זו הקונספציה היהודית – היחידה שנשארה, אחרי שהאחרות קרסו

היום, למעלה מחודש לאחר האסון שהתרגש עלינו ועדיין תופס בכאב נורא את רגשותינו, אפשר לומר שקונספציות שהיו ברורות כל כך בעבר – לא עמדו במבחן המציאות. נשארה אחת, שעדיין אני מתעקשת לקרוא לה אמונה בתורת ישראל. היא בלבד עמדה ועומדת במבחן המציאות.

השבעה באוקטובר הוא תאריך שמספר סיפור כל כך נורא שכל ביטוי יהיה חיוור למה שבאמת קרה. אלוקים ניער אותנו בחדות, והפעם בלי לתת לנו פסק זמן לעכל את המתרחש. נכון שהשמש ממשיכה את מסלולה והשמיים לא נפלו אבל נפל דבר בישראל. משהו בתוכנו כבר לא יהיה כפי שהיה. בעל כל הכוחות כולם החליף מסך. לא העלנו בדעתנו שחיינו באשליות ונכנסנו בלי הכנה למציאות בלי להכין שיעורי בית.

רוצים דוגמאות? במסך הקודם, שהיה מציאותי כל כך לפני שמחת תורה, היה קונצנזוס עולמי על שהשואה היה החורבן הגדול ביותר בתולדות ישראל, בהיקף ובמעשי הזוועה. המציאות החדשה השמיעה זמירות שלא נשמעו קודם כמו:  "אפילו הנאצים לא עשו זאת, לעומת חיות החמאס". אפילו הנאצים הסתירו מהעולם באלגנטיות את השמדת העם, כי הבינו שזה לא יתקבל". "אפילו הם, במעשיהם הסדיסטיים, היו צריכים להשתכר כדי להקהות את רגשותיהם". והאמת שהם גרועים יותר, כי רצח הוא רצח, גם אם הוא בתלבושת של פרופסור או מדען. גם אם הוא מלווה במוסיקה קלאסית אבל טובח אלפי יהודים בזוועות שרק השטן יכול להמציא.

עוד דוגמה: חווינו שנאת דת חולנית במשך השנים האחרונות, עד שביום הכיפורים האחרון היא הגיעה לטירוף של ממש. תפילת קול נדרי נאסרה על פי חוקים דרקוניים שצמחו משנאה עצמית, כי לדעתם היא לא התנהלה לפי סטנדרט השנאה. ומה קורה היום? תפילות נשמעות במקומות הכי לא צפויים. שופר הוא לא רק לראש השנה, ציציות מיוצרות באינטנסיביות שלא נראתה כמותה. דברי אמונה ודברי חיזוק נשמעים מפי אלו שרק לפני כמה שבועות היו במקום אחר.

ועוד. עד לפני כמה שבועות, חוקים כפרניים התאזרחו במערכות שונות, כמו במערכת החינוך ובמערכת הביטחון. כתוצאה מכך חששנו שאם תתרגש מלחמה, האם צה"ל יהיה מספיק בעל זהות יהודית כדי להבין על מה הוא נלחם? ודווקא במקום הלא צפוי הגיע אמונה יהודית עזה ושברה את כל מה שהכרנו. גילנו שחיילים מצפים בכיליון עיניים לצאת ולהגן על העם היהודי בקידוש ה' ענק שלא נראה עד היום בצה"ל (מה קרה עם הסרבנות?). הם יוצאים בשם ה'. בקול שופר, בתפילות, בתחינות ובכוונה עצומה. מסתבר שעם עוצמה רוחנית כה גבוהה – אין צורך בלהקה צבאית שתרגש אותם עם "שיר השלום". ומעבר לזה הם מבינים הרבה יותר ממערכת הפיקוד הגבוהה ומאלופי צה"ל שיש עוד חייל אחד, שהוא ליבת המערכה כולה – לומדי התורה.

דוגמה נוספת. מי שדאג להפחיד מתחת לכל מיקרופון ובכל מחאה, מאיום של חרדים משתמטים, מהפרזיטים שחיים על חשבון משלמי המיסים – נאלם ונכלם מול תופעה של חרדים שפתאום מלאו כל שטח בסיוע ועזרה, חילוץ ועריכת לוויות, חלוקת אוכל וליווי משפחות נפגעות.

