סיון רהב מאיר: אלה ימים שבהם החיבור בין ארץ ושמיים בשיאו

המילים האלה נכתבות בשעות של חוסר ודאות. כנראה שהתחושה הזו תימשך גם כשתקראו אותן. ניצמד גם השבוע לעוגן בטוח – פרשת השבוע, פרשת ויצא. בכל העולם היהודי יקראו אותה בשבת בבוקר בבתי הכנסת, לצד התפילה לשלום החטופים, ויקראו בה גם עלינו כיום:

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. החיים הם מסע. אברהם ושרה, יצחק ורבקה, כולם נדדו, כולם התמודדו. עכשיו גם יעקב. הוא יוצא מהארץ כי הוא בורח מאחיו הרשע עשיו שמאיים להרוג אותו, והוא לא הראשון ולא האחרון שצריך לזוז ולצאת מאזור הנוחות. להתמודד עם קושי. חכמינו כתבו: "אין מנוחה לצדיקים בעולם הזה". אין רגע דל, אין תקופה ללא אתגר ומשימה, מאז ועד היום.

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה. מה הדבר הראשון שעושים כשיוצאים לדרך? חולמים! כלומר, נזכרים למה בכלל יצאנו, מה המטרות, מה הערכים. החלום של יעקב על סולם בין הארץ לשמיים, הופך לסמל היסטורי: אנחנו מוצבים ארצה, עוסקים בדברים הכי ארציים, בבוץ, בגשם, בעשייה היומיומית, אבל הראש – מגיע עד לשמיים. החיבור הזה בין קודש לחול הוא בשורה שיעקב אבינו מביא לעולם: הציר המרכזי של החיים אינו לרוחב (ימינה-שמאלה, צפון-דרום) אלא לגובה (ארץ-שמיים). אדם עלול להתרוצץ 90 שנה בעולם ולצבור נכסים ותארים וחוויות, אבל חלום יעקב קורא לנו לרומם את הכול, לחיות חיים של גובה, עם חתיכת שמיים.

אלה ימים שבהם החיבור בין ארץ ושמיים בשיאו. השבוע משלחת תמיכה מניו ג'רזי ביקרה בארץ. כשביקשתי שיסכמו את השבוע כאן, אחת המשתתפות אמרה מילה אחת: "משמעות". זו תקופה עצובה, הסבירה, אבל היא מלאת משמעות.

וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹוקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. פרשנינו מסבירים שיעקב ראה את כל ההיסטוריה שלנו: את יוון, בבל, פרס ורומא עולות ואז יורדות. כל הממלכות והאימפריות שולטות ואז נעלמות. גם חמאס וחיזבאללה – על הרשע, השקרים והמניפולציות שלהם – עוד ירדו במורד הסולם. הם זמניים.

וְהִנֵּה ה'  נִצָּב עָלָיו. מעל לכל האויבים שמצליחים ואז מתרסקים, יעקב נוגע בנצח. הרב יונתן זקס כתב על כך: "זו הירושה שלנו מיעקב אבינו: גם אם אנשים יאבדו את אמונתם בנו, גם אם אנחנו נאבד את אמונתנו בעצמנו – אלוקים תמיד יאמין בנו. ולכן גם אם נרגיש בודדים עד מאד, לא נהיה בודדים באמת. הוא איתנו, לצידנו, בקרבנו, קורא לנו לקום על הרגליים ולהמשיך ללכת, כי יש לנו משימה לעשות, משימה שעוד לא השלמנו, משימה שנבראנו כדי לבצע".

רבים שואלים את עצמם בימים אלה מה היה הרב זקס אומר כיום, כמנהיג רוחני בולט. במלאת שלוש שנים לפטירתו ניסתה בתו, גילה זקס, לענות על השאלה: "לא כך העולם אמור להיראות, ואנחנו נשנה את זה ולא נשלים עם זה. ייאוש הוא לא רגש יהודי".

וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלֹוקי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק. הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ – לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. החלום ממשיך בשורת פסוקים של הבטחה, שמירה, ברכה. זו תזכורת לכך שהסיפור לא מתחיל היום, כל אחד ממשיך שרשרת גדולה של הדורות הקודמים, ומעביר את הסיפור הלאה. שמעתי אמא משדרות מסבירה לילדים שלה שהם לא רק לומדים היסטוריה, הם חלק ממנה.

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם. יעקב לא קם, הוא רץ. הוא החל את הפרשה כפליט בודד שבורח, ואחרי שקיבל משימה – הוא מלא בביטחון. זה סוד המוטיבציה, וזה מה שקורה ליעקב שמזנק לדרכו אחרי החלום. רש"י כותב שהלב שלו נשא את הרגליים שלו: "משנתבשר בשורה טובה, שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת".

דיברתי השבוע בזום לתיכון מרחבים, מהעוטף. לפני שהתחלנו שאלנו את הרכזת אם צריך לדעת משהו מיוחד. היא אמרה לי ששמונה מבוגרי תיכון מרחבים נרצחו. בימים אחרים, כל המדינה הייתה מצדיעה לתיכון הזה. בתקופה הזו, לא שמענו על כך. ואז הסתכלתי על הסיסמה של בית הספר, על הלוגו: "באין חזון – ייפרע עם". אנחנו צריכים כיוון, סיפור. כשיש חזון – יתלכד עם.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל – וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר. יעקב מגיע לבאר שעליה אבן כבדה. בדרך כלל צריך כמה רועי צאן כדי להזיז אותה ולשתות. אבל כשהוא רואה את רחל, כוח הכבידה כאילו נעלם. בת זוג נותנת כוח. מפגש עם אדם גדול נותן כוח. זה יכול להיות מורה, מפקד, רב, חבר טוב, בן משפחה – יש אנשים שנותנים לנו כנפיים, בפרט בתקופה הזו.

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. מילואימניק מגדוד "עוף החול" שהשיריון הקים מחדש סיפר לי השבוע שהם סוגרים שבת שביעית בשטח, אבל מחכים עם אש בעיניים למוטט את החמאס. בפרשה יעקב סוגר שבע שנים של עבודה כדי להתחתן בסוף עם רחל. הוא כל כך רצה להתחתן ולהקים את הבית המשותף, אז מהן שבע שנים מול הנצח? הפרשה מזכירה שאם אוהבים ואם מרגישים שזה חשוב – האתגר הקשה הופך אפשרי. 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב: שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ. עכשיו יעקב כבר נשוי ואבא לילדים רבים, שיהיו יום אחד השבטים של עם ישראל, אבל הוא חי בסביבה של רשע ופשע. לבן, הבוס שלו, לא מפסיק לרמות אותו. במזרח התיכון עושים עד היום עסקאות עם רמאים, מי כמונו יודעים זאת השבוע. אבל בסוף צריך להקים משהו משלנו, ישר וטוב יותר. הפרשה התחילה במסע מבוהל של רווק בודד מארץ ישראל, והיא מסתיימת במשפחה שלמה שעושה את דרכה בחזרה לארץ ישראל, להגשים את כל ההבטחות.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".