אור מגרש חושך. זה לא רק שיר במסיבת חנוכה בגן של הילדים

חודש כסלו, הלא הוא חודש האור.

גם אצלכן הילדים חוזרים כל יום מהגן עם יצירה אחרת בצורת נר? נראה שהמוטיב הזה תפס הכי חזק בחודש הזה (ואני אומרת את זה כדי להדחיק את הדחף העז שלי לסופגניות, שיהיה ברור).

אז נר. אור. מה מיוחד בו? יש איזה קסם בנר. כי אפילו בחושך הכי מוחלט, הוא עושה אור הרבה מעבר לגודל הקטן שלו. בהתחלה כשמדליקים נר הוא עושה אור סביבו, ולאט-לאט אחר כך - אנחנו מצליחים לראות עוד הרבה מעבר למה שסביבו. הוא מאיר גם את הפינות הכי חשוכות בחדר.

לא יכולה שלא להשוות את הראיה הזאת לחיים שלנו, וגם לילדים שלנו.

יש חוק בראיית טוב. טוב לא רק מרבה טוב, הוא גם מרחיק רע. לחושך אין קיום בפני עצמו, חושך הוא היעדר אור. כשיש אור, החושך נעדר. לא נמצא. נעלם.

אחת האימהות בקורס שלי סיפרה על מריבות לא נגמרות עם הבת שלה סביב עניין הסדר והנקיון.

"הילדה פשוט ג'יפה (מילים שלה)! לא אכפת לה שהכל מטונף, לא אכפת לה שבלאגן. אני יכולה להוציא מהתיק שלה גוויות של סנדוויצ'ים, ופשוט לא אכפת לה! מה, היא לא מריחה? היא לא נגעלת מעצמה?".

באמת לא פשוט...

אז אחרי שעשינו עבודת עומק על מה קורה שם בלא מודע של הילדה, האם קיבלה משימה: לרשום בכל יום 5 דברים טובים על הילדה.

"לא יהיו", היא מבטיחה לי.

"תנסי... מקסימום נשלים עם זה, ותחתני אותה עם תתרן".

האם חזרה שבוע לאחר מכן עם פנקס מלא! ולא רק הפנקס היה מלא: הילדה פשוט התחילה לסדר ולנקות, בלי שהיא אפילו תבקש.

מה קרה פה? אור מגרש חושך. זה לא רק שיר במסיבת חנוכה בגן של הילדים.

אלה החיים. המוח שלנו לא יכול להתעסק בשני דברים בו זמנית. אם אנחנו עסוקים ברע, זה מה שנראה. אם אנחנו עסוקים בטוב, או אפילו רק בלחפש טוב, הוא פשוט יופיע. יעלה. יאיר.

חודש כסלו, חודש האור. חפשו אור בילדים שלכם. חפשו אור בחיים.

הלוואי שנזכה לחודש מלא אור ומלא בניסים.

חן אזולאי היא יועצת אישית ומנחת הורים.