ועוד משהו הזוי. הציונות הישנה, שכמעט הלכה לעולמה, חזרה בגדול. עשתה ריסט ואתחול חדש, וחזרה עם שמירת שבת, כפה וציצית. זה קרה בעקבות הרבה מאוד ישראלים שהתעוררו וחזרו להכרה אחרי שנים של תרדמת האמונה בכוחו הבלתי מוגבל של האדם, אל אמונה בבורא עולם.

ברור שעדיין לא הגיענו לאידיליה המושלמת, כי יש עדיין מחרחרי ריב. ויש השוליים שלא מוכנים לקבל גם כשהמציאות כתובה בlive-. וגם זו חלק מהאמונה, שעד שלא יבוא גואל, יקומו עלינו מבית ומחוץ. חובה עלינו להתפלל עליהם שיתפכחו, כמו שכתוב: "כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה...".

הקונספציה השמאלנית קרסה, כי מעולם היא לא נשענה על משהו אמיתי, ושקר – סופו להתפרק, גם אם יש המתעקשים ללכת לאורו החשוך.

הקונספציה הימינית מאחזת עיניים, כל זמן שאין לה הנחת ייסוד של אמונה בה' ובתורתו. והדוגמה הכואבת והבולטת היא שגם המלחמה שהתחילה בקול רעש גדול ובתקווה ענקית, מתפוגגת. הפעולה הכול כך מתבקשת והכרחית לביטחוננו של כיסוח צפון עזה ורצועה נקייה ממחבלים, שבירה כל כך, כי החזרת השבויים מתנגשת בכל זה, מול עינינו הכלות.

שלא לדבר על ההסברה הישראלית הכל-כך-ברורה, שמוגשת על ידי טובי מסבירנים בעלי רטוריקה  שמתעדים הכול בהוכחות וסרטונים – וכל זה אינו שווה מול עמים אנטישמיים ששנאת היהדות גוברת אצלם על שנאת הטרור.

אז אם הכול נשבר והכל מתרסק, אז מה למען ה' נשאר לנו? איך נגן על עצמינו. ומה ה' רוצה מאתנו?

נזכור, שלא ברכב ולא בסוסים, לא בטנקים ולא במטוסים. לא סיירת מטכ"ל ולא דובדבן, כי אם ברוחי אמר ה'. ואין זה אומר שנפסיק להילחם או לעשות פעולות מתבקשות. אבל אם משהו משתבש בתוכנית ובהוראות, אולי שכחנו את הוראות היסוד - התורה. אלה לא סודות צבאיים, הם דווקא נמצאים בקרן זווית, כל הרוצה – יבוא וייטול. יש שם הוראות לחיי היום יום ותשובות לשאלות הכי קשות שנוצרו: שבויים, לחימה בעזה, כמה ואיך, וכיצד לנהוג עם מיעוטים בעייתיים. וישנם גדולי הדור, עם דעת תורה בכל דבר.  

צריך להבין שכל מה שנפל עלינו, כל מסע הכאב, האובדן והשבויים, זו לא טעות. זו תכנית מדויקת, וזה רק חלק מהפזל הלא מושלם. מי שמאמין יודע, שסופו המושלם יגיע עם הגאולה, ונוכל לראות בעיני בשר ודם שהכול היה לטובה.

עם כל זה, אמונת ישראל כוללת, שאף לא אחד יסבול במה שלא מגיע לו. ואם זה מנחם במשהו, אז חייבים להבין שגם שבוי וחטוף שצורב את נשמת כולנו, שנמצא אי שם, לא יינזק במילימטר במה שלא נגזר עליו. אם משמיים יגיעו לו ארוחה טובה ושינה ברוכה, הוא יקבל זאת, אף על פי שהוא חטוף. אם לא מגיע לו להיות בפחד – תסור ממנו האימה. אם מגיעה לו חירות, הוא יקבל שחרור מידי באלף דרכים שיש לה'. גם יוסף הצדיק היה שבוי וירד למצרים עם מוכרי בשמים. למה? כי אף על פי שהיה אמור להיות שבוי, לא הגיע לו ריח רע. לכן זימן לו ה' כל הדרך ריחות בשמים. בנוסף, יוסף היה שבוי בבית הסוהר במצרים 12 שנה בדיוק, אבל רגע לאחר מכן נגזר עליו לצאת - לכן מיהרו להוציאו. ואם זה יכול לנחם, אז בואו נתנחם.

ואם תרצו – זו הקונספציה היהודית, השרירה, הקיימת, שלעולם עומדת.