כשאת מוותרת על הכעס, את לא מוותרת על עמוד השדרה שלך

אירועי משבר מאיימים על הקיום והיציבות שלנו: מחלה, סכנה, פיטורין, גירושין ועוד.

בעקבות הטלטלה שאנחנו חווים, אנחנו מקבלים אותות ממערכת הבקרה הפנימית שלנו.

האותות האלה יכולים לבוא בגוף בצורה של סימפטומים כמו: חום, פריחה, כאבים, בחילות וכו', ובנפש בצורה של: חרדות, כעס, פחד, כאב, עצב.

היום יש נטייה להתמכר למשככי כאבים, הן בפן הפיזי והן בפן הרגשי.

כשאנחנו מרגישים כאב, פחד או כעס, אנחנו בורחים לכל מיני משככי כאב: סרטים, חדשות או כל מיני ממכרים אחרים שונים ומשונים.

הבעיה הגדולה שלנו היא שלהשתקה של הכאב יש מחיר עצום: ההשתקה היא חוסר כבוד למערכת הבקרה המשוכללת שהקב"ה טבע בנו.

גם המדינה שלנו עוברת משבר גדול! זה שלא ראינו או לא הבנו מה קורה פה, זה לא אומר שלא הייתה פה מלחמה.

הייתה מלחמה סמויה בצורת משבר, וזו הייתה הזמנה ללידה של משהו חדש, שמתוכו נדרש מאיתנו לקום ולגלות כוחות.

זו לא טעות או בעיה, זו הזדמנות שצפה מתת המודע.

עכשיו אפשר לעשות עבודה של ניקוי, ריפוי, צמיחה וגדילה. זה יכול להיות המנוף הכי גדול להתפתחות, קרבה ובטחון משותף.

המערכת שלנו, מעצם קיומה, יש לה חוקיות של צמיחה, תיקון וריפוי. תפקידה של מערכת הבקרה הוא להתריע כשמשהו לא תקין מתרחש.

עכשיו, אחרי שזיהינו את הכאב, הקב"ה צופה ומחכה לראות אותנו בוחרים ופועלים בתוך המציאות שנגלתה למולנו.

לא הרופאים ולא אנחנו מרפאים, אלא נותנים תנאים לריפוי.

ניעזר בדוגמא: חברה שלי פגעה בי מאוד. נעלבתי וכעסתי, אבל לא רציתי להרוס את הקשר בינינו. חשוב לי לשמור על יחסים נעימים איתה. אנחנו שכנות, הילדים שלנו חברים וגם פשוט לא רציתי לקלקל את האווירה הטובה.

אז התחלתי לספר לעצמי: נכון, היא פגעה בי. אבל זה כי היא עוברת תקופה קשה, והיא גם בטח לא התכוונה, ובכלל – אני מכירה את ההיסטוריה שלה, היו לה חיים קשים מאוד עם ההורים שלה וכו' וכו'...

כך, בעזרת ההסברים הללו, השתקתי והקטנתי את אותו מנגנון בריא שאותת לי בעזרת הכאב והכעס שקורה פה משהו שדורש ממני התייחסות.

מה קורה כשמשתיקים סימפטומים? בדיוק כמו בגוף - מחלות מתחילות להתפתח.

אם כואב לי הראש ואני לוקחת אקמול, במקום להבין שכאב הראש הוא מחוסר שינה וחוסר שתיית מים, אני משאירה את המצב להידרדר, ואני עלולה להגיע להתייבשות ולפגיעה רב-מערכתית.

אותו הדבר בנפש. הרגשתי כאב, והשתקתי אותו. ההשתקה תוביל לצבירת כעסים, שיצטרפו לעוד רגעי תסכול בקשר, וזה יתחבר לאותה חוויה ראשונה של עלבון וכעס שלא דוברו.

כך הקשר יפסיק להיות אמיתי.

כל זה כי נמנעתי לחשוף את הפגיעות שבי, ובחרתי להתעלם, מתוך משאלה שהכאב יעלם והשקט יחזור. אך מזיוף אי אפשר לבנות באמת, ויגיע הרגע שהקשר שוב יתפוצץ.

אז מהי הדרך הנכונה והמתוקנת להתמודד?

לצערנו הרב, באופן טבעי רוב הזמן אנחנו נמצאים במצב של קטנות מוחין. כשפוגעים בנו, אנחנו מיד מתערערים מול תחושת הקיום שלנו. כל עוד נמשיך להגן על אותו חלל בנפש, אותה תחושת חוסר קיום, לא נוכל להגיב בצורה נכונה.

