בתה של החטופה ששוחררה: "הביאו לה רבע פיתה בבוקר ורבע בערב"

חנה פרי בת ה-79 חזרה השבוע מהשבי. תושבת קיבוץ נירים פגשה את משפחתה, ובתה, איילת סווטיצקי, סיפרה על מה שאמה עברה בשבי. "לאורך כל תקופת השבי אמא שהתה במנהרות, חדרים שמזכירים כוכים בבטן האדמה, מטרים רבים מתחת לפני השטח", אמרה לאתר N12.

"הקרדיט היחידי שאני מוכנה לתת לחוטפים של אמא הוא שהם 'שמרו על הנכס האסטרטגי בחיים'. היא אכלה רבע פיתה לארוחת בוקר, אורז לארוחת צהריים ורבע פיתה לארוחת ערב. זה לא נחשב לשמור על אנשים מבוגרים, סוכרתיים עם בעיות לחץ דם או מחלות רקע בלי התרופות שלהם. לאורך תקופת השבי היא שהתה עם אנשים אחרים, חטופים אחרים, וגם עם אחי נדב, בנה של חנה שנחטף יחד איתה והופרד ממנה יומיים לפני שאימא שוחררה".

סווטיצקי סיפרה כי בשבת שבה התחולל הטבח היא קיבלה הודעה לפיה אמה ואחיה מוחזקים בביתם בידי מחבלים חמושים. שכן שהצליח לשרוד העיד שראה את האם מובלת החוצה. למחרת נמצאה גופתו של אחיהם הבכור, רועי.

"החטופים ידעו על הקרבות בצפון הרצועה ועל ההתקדמות לכיוון דרום הרצועה. הם ידעו גם את המספרים - כמה חטופים וכמה נרצחים, היו גם חטופים שראו לתקופה קצרה שידורי טלוויזיה בעת השהייה בשבי", הוסיפה. "האוכל שם היה מאוד דל. אימא ירדה באופן משמעותי במשקל. לאורך כל ימי השבי היא לא פגשה את נציגי הצלב האדום. אימא שלי סוכרתית, היא לא הזריקה אינסולין במשך 50 ימים. ולא רק קשישים - היו חטופים, גם צעירים, שזקוקים לתרופות מצילות חיים שלא מקבלים. החוטפים השיגו כל מיני תרופות ואמרו להם 'תסתדרו עם מה שיש'".

נטע, בתה של דיצה היימן, סיפרה כי גם אמה לא קיבלה תרופות: "היא בת 84 והייתה בתנאים סניטריים ירודים, ולא הגיע אליה שום נציג של הצלב האדום. הסיפור שלה מבהיר כמה דחוף להוציא משם את כולם -  את הקשישות, הקשישים, הפצועים, הילדים וכולם. אסור שיישארו שם יותר, וצריך לשלם כל מחיר עבור זה. צריך להדגיש את הדחיפות. ולשלם גם בהפסקת אש וגם בשחרור אסורים. המדינה חייבת את זה להם".