מתנדב זק"א חושף בעצב: "יש תמונה אחת שלא יוצאת לי מהראש"

שמעון גבאי הוא אחד מתוך רשימה ארוכה של מתנדבים, עושי עבודת קודש, שעזבו את הכל בצד כדי לסייע לישראל במלחמה. במקרה של גבאי, מדובר ברב בקהילה היהודית ברובע קווינס שבניו יורק. העזיבה של הקהילה לא הייתה פשוטה מצד אחד, אבל לאחר הטבח ב-7 באוקטובר הוא לא חשב פעמיים, וכעבור כמה ימים עלה למטוס לישראל כדי להתנדב בזק"א. הוא לקח חלק בפינוי הגופות וניקוי זירות הטבח, וראה את הזוועות.

"בבוקר בבית הכנסת המנקה ניגש אליי עם הטלפון שלו והראה לי את מספר ההרוגים באותם רגעים, 400-300 הרוגים", הוא משחזר בשיחה עם אתר N12. "זה היה חג. אסור היה לגעת בטלפון ולא שום דבר, אבל הידיעה הפכה את שמחת תורה לחג עצוב מאוד בשבילנו. אנשים רצו ללכת הביתה והתייעצו איתי בתור רב מה לעשות. אמרתי להם שקשה לשמוע את הבשורות הללו, אבל יש מצווה להיות שמחים בשמחת תורה ולא לאפשר למחבלים האלה 'לגנוב' מנהג אחד של עם ישראל. בסופו של דבר, קיימנו הקפות מצומצמות.

"יש לי רקע בחברה קדישא בניו יורק, והם קיבלו המון מיילים והודעות על מחסור בכוח אדם שיכין קברים ויביא גופות לקבורה. אמרתי להם שאני רוצה ללכת אבל לא באמת ידעתי מה המצב בארץ. שמעתי על מישהו מזק"א ועל חובשים במד"א ובאיחוד הצלה שראו כל מיני זוועות. הבנתי שיש לי מה לעשות ואיך לתרום במשימה הזו ופשוט עליתי על מטוס. הגעתי עם מזוודות עם כמויות של ציוד ובגדים שהעבירו לי. אימא שלי דאגה, היא לא רצתה שאסע בהתחלה.

"שיבצו אותי בקבוצה והמשימה הראשונה הייתה ניר עוז, אחר כך נחל עוז, כיסופים, בארי. התפקיד שלנו היה לסרוק ולהביא לקבורה כל טיפת דם. ראיתי חורבן ושמד מוחלטים. אתה נכנס לבתים, רואה כמויות של דם, ריח שרוף וכל משפחה במצב שבו המחבלים תפסו אותה.

"הכי קשה היה באחד הבתים כשנכנסתי לסלון, האימא הייתה באמצע קיפול כביסה והגרביים של הילדים היו מסודרים יפה. אין מילה שיכולה לתאר ולהמחיש, אבל דווקא בתוך הכאב והאסון התחברתי בלב ובנפש למדינה. בשיא הכאב ובשיא החורבן אתה יכול לראות את הכוח, האהבה והאחדות שיש בעם ישראל".

לסיום הוא נשאל על העובדה שהוא חי בחו"ל וענה: "בסופו של יום, יהודי ירגיש הכי בטוח בבית שלו בארץ ישראל. בגולה, איש זר יכול לחייך אליך אבל גם יכולה להסתתר שנאה. אני מתכנן לחזור לארץ, עם ישראל צריך עזרה וחיזוק כרגע".