כמה אפשר להתכחש למציאות?! ארגון "בצלם" מתעקש שלא להתפכח – גם אחרי הטבח

זה לקח שלושים ושבעה ימים עד שהצליחו לזהות את גופתה של ויויאן סילבר מקיבוץ בארי. למען בריאות נפשכם, רצוי שלא לנסות לדמיין באיזה מצב מצאו את הגופה. אך כל אחד יכול להבין, כי אם נדרש זמן רב כל כך לצורך הזיהוי – מצבה היה קשה מאוד. האכזריות בה נרצחה ויויאן יוצאת דופן במיוחד משום שהנרצחת הייתה פעילה נמרצת ומוכרת מאוד, בשל פועלה הרב וארוך השנים דווקא למען שיפור חייהם של הפלסטינים תושבי עזה.

הרצח של סילבר מלמד, כי למרות מאמציה למען הפלסטינים, ביום הטבח הנורא כל פועלה לא עמד לזכותה – חיות האדם לא חמלו על האישה שסייעה לבני עמם, רצחו אותה באכזריות חייתית, ואף טרחו להשחית את גופתה.

אי אפשר אפילו להתחיל להבין מה התחולל בראשם של המרצחים הארורים בזמן שרצחו אנשים, ילדים, נשים וזקנים חפים מפשע. אך הרצח של סילבר שונה, כי הוא מלמד באופן חד וברור עד כמה בוגדניים, נאלחים וכפויי טובה הם הפלסטינים, גם כלפי אנשים שהיטיבו עמם.

אין אדם בארץ שהטבח הנורא לא המחיש לו, בצבעים עזים וחדים, את מציאות החיים שלנו כאן. רבים מאוד במחנה השמאל, כולל אלה שהיו בשוליים הקיצונים, התפכחו מהפנטזיות על שלום עם הפלסטינים, וקברו לנצח את השאיפות חסרות ההיתכנות לחיי אחווה פורחים לצד השכנים הרצחניים. רוב מוחלט של הציבור הישראלי יודע כיום, שעם אשר מקדש את החיים לעולם לא יוכל לחיות בשלום לצד עם שמקדש את המוות.

דווקא בשל התרסקות הקונספציה השמאלנית על סלע המציאות, ארגון השמאל הקיצוני "בצלם" בולט במלוא אטימותו וטמטומו.

לאחר זיהוי גופתה של סילבר, פרסם הארגון הודעה, בה נכתב כי הוא אבל וכואב על פעילת השלום "שנהרגה במתקפת החמאס על קיבוצה". עבור אנשי "בצלם", כך נראה, ויויאן רק "נהרגה" – לא נרצחה. על פי תפיסתם, הרצח המתועב בידי מחבלים שפלים לא נחשב יותר מאשר תיאור של תאונת דרכים מצערת, בה "נהרגה" אישה. מתברר כי ההימנעות של אנשי "בצלם" מלהשתמש במילה "רצח" מוגבלת רק למקרים בהם הקורבנות הם יהודים, אך לא כאשר מדובר בפלסטינים. הנה, לדוגמה, לפני כשלושה שבועות הופיע בחשבון הטוויטר של הארגון הציוץ הבא: "אתמול נרצח בלאל מוחמד סאלח מהכפר אס-סאוויה שמדרום לשכם בעת שטיפל בעצי הזית שלו. הוא היה הפלסטיני השביעי שנרצח על ידי מתנחלים מאז פרוץ המלחמה הנוכחית". זהו, אם כן, שיקוף המציאות על פי "בצלם": המחבלים הורגים, והמתנחלים רוצחים.

הניסיון החולני להמעיט בחומרת מעשיהם של המחבלים הנפשעים פשוט בלתי נתפס, ורק ממחיש עד כמה מעוותת היא תמונת המציאות במוחם של אנשי "בצלם".

הבעיה עם הארגון הזה לא מצטמצמת רק לענייני טרמינולוגיה. מאז הטבח, רבים מאזרחי ישראל עושים ככל שביכולתם לסייע היכן שנדרש, בכל דרך אפשרית – אם זה למשפחות הקורבנות או למשפחות המפונים; אם בהשלמת ציוד ובפינוקים לחיילינו בחזית; ואם בהסברה בזירה הבינלאומית. בכל הנוגע לפעולות שנעשות כדי לעבור את התקופה הזאת הכי טוב שאפשר, ניתן לומר כי אין ארגון אזרחי – מימין ומשמאל – שלא חוסך כל מאמץ למען הצלחת המשימה הלאומית הנעלה הזאת.

