנתת לי שנקראת מקור חיים, אני עתידה להתענג בְּאוֹרְךָ לעתיד לבוא. מהו 'באורך נראה אור'? איזה אור שכנסת ישראל מצפה? – זה אורו של משיח, שנאמר 'וירא אלקים את האור כי טוב' (בראשית, א' ד'). מלמד שצפה הקב"ה במשיח ובמעשיו קודם שנברא העולם, [וגנזו] למשיחו, לדורו, תחת כסא הכבוד שלו.

דיאלוג בין הקב"ה לשטן

"אמר השטן לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך, למי? אמר לו: למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים! אמר לו: רבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו: בוא וראה אותו. וכיון שראה אותו, נזדעזע ונפל על פניו, ואמר: בודאי, זהו משיח, שהוא עתיד להפיל לי ולכל שרי אומות העולם בגיהנם, שנאמר ובלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים (ישעיה, כ"ה ח').

"באותה שעה התרגשו האומות. אמרו לפניו: רבונו של עולם, מי הוא זה שאנחנו נופלים בידו? מה שמו? מה טיבו? אמר להם הקדוש ברוך הוא: הוא משיח, ושמו אפרים משיח צדקי, ומגביה קומתו, וקומת דורו, ומאיר עיני ישראל, ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו... וכל אויביו וצריו מתברחים". הרי לנו עוצמת האושר והשמחה, ומילוי כל הציפיות שיהיו בימות המשיח.

דיאלוג בין הקב"ה למשיח

להלן מביא המדרש דין ודברים בין הקב"ה למשיח צדקו: "התחיל הקב"ה מַתְנֶה עמו ואומר: הללו שגנוזים הם אצלך עוונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל... רצונך בכך? אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא: שמא אותו צער – שנים רבות הם? אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך וחיי ראשי שבוע אחת שגזרתי עליך. אם נפשך עציבה, אני טורדן מעכשיו. אמר לפניו: רבון העולמים, בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל".

להלן מביא המדרש שלא רק אלה שחיים עכשיו, אלא גם אלה שכבר מתו, ולא מתים בלבד יוושעו בימיי, אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשיו, ולא אלו בלבד, אלא אף נפלים, ולא אלו בלבד יוושעו בימיי, אלא כל מי שעלתה על דעתך להיבראות ולא נבראו. בכך אני רוצה! בכך אני מקבל עלי!

דיאלוג בין הקב"ה לשרי המלכויות

ועכשיו נקרא את המשפט שלשמו באנו הפעם. 'באותה השעה אמרו אויביו ושרי המלכויות: בואו ונשטין על דורו של משיח, שלא יבראו לעולם. אמר להם הקב"ה: איך אתם משטינים על הדור ההוא, שהוא חמוד ונאה, ואני שמח בו, ואני חפץ בו, ואני אתמוך בו, ואני רוצה בו, שנאמר 'הן עבדי אתמוך בו' (ישעיה, מ"ב א'). והיאך אתם משטינים עליו?! הריני מאבד את כולכם... ונשמה אחת אין אני מאבד! לכך נאמר, 'כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור' (מדרש, פסיקתא רבתי, פרשה ל"ו).

אז אם הסתפקנו והתלבטנו איך להגדיר את הדור שבו אנחנו חיים, הנה לנו הסתכלותו של הקב"ה בעצמו, הרואה בדור זה 'דור חמוד ונאה', ואינו מוכן לאבד אפילו נשמה אחת ממנו. הקב"ה חושק ורוצה את כל הנשמות, עד האחרונה שבהן, 'ונשמה אחת אין אני מאבד!'.

מי שמתבונן בדברים לעומק, יבין וישכיל עד כמה יש לנו לקרב את אחינו התועים ולהשיבם אל אבינו שבשמים. ואם בכל התקופות היה מוטל החיוב הזה עלינו, על אחת כמה וכמה לאחר מה שהתרחש ביום שמחת תורה, כשרבים-רבים מבני הדור התפכחו והבינו את המציאות לאשורה – ברור שהחיוב הזה משתרג ועולה על צווארנו בכפל-כפליים.

ואשרי מי שמשיב לב-בנים לאביהם שאינו מוכן לאבד אפילו נשמה אחת מהם.

מתוך עלון 'קול ברמה' – ביטאון רמת אלחנן