ספגה 12 כדורים ממחבלים וניצלה בנס: "שאלתי אם ככה זה מרגיש למות"

12 קליעים חדרו לגופה של סג"ם עדן רם במהלך הטבח של חמאס בשביעי לאוקטובר. זה קרה בבסיס אורים בו היא שירתה ובאחד המקומות הרגישים באותו בסיס. רם היא חיילת למופת שהצליחה להתגבר על המכשול הכי גדול במתקפה האכזרית - לשרוד תחת התופת. בראיון ל"עובדה" היא סיפרה על מה שעברה באותו יום.

"אני ישנה במיטה בשש וחצי בבוקר, ופתאום שומעת את היירוט, עוד לפני האזעקה", סיפרה. "מהר אני לוקחת את הנשק, שמה כפכפים ורצה למיגונית. היו איתי עוד חיילות, כל אחת מדברת עם המשפחה שלה, מודיעה להן שהכול בסדר. פתאום אחת האימהות אומרת לאחת החיילות שהיא שמעה שיש חדירת מחבלים באורים. אנחנו מסתכלות אחת על השנייה בשקט ואומרות: 'אנחנו באורים, מה, זה אמיתי?".

בסיס אורים הוא סמוך לאופקים ובו בסיס מודיעין ובסיס מודיעין שדה. בזמן שעדן וחברותיה במיגונית, הן לא העלו על דעתן ש-10 מחבלים חמושים מכוח הנוח'בה דוהרים באופנועים וחודרים לבסיס.

"שמענו יריות והבנו שזה אמיתי", היא שחזרה. "עשיתי לבנות תדריך מהיר איך אנחנו בכלל יורות בנשק. בסוף אנחנו בסיס של ג'ובניקים, לא לוחמים, לא שום דבר. אף פעם לא הגדרתי את זה שאני 'בעוטף', אנחנו לא ממש על עזה". הבנות ברחו מהמיגונית לחמ"ל. עדן נפגעה מכדור ברגלה, והמשיכה לרוץ. אחת הסמב"ציות הורידה את הקפוצ'ון וייצרה לה מעין חוסם עורקים, בזמן שהמחבלים השתלטו על המבנה.

"אני זוכרת שכבר נשארה ממש הדלת האחרונה שמפרידה בינינו לבינם. אנחנו כבר שומעים דיבורים בערבית ומבינים שבעוד כמה שניות כולנו מתים. שתי בנות מכוונות על הדלת כדי לנסות באמת איכשהו להגן עלינו. הקלטתי למשפחה המון הודעות קוליות, אמרתי להם שאני אוהבת אותם מאוד ושיתפללו עלי.

"ברגע שהם נכנסו לחמ"ל, ישר עצמתי עיניים. התחילו לרסס אותנו בלי סוף בכדורים. הרגשתי כאבים, אני זוכרת שלא הבנתי איפה הכדור האחרון שפשוט הורג אותי. אני ממשיכה לשמוע אותם, שומעת שהם נוגעים במסמכים, מתחילים לחפש דברים. הם פשוט ריססו בלי סוף. החדר מפוצץ כדורים, אין פיסה בחדר שהם לא הגיעו אליה. הכול מנופץ, כל החלונות. ואז הם הלכו. אני בזמן הזה עוד לא הבנתי כל כך אם אני חיה או מתה".

עדן ספגה 12 כדורים לגופה אך לא מתה. "אני מבינה שעוד מישהי ניצלה, ישר נגעתי בה ודיברנו. ביקשתי ממנה שתעזור לי, התחלתי למשש את כל הגוף כדי להבין איפה נפצעתי, כמה אני מדממת, האם יש מקום שאני מדממת בו יותר", אמרה. הן אלתרו יחד חוסם עורקים נוסף, ואחר כך שכבו והחזיקו יחד ידיים. הן שכבו זמן ממושך, עדן פצועה קשה, וחברתה, פצועה ברגלה, דואגת לוודא שאינה נרדמת והיא עירנית".

כעבור זמן קצר הגיע א', לוחם ביחידת המו"מ המטכ"לית, עם שניים מחבריו ליחידה. "לא הכרתי את הבסיס", אמר, "ראיתי בסיס ענק ואמרתי 'מה לעזאזל קורה פה? איך הם הגיעו לפה'? אירוע מטורף, מבחינתי, במרכז הארץ".

"מפקד הבסיס צעק לנו 'האירוע הוא כאן. הבלגן בפנים'", סיפר א', "אני עדיין לא מבין, מה זאת אומרת. הבלגן הוא בחוץ, האירוע בחוץ, מחבלים יורים עלינו. אנחנו מנהלים קרב". חברו, סגן מפקד היחידה י', סיפר: "מפקד הבסיס מכווין אותנו. הוא אומר לנו 'תראו, יש לי חיילות שאבד לי הקשר איתן בתוך החמ"ל'".

למרות החשש, הם נכנסו לתוך החמ"ל החשוך. "מתחת לשולחן אנחנו רואים פשוט ערימה של אנשים. אנחנו פועלים באוטומט, מתחילים לבדוק אחד אחד. שמענו קריאת 'הצילו' משתי חיילות", הוא מוסיף ומספר כי משך אותה מתחת לגופות של חברותיה. "דחפתי אותה כלפי מעלה", שחזר א'. "הדם שלה זרם עלי. אירוע מאוד קשה, היא הייתה לבנה, הייתי בטוח שהיא כבר ממש בדקות האחרונות שלה. קצת צעקתי שמה. נתתי צעקה".

"אנחנו מצליחים להרים אותה", אמר י'. "והיא נותנת לי את הטלפון שלה. היא אומרת לי 'תגידו להורים שאני אוהבת אותם''. אני לוקח את הטלפון, אומר לה 'הכל יהיה בסדר, את תצאי מזה'".

שלושה ימים עדן הייתה מורדמת ומונשמת, וכעת לפניה מסע שיקום ארוך. "כשקצת קשים לי דברים, אני נזכרת שאני פה וזה לא מובן מאליו", סיכמה. "ועל זה אני מודה כל יום, שאני בכלל פה".