"חצי מהנפש שלי מתה": בנו של השוטר שנרצח בשדרות משחזר

בבוקר שמחת תורה בו בוצע הטבח הנורא, לא מעט שוטרים קיפחו את חייהם במאבק על תחנת שדרות. אחד מהם הוא רנ"ג ירון דיין הי"ד שנורה על ידי צלף ומצא את מותו על גג התחנה, אחרי שהציל שוטרים רבים. בנו הבכור גיל חשף בריאיון מיוחד לערוץ 14 את סיפורו.

"אבא יצא מהבית בשעה 05:40. בשעה 6:30 התחילו אזעקות, ומיד הודענו לאבא שאנחנו בסדר ונמצאים במקום מוגן. הוא היה אמור לצאת לזיקים עם השותף שלו שלומי לוי שנפצע, אבל סיפרו לנו שהוא נאלץ לחזור ואז פרצו לתחנה מחבלים", סיפר גיל. "כשסיימתי איתו את השיחה הראשונה בבוקר, הוא ביקש ממני להוריד אותו מרמקול וסיפר לי שיש חשש לחדירת מחבלים אבל אנחנו כבר מתורגלים ולא חשבנו שזה יכול לקרות".

"אבא שלי היה מהכוח שעלה על הגג עם עוד כמה שוטרים, ביניהם הייתה גם השוטרת מור שקורי הי"ד שנהרגה עם אבא שלי. השוטרים ירו לעבר המחבלים מלמעלה למטה, ותוך כדי חילופי האש מחבלים ניסו לעלות לגג. לבסוף היה צלף בבניין סמוך שפגע באבא שלי ובמור.

"מהבוקר הייתה לי הרגשה פנימית שאבא שלי מת. המשפחה ניסתה להיות אופטימית. לבסוף הוא ענה לי בשמונה וחצי או תשע לחמש שניות ואמר לי שהכול בסדר, אבל שמעתי אותו נושם בכבדות. התחלתי לצרוח ושאלתי אותו למה הוא לא עונה לנו. אחר כך קיבלתי התקף חרדה קשה, היה לי קשה לנשום. באותו רגע חצי מהנפש שלי מתה. הייתה לי הרגשה שהוא לא חוזר משם. בסופו של דבר, בלילה הלכתי עם בת הזוג שלי לתחנת קריית גת לבצע איכון על הנייד שלו כדי להבין איפה הוא נמצא. קיווינו שהוא באחד מבתי החולים, אבל אז הגיעו עשרה שוטרים ובישרו לנו.

"שמעתי על אבא המון סיפורים, הכרתי דרך אנשים אחרים את אבא שלי. הוא היה לקראת פנסיה, ותפקידו האחרון היה חצי מנהלי. הוא היה ביחידת ההוצאה לפועל של המשטרה. הוא היה רואה בתים הרוסים, ילדים שיושבים חסרי כל ובלי אוכל במקרר והיה לו קשה עם זה. באחת המשימות שלו הוא נשלח לבית עם פקידי הוצאה לפועל וסירב לתת להם לבצע פינוי כי הוא ראה את המצב הקשה מאוד בבית.

"לצערי כולנו במשבר נפשי, ועדיין לא חזרנו במאה אחוז לבית. אנחנו ישנים אצל משפחה שלנו במושב ליד קריית גת בהמלצת המטפלים. אנחנו חוזרים בטיפות לבית כדי לנקות, לסדר, לראות טלוויזיה. זה תהליך פסיכולוגי שאנחנו עושים וקשה לנו. לא פשוט, אין איך לתאר באמת את המצב כי הסיפור פה הוא טראומה, כזה שנפל עלינו כרעם ביום בהיר. היה לי חלום אחד שנחרט לי בראש שאני רואה אותו והוא בא אליי ואני שואל אותו 'מה אתה עושה פה? אמרו שנהרגת בתחנה', והוא עונה לי 'סתם הגזימו, רק נפצעתי'. בסופו של החלום התחלתי לבכות ואמרתי לו שאני לא יודע מה חלום ומה מציאות. אבא שלי לא היה איש מבוגר שאני יודע שאין לו עוד הרבה זמן, הוא ידע שהוא יוצא לפנסיה ויש לו ארסנל של מקצועות שרכש, הוא עשה רישיון לאוטובוס, מונית, חשמלאי, הוא היה כלבויניק. לא היינו צריכים בעלי מקצוע, אבא היה הכל".