אם נפעל מתוך קטנות מוחין, מתוך החיסרון, אז בעצם יופעלו מנגנוני הגנה הרסניים, ופעולה כזו עלולה להוביל אותנו להרס גדול יותר.

לכן יש לזכור: המערכת שלנו, מעצם קיומה, יש לה חוקיות של צמיחה, תיקון וריפוי, ולכן הפעולה היא נתינת תנאים לצמיחה. את הריפוי הקב"ה עושה, ולא אנחנו.

 שלב א' - הכי חשוב! תני מקום לרגש שעלה בך. תתקפי את מה שאת מרגישה, אל תתעלמי ואל תקטיני. בדקי איפה הכאב הזה נמצא בתוכך. הכאב לא הגיע סתם. הוא בא לסמן שנחצה כלפיך גבול, הוא בא לסמן שנעשה מולך משהו שלא היה אמור להיעשות. הכאב חשף את המקומות החלשים בתוכך (מקומות שבהם את מרגישה לא חשובה ולא יקרה).

הנושא הוא לא הכאב, אלא ההסכמה לחוות את מה שקורה בתוכי. ההסכמה להיות במקום החשוך והגולמי הזה יעורר תהליך של מציאת כוחות חיים בתוכך. הרבה פעמים, כשאנחנו לא מקבלים חלקים חלשים בתוכנו, אנחנו לא נותנים לעצמנו לפעול במלוא הכוח שלנו.

זכרי! כשעולה בך חולשה, זה כי את חזקה מספיק לפגוש אותה.

זו הדרך להגיע למקום רוחני גבוה יותר. כך האנרגיה שמתבזבזת על ההתנגדות מתפנה להתפתחות.

שלב ב' - במקום להתרוצץ שוב ושוב בשאלה "מה ולמה היא עשתה לי", ובמחשבה "איזו כפוית טובה היא" וכו' - שימי גבול. הישארי בשדה שלך, ואל תתערבי! זו הדרך ללקיחת אחריות על מה שבשדה שלך ועל מה שביכולתך לשנות.  

בשלב הזה חשוב מאוד שהתגובה לא תהיה דרך קטנות מוחין, לא דרך הכעס או העלבון אלא דרך המוחין הגדולים. אל תברחי לריצוי ואל תברחי לתקיפה. קחי בעלות על העולם הרגשי  שלך! התחברי לנקודת הקיום שלך, לנקודה שבה את יודעת ומאמינה שהקב"ה מקיים אותך בכל רגע ורגע. את אהובה, את יקרה, ואינך צריכה להצדיק את קיומך. הקיום שלך לא תלוי באף אדם אחר.

רק אחרי שתתחברי לנקודה הזו, תהיי מסוגלת להתחבר למקום גבוה ומושכל הרבה יותר, למוחין גדולים.

בשלב הזה מתאפשר לך לנתח ולהבין איך את צריכה לפנות אליה, מתוך מקום שלם שמשתף במה את מרגישה, מה המעשה שלה גרם לך להרגיש, וגם לקיחה בחשבון שיכול להיות שהקשר לא ימשך.

תעבדי על הגבולות שלך – האם את מרצה? אם תציבי גבול, איך זה יתקבל בצד השני? האם בכלל מותר לך להציב גבול?

כשאת מוותרת על הכעס, את לא מוותרת על עמוד השדרה שלך.

דָּבָר אֶחָד בָּטוּחַ:

עָלַי לְקַבֵּל הכול

וְלִהְיוֹת מוּכָנָה לכול

וְלָדַעַת שֶׁמָּה שֶׁקַּיָּם בְּתוֹכִי

אֵינוֹ יָכוֹל לְהִלָּקַח מִמֶּנִּי

וּמִתּוֹךְ הַשַּׁלְוָה

שֶׁבָּאָה עִם הַיְּדִיעָה הַזֹּאת,

אוּכַל לִנְקֹט

אֶת כָּל הַצְּעָדִים הַמַּעֲשִׂיִּים הַדְּרוּשִׁים.

לֹא לִדְאֹג וְלֹא לַחֲשֹׁשׁ,

אֶלָּא לַחֲשֹׁב בְּשַׁלְוָה

וּבִצְלִילוּת הַדַּעַת.

בָּרֶגַע הַמַּכְרִיעַ

אֵדַע מָה עָלַי לַעֲשׂוֹת

(הַשָּׁמַיִם שֶׁבְּתוֹכִי - אתי הילסום).

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן