מה שקורה בין בני זוג, זה בדיוק כמו מה שקורה עם החנוכייה

"הוא לא רואה אותי מספיק".

"היא לא מכבדת אותי מספיק".

"הוא לחוץ, עצבני ומעיר יותר מדי לילדים".

נשמע מוכר?

רבים מן הזוגות שאני פוגש לייעוץ מתארים בהרחבה כמה בני הזוג שלהם לא מספיק טובים, ומפרטים את כל מגוון החסרונות שלהם.

ברור שזוג המגיע לייעוץ זוגי אינו נמצא בשיא של הקשר, אבל מה מביא זוגות למצב הזה? מה גורם לכך שהקשר היפה והנעים הופך להיות דו־קרב בין בני הזוג?

חשבו על עצמכם כמה שנים אחורה, בראשית ימי הנישואין…

ימי הנישואין הראשונים מזכירים קצת הדלקת חנוכייה – כשאנחנו עומדים מסביב לחנוכייה, כל נר נוסף שנדלק מוסיף כל כך הרבה אור. כאשר אנחנו עומדים קרוב, מרוכזים באור, נדמה לנו שהאור של כל נר הוא הרבה יותר משמעותי.

אולם אם נכנסים לחדר כמה דקות אחרי שהחנוכייה כבר דולקת – אז בקושי מבחינים בתוספת האור של החנוכייה…

כשקשר זוגי מתחיל, הנטייה הטבעית היא לראות את הטוב בבן / בת הזוג. כל אחד מבני הזוג מרוכז בתכונותיו החיוביות של בן הזוג, והוא אוהב ונרגש מאוד לגלות אותן. למעשה, כך נוצר החיבור הזוגי. כאשר צד אחד מרגיש אהוב ומוערך, נטייתו הטבעית תהיה להשיב לצד השני באותה מטבע, באהבה ובהערכה. התחושה הפנימית שלו כלפי עצמו היא טובה, ולכן הוא פנוי לתת לאחר. כך נוצר קשר שבו כל אחד מבני הזוג עסוק בלאהוב, לפרגן ולהתפעל.

עם השנים, לאט לאט, בלי לשים לב, התכונות הטובות של בן הזוג הופכות להיות "שקופות" ומובנות מאליהן עבורנו, ואנחנו כבר לא רואים בהן משהו מיוחד. יתרה מכך, כל מה שנותר מול עינינו הם החסרונות והחולשות של בן הזוג.

כך בן הזוג, אשר קודם לכן חווה תחושה של הערכה ופרגון, מתחיל לחוש כי מופנית כלפיו אצבע מאשימה והוא סופג הערות בלתי פוסקות. בן הזוג שלנו, כמו כל אדם נזוף ומותקף, כמובן משיב מלחמה. התחושה הפנימית שלו כלפי עצמו אינה טובה, ולכן הוא מתחיל להגיב בהתאם. החיבור הזוגי ממשיך, אלא שבמקום צעדים של מחוות הדדיות, הערכה ופרגון, הקשר הזוגי הופך למחול של דריכה על רגליים, כל תנועה גוררת תנועה נגדית (מעין משיכת חבל), וכך נוצרת אותה תחושת ריחוק וכעס.

קשר הנישואין, או במילים אחרות הבית שבנינו, אמור להוות עבורנו מקום שבו אנו מרגישים ביטחון והערכה, אולם עם המלחמה ההדדית ומשיכת החבל המקום הופך להיות ריק, מתיש ומנוכר. זאת אומרת שהאוטומט שלנו משתנה – במקום להיות עסוקים בטוב שבבן / בת הזוג שלנו - אנחנו עסוקים ברע, בתכונות הפחות טובות.

העניין פה הוא כפול – לא רק שבן הזוג מרגיש פגוע ומרוחק, אלא שההתעסקות בשלילי ובחסר בצורה אוטומטית מגדילה את הריחוק בחיים שלנו, אף על פי שיש גם הרבה טוב.

בבן / בת הזוג שלנו יש תכונות טובות וגם כאלו שפחות. השאלה היא איפה אנחנו שמים את הפוקוס. ככל שנתרכז בלראות איפה בן הזוג שלי בעייתי, מה הוא עדיין לא, אילו תכונות הייתי שמח שיהיו לה – המלחמה הזוגית רק תגדל.

כדי להאיר את בן הזוג ולהחזיר לעצמנו את השמחה בנישואין נתחיל להתרכז בתכונות הטובות של בן הזוג, וממש לא לקבל אותן כמובנות מאליהן. אל תתעסקו בבן הזוג, במה הוא עושה והאם מגיע לו פרגון היום, אלא באופן חד־צדדי חפשו כל הזמן את התכונות הטובות שלו ושימו זרקור גדול על הדברים הטובים שהוא כן עושה.

לסיכום, נזכור כי רק ביחד נביא אור גדול של חיבור ואהבה, שיאיר וישפיע על המציאות כולה.

אברהם שהרבני הוא יועץ זוגי ומשפחתי, מטפל בהתמכרויות ומרצה בתחום המשפחה, חבר באגודה הישראלית לייעוץ זוגי ומשפחתי ויועץ במחלקת שלום בית.