האב שילדיו חטופים: "מת מפחד מהמפגש, ממה שעשו להם"

העסקה לשחרור החטופים אושרה אמש בממשלה. 50 ילדים, אמהות ונשים יחזרו הביתה. זה יקרה כנראה רק מחר, כי העסקה מתעכבת לאור פערים במשא ומתן, אבל ההתרגשות של המשפחות בשיאה מכיוון שגם בישראל מעריכים שבסופו של דבר העסקה תצא לדרך.

גלעד קורנגולד, אשר שבעה מבני משפחתו מוחזקים בעזה, התייחס לעסקה מתוך ידיעה שחלק מבני ביתו עשוי לחזור. "אני מנסה לא לחשוב על זה אפילו. מקווה שהכל יתרחש, שהכל יהיה בסדר. אני מפחד לראות איך הילדים נראים, מה עשו להם, איך ההתנהגות שלהם. מת מפחד. הם היו בריאים וחכמים, אני לא יודע מה עשו להם שם. אמרו לנו לטובת הבריאות הנפשית שלהם, לחשוב מה לומר להם. אמרנו שנעשה את זה ולא הצלחנו, אי אפשר", אמר לחדשות 12.

"זה מצב קשה לכולם. משפחות מרוסקות", המשיך. "אנשים חשבו שיוציאו את כולם. לי היה ברור מההתחלה שחייבים לשחרר את הילדים והנשים. הם הכי פגיעים. יש לי גם בן חטוף, הוא יישאר שם בכל מקרה. הבטיחו לנו מהמטה שלא נתפרק עד שכולם ישוחררו. אני מבטיח לעצמי ולאשתי שגם אחרי שבני יחזור, אנחנו נמשיך. זאת לא עסקה, לא עושים עסקה על גבי ילדים ונשים. זה פדיון שבויים, שזה ערך עליון. גבר חייב לפדות את אשתו משבי, בכל מחיר. הלחץ שהפעלנו במטה והלחץ שהפעיל העם, עבד. לפני יומיים היו שרים שלא היו איתנו".

על אפשרות לפיה בנו יישאר ולא יידע שילדיו חזרו אמר: "הנכדים זה הפריוריטי. אני בטוח שבני היה אומר לי: 'אבא, תוציא אותם ואחר כך תדאג לי'. אבל, לפי הדיבורים, יכול מאוד להיות שהנכדים שלי לא יחזרו. בחמאס טוענים שהם צריכים את הפסקת האש כדי למצוא את האנשים. תנו להם למצוא אותם. שלא יספרו סיפורים, את הילדים הם שומרים הכי טוב. כשפגשנו הם הקטארים הם אמרו שהחמאס צריכים הפסקת אש כדי לאסוף אותם, אבל שהם יודעים בדיוק איפה הם. עם הילדים הם לא התעסקו".

נטלי הנד, שאחותה אמילי בת ה-9 מוחזקת בעזה, סיפרה: "אנחנו על קוצים. מאז אתמול כששמענו שמתרחש משהו, אנחנו דבוקים לטלפון, מחכים לבשורה טובה. אנחנו מחכים שהם יגיעו הביתה כבר. כרגע המידע שאנחנו מקבלים זה מהתקשורת. השתדלתי מאוד לא לצפות בחדשות, כדי לא להתרגש יותר מדי. רק כשנראה את העיניים שלה פיזית, נדע שזה אמיתי. אי אפשר שלא לחשוב על רגע שבו ניפגש. אני חושבת מה אקבל מבחינה פיזית, האם היא בריאה ושלמה. אני זוכרת את העיניים שלה, המבט שלה. אני חוששת שאראה מבט שעוד לא ראיתי אצלה, מבט של בן אדם בוגר שעבר דברים קשים בחיים ולא של ילדה קטנה בת תשע. אני חושבת על כל האפשרויות שיכולות להיות. אנחנו לא יודעים כלום, זה מלחיץ מאוד. קודם שתגיע. מנסה לא לחשוב על זה עד שלא אראה אותה בעיניים. כשניפגש אגיד לה שלא אעזוב אותה יותר בחיים. טסתי לאוסטרליה והיה לה ולי מאוד קשה עם זה. אני רוצה להגיד לה שלא אעזוב אותה יותר, שאני אהיה איתה מתי שהיא צריכה, שאני בשבילה כל החיים, צמודה אליה, לא אשחרר אותה".