ובמה תורם ארגון "בצלם" למאמץ הלאומי הזה? ובכן, טוב ששאלתם: הם עסוקים – גם כעת – בהכפשת מדינת ישראל ברחבי העולם. אם תרפרפו על הפרסומים של הארגון מהתקופה האחרונה בפלטפורמות השונות, תגלו כי כולם עוסקים ב"אומללותם" של העזתים מול פעולות צה"ל וב"אלימות המתנחלים" כלפי הפלסטינים ביהודה ושומרון. הפרסומים, שמתורגמים גם לאנגלית וערבית, מחוללים נזק אדיר למעמדה של מדינת ישראל בעולם, ומחבלים קשות במלחמה נגד ארגוני הטרור. 

"בצלם" מסייע במישרין ליצירת תמונה מעוותת בה, כביכול, יש סימטריה בעימות בין שני הצדדים – הישראלי והפלסטיני, כאשר מדינת ישראל על יכולותיה הצבאיות העדיפות ומתנחליה "האלימים" הם כמובן הצד הרע והאשם במשוואה הזאת. את הנרטיב השקרי הזה תשמעו מכל אנטישמי בעולם, וכאשר הטענה הזאת מגיעה גם מארגון ישראלי, זה רק מוכיח, מבחינתם, עד כמה היא נכונה.

ארגון השמאל הקיצוני מכרסם במשך שנים במעמדה של מדינת ישראל, וכובל את ידי חיילי צה"ל מלפעול, כפי שראוי לפעול נגד טרוריסטים על מנת להציל חיי אדם. כבר לפני 30 שנה זיהה ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, את נזקי "בצלם", כאשר הארגון התייצב נגדו לאורך כל הדרך בחזית המאבק נגד דיכוי האינתיפאדה. הדו"חות הארסיים של "בצלם" ליוו את הפעילות המשפטית של ארגוני שמאל קיצוניים אחרים. באמצעות בג"ץ הם מנעו הריסת בתים, גירוש מחבלים, הרעת תנאי הכליאה של מחבלים פלסטיניים, ומניעת פעולות ביטחון שונות.

הסלידה הרבה שחש רבין כלפי הארגון ובג"ץ, שפעלו מתוך תפיסה מוסרית כל כך מעוותת, הביאה אותו לטבוע את הביטוי "בלי בג"ץ ובלי בצלם", שמשמעותו היא כי במאבק מול הטרור אין מקום לצדק מזויף, וצריך לפעול בכל האמצעים, גם אם אינם דמוקרטיים.

מתוך התנשאות, ותוך ניתוק מוחלט מהמציאות, נטלו לעצמם אנשי "בצלם" את תפקיד "המצפון הלאומי" של מדינת ישראל בכל הקשור ליחס לפלסטינים. מאז ועד היום, פועל הארגון להגן על הטרוריסטים הרצחניים ושותפיהם, על חשבון חייהם של יהודים. דרך פעולתם, הלגיטימית על פי אמת המוסר המעוותת שלהם, היא הוצאת דיבתה של ישראל רעה בעולם באמצעות דו"חות ופרסומים שונים. כך, במשך עשרות שנים, פועל הארגון מתוך התכחשות לסובב, עצימת עין מהטרור הפלסטיני שהלך והשתכלל, והתעקשות לשמר את הבועה ההזויה שבתוכה חיים אנשיו.

בשביעי באוקטובר, מדינת ישראל כולה התעשתה מכל התפיסות הקודמות שהיו לה ביחס לפלסטינים. בין אלה שנוצרו בטעות, ובין אלה שטועים יצרו. כולם מבינים כי מה שהיה לא יהיה עוד. כולם – מלבד ארגון "בצלם", שממשיך לטמון את הראש בחול ודבק בדרכו הקלוקלת וההרסנית. מתברר, כי כאשר ארגון הפועל כל כך הרבה שנים בעיוורון מוסרי – אינו מסוגל להבחין בין רע לטוב גם כאשר הוא עומד על פתחו הפעור של הגיהנום הפלסטיני.