החטופה שחזרה חושפת: "בחלק מההפצצות שומרי חמאס ברחו - ונעלו אותנו לבד"

בלי אוכל, עם תנאים סניטריים ירודים, שהייה מתחת לאדמה ללא אור ועוד - החטופים והחטופות ששוחררו בימים האחרונים, לאחר כ-50 ימי שבי, סיפקו מידע רב על התנאים הקשים בהם שהו.

בני משפחתה של אחת החטופות סיפרה כי במהלך השבי היא פגשה חטופים אחרים שלא חזרו עדיין לישראל, וביקשו ממנה לזכור שמות ומספרי טלפון של ההורים במטרה למסור להם אות חיים. לדבריה, החטופים קיבלו מעט אוכל, כשבימים האחרונים לפני השחרור האספקה כמעט לא הגיעה.

החטופה שיתפה שלא התקלחה מהיום שנחטפה ועד השחרור. היא הועברה בין מספר מקומות מסתור, כולל מנהרות. בחלק מהימים היא עברה בין מבנים מעל פני הקרקע. 

החטופים הרגישו את הפצצות צה"ל, והמיטות שלהם רעדו בחלק מהזמן. הם חששו לחייהם לאורך כל התקופה. "בחלק מההפצצות השומרים נעלו אותנו בחדר וברחו", סיפרה החטופה. אחרי ימים ארוכים בידי מחבלי החמאס, היא העידה כי בכל פעם שרצו להתפנות לשירותים, היה צריך לדפוק על הדלת כדי שילוו אותם. לעיתים עברו שעות ללא מענה מצד המחבלים.

אדריאנה, כלתה של יפה אדר בת ה-84 ששוחררה, סיפרה לאתר N12  כי "היא ירדה מאוד במשקל. היא אכלה שם רק אורז ופיתות קטנות שהיו צריכים לחלק לחתיכות קטנות כדי שיספיקו לחטופים שהיו יחד איתה. החטופים לא ידעו אם למחרת יהיה להם אוכל".

קרוביהם של בני משפחת מונדר ששוחררו אחרי 49 ימים סיפרו: "התנאים היו לא פשוטים. במהלך ימי השבי בני המשפחה עברו כמה וכמה מקומות ביחד עם החוטפים, באחד המקומות שדי הזכיר קופת חולים נטושה. כדי לישון הם היו צריכים לחבר שלשות של כסאות פלסטיק וזה היה תקופה של למעלה מחודש". לדברי המשפחה, השומר שהחזיק בשלושה מהם אמר שהוא בעצמו "רזה עשרה קילו - כי אין מה לאכול".

הקרובים הוסיפו כי "אומנם הם היו סגורים בחדר, והיו צריכים לבקש רשות כדי לצאת לשירותים, וצריכים להמתין הרבה זמן עד שמגיע נציג של החוטפים שמלווה אותם לשירותים, אבל אומרים להם להיות בשקט כדי שלא ישמעו בחוץ וכשעוברים ממקום למקום. עטפו את בני המשפחה במלא שכבות כדי שלא יזהו אותם".