איך אפשר להמשיך ככה? לאן נגיע? זה תלוי במה שנחליט לחשוב

הרבה נשים שואלות אותי: מה יהיה? ואיך נמשיך ככה עם ההנהגה הזאת? לאן נגיע?

היו כאלה שאמרו – זהו, כבר לא תהיה לנו מדינה, יכבשו את כולנו, אפילו אחרי אירוע כזה מטורף אנחנו לא מגיבים כמו שצריך.

אז נכון, אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה, ואשתף אתכן שאתמול תקף אותי חלוש'ס רציני, אחרי כמה ימים שעוד הצלחתי לאפס את עצמי, ולנסות לחזור לשגרה עד כמה שאפשר.

ואז חשבתי לעצמי, אחרי שכבר לא יכלתי עם החלוש'ס, והרגשתי שאני חייבת להילחם איתה שלא תשתלט עלי, ואת אותן מילים שאמרתי לעצמי, חשוב לי לכתוב לכולן. זה מה שכולנו יודעות, אבל זקוקות לתזכורות לפעמים...

שלא אלמן ישראל. ה׳ אחראי על כל התהליכים שמתרחשים כאן,

והכל מוביל רק לדבר אחד: לגאולה.

ומה התפקיד שלנו בכל הסיפור הזה?

יש לנו תפקיד רציני מאד, ואנחנו ממש יכולות להשפיע על מקבלי ההחלטות.

אם נדע זאת, כמה כוח יש לנו בידיים - יהיה לנו קל יותר לעשות את העבודה שנדרשת מאיתנו.

א. תפילות.

על פצועי הגוף והנפש, כל החטופים, שלומם של חיילינו הגיבורים, על מקבלי ההחלטות - שידעו להחליט נכון וראוי לעם שלנו, ולא לפחד ממה יאמרו הגויים, ועל בהירות מחשבתית, שלא ניתן לקול הפנימי המערער שלנו להתפתח ולכרסם בחלקות האמונה הטובות שיש בנו. גם בתוכנו יש מנהרות וחמאס רציני שרוצה לכבוש אותנו, והתפקיד שלנו הוא לזהות את אותו קול פנימי והרסני - ולהוקיע אותו. במילים אחרות ---

ב. להילחם עם המחבל שבתוכנו.

ברגע שנזהה אותו, נבין מה הפחד הכי גדול שלנו, ולא ניתן לו לנצח אותנו, נעזור גם למקבלי ההחלטות לנצח את החמאס שבעזה.

הרי אנחנו רקמה אנושית אחת, אי אפשר להפריד בינינו. מחשבה ממוקדת של אישה פשוטה בעם, כמוני למשל - יכולה להשפיע על מקבלי ההחלטות, ואפילו להרוג מחבלים, על ידי שיתרחשו יותר ניסים לחיילים שלנו, והם יצליחו להרוג ולהגיע ליותר מחבלים.

זאת עבודת נפש, אבל אין לנו מושג כמה העבודה הפרטית הזאת היא עבודה שמשפיעה על כל העולמות, ובפרט בעולם שלנו.

ג. לא ליפול לייאוש.

ייאוש הוא לא רגש יהודי. אפשר להרגיש כאב, אכזבה, צער, אבל אין ייאוש בעולם כלל – לא אני אמרתי. זה הרגש שהכי תוקע אותנו. ליהודי תמיד יש תקווה, "אפילו חרב חדה...".

ד. הדרך לגאולה היא דווקא על ידי שמחה.

כל מה שמשמח אותך – תעשי: ללכת לשיעורים, להתוועדויות, הליכה באוויר הצח, לצייר, לכתוב, להרכיב פאזל עם הילדים, לשמוע מוזיקה מחזקת ומעודדת ועוד.

ה. לשמור על מחשבות חיוביות.

יש מי שמנהל את העולם, ואנחנו בידיים הכי הכי טובות. הכל טוב, והכל יוביל לטוב, אין דרך אחרת. הטוב תמיד מנצח, וה׳ אוהב אותנו כל כך. גם מה שנראה חושך - יש בו גילוי אור אלוקי עצום.

הרי מתי אנו חוגגים את מולד הלבנה? לא כשהיא גלויה לנו שלמה ומלאה, אלא דווקא בר"ח, כשלא רואים אותה. זה סימן עבורנו. ה׳ אומר לנו, "בני, אל תתייראו. בחושך הכי קשוח וסמיך – חפשו אותי, אני שם אתכם, ושם כבר תחגגו את הגאולה.

גם בברכות השחר, "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה" - מה מיוחד כל כך בזה שהתרנגול (שכוי) יודע להבחין בין יום ללילה?

אלא שהוא מבחין בשינוי כשיש עוד חושך, עלטה כבדה. כאמור, השעה החשוכה ביום היא שעה לפני עלות השחר. שם הוא מזהה את האלומה הראשונה, את איילת השחר שמפציעה. בתוך החושך, בתוך הכיסוי – הוא מגלה את הגילוי (שזה עניינו של חודש כסלו - כס (כיסוי) ולו (גילוי)).

גם אנחנו נדרשות להיות כמו התרנגול. בתוך הכאוס שעופף אותנו - לגלות את קרן האור, גם בחשכה.

לאורך כל ההיסטוריה ראינו המחשות של ההסתכלות הזאת, החל ממרים, שהכינה תופים כשעוד היינו תחת שיעבוד קשה ואכזרי. היא כבר ראתה את הגאולה.

כשאנחנו רואות גאולה, רואות את הניסים, רואות את ה׳ גם בהסתרה שבתוך ההסתרה,

או אז אנחנו מקדמות ומגלות אותה בחיינו.

בזכות נשים צדקניות נגאלנו. זוהי הדוגמה שלנו, ומשם אנחנו צריכות לשאוב כוחות – ובע"ה בזכות נשים צדקניות נגאל.

היו חזקות, נשות ישראל. יש לנו אבא הכי חזק ואדיר בכל העולמות כולם, והוא מחבק ואוהב אותנו, אפילו יותר ממה שאנחנו אוהבות ומחבקות את הילד הקטן ביותר שלנו. זוהי אהבת ה' אלינו, ועוד יותר מכך.