סיון רהב מאיר: ממטבח המלון עד מנהרות החמאס, נכתבים פה פרקים חדשים של גדלות נפש

המילים בהבדלה בצאת השבת האחרונה האירו הפעם באור חדש: “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר". אורה ושמחה, הם פה.

זה עדיין לא נגמר. חמאס חטף אנשים יקרים ומנסה להמשיך לחטוף את התודעה שלנו. לשחק בנו ולהתעלל ולהפר הסכמים עד הרגע האחרון. האושר מהול בתסכול, ההתרגשות מעורבת בזעם.

אבל כל כך הרבה סרטוני זוועה ראינו, ועכשיו – אפשר לראות קצת סרטוני שמחה. כי גם חלומות טובים מתגשמים, לא רק פחדים וחרדות. הנה אנשים שאנחנו לא מכירים, אבל כל כך מכירים, חוזרים מהמקום הכי חשוך למקום הכי מאיר.

ראינו את סבתא יפה אדר בת ה-85 נחטפת על הקלנועית, וחוזרת כעת לחיבוק חם עם בני משפחה. ראינו את הילדה אמילי הנד שמשפחתה כבר חשבה שהיא לא בחיים, חוזרת הלילה אחרי 49 יום בשבי בעזה. עכשיו אפשר לדמיין עוד, לרצות עוד, לקוות עוד.

אז מה לבקש? עוד ועוד טוב. לא רק שכולם ישובו מהשבי בשלום ובביטחון בעזרת השם, ובלי שנשלם מחירים כבדים, אלא להתפלל למציאות טובה הרבה יותר. לעולם מתוקן, לניצחון האור על החושך, לגאולה שלמה.

מכתב מלימור לאביגיל

"שלום סיון, שמי לימור זוסמן. לפני 23 שנים, כשהייתי בת 6, הורי הלכו לחתונה באולמי ורסאי ולא חזרו. הרצפה, כידוע, קרסה, ועשרות נהרגו. קמתי לבוקר שבו הבנתי שאני לבד בעולם.

"כשאני שומעת על אביגיל עידן, הילדה שאיבדה את שני הוריה וחזרה מהשבי, ועל ילדים נוספים – אני מכירה את החושך הגמור הזה.

"אני זוכרת את כולם יושבים שבעה בבית של אחת הדודות ובוכים, דודה אחת מתעלפת, השנייה צורחת... יצאתי מהבית, אף אחד לא שם לב, הלכתי לחצר, הצבעתי על שלושה כוכבים בשמיים ואמרתי בקול: 'אבא ואמא ואלוקים שומרים עלי ביחד'. אחר כך התברר שצלם עיתונות צילם אותי שם.

"מאותו רגע, קיבלתי כוחות שלא מהעולם הזה, להיצמד לחיים ולבחור בהם. עם השנים למדתי את הפסוק: 'כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי'. למדתי מה הכוח של אלמנים ואלמנות, של יתומים ויתומות. יש עליהם שמירה מיוחדת.

"אני לא רוצה להבטיח הבטחות ריקות: זה לא עובר. אני עדיין הילדה בת ה-6 שמחכה שהוריה יחזרו כבר מהחתונה. אני עדיין הילדה בת ה-12 שעומדת בטקס בת מצווה בכיתה ו', כשכל החברות שלי עומדות לצד אמא שלהן, והאבות בקהל.

"אבל אני ראיתי את זה אצלי: אלוקים לקח נשמה – אבל ייתן נחמה.

"צריך לעבוד בשביל זה. לכל מי שמסביב אני אומרת: תהיו איתם בכאבם. תיתנו ותחבקו ואל תבקשו דבר. תהיו רגישים וזהירים. תנו להם זמן. והכי חשוב: אל תרחמו עליהם! את הרחמים תשאירו בחוץ. רק תאירו להם את החוזקות שבהם. אל תתמקדו בפציעות שלהם אלא בכוחות שלהם. אל תהפכו אותם לתלויים בחסדים של אחרים כל ימיהם, תנו להם לבנות את עצמם בגבורה.

"היום אני נשואה, אמא, לומדת כדי לעבוד בתחום הייעוץ והמשפחה (אולי דווקא כי איבדתי משפחה). אפשר לבחור בחיים.

"כל הלילה לא ישנתי וכתבתי את זה לעצמי, למשפחות השכולות, לכולם, ולילדה אחת במיוחד. ברוכה השבה, אביגיל".

שלוש מעשיות שהיו באמת

לפעמים אני מסתכלת על ההודעות ששולחים לי, ופשוט לא מאמינה.

הודעה ראשונה: אנשי קיבוץ סעד מהעוטף מתארחים בימים אלה במלון ורוצים להודות. אז אתמול הם נכנסו למטבח של "מלון נבו" בים המלח לכמה שעות וקנו ועבדו וטרחו בעצמם על ארוחה מושקעת, עם תפריט מפנק - לעובדי המלון. הם פינקו כך את כולם, מהמנהל ועד אחרון העובדים, עם מחיאות כפיים סוערות והמון התרגשות באוויר.

הודעה שנייה: ישי תורג'מן שלח לי תמונה של חיילים עם תפילין, והסביר: נועם המפקד היה עם חייליו בפעילות מבצעית. לא הייתה לו אפשרות להניח תפילין כל היום, והשמש כבר שקעה. כל החיילים הרגישו את הצער שלו. התפילין היו במרחק של כמה מטרים, אבל אסור היה לנוע לשם ובטח לא להתחיל להניח אותן. ומה קרה למחרת? זה מה שרואים בתמונה: אם יום אחד נועם לא מניח תפילין - אז למחרת כל החיילים, מכל הגוונים, ביקשו להניח תפילין, בזה אחר זה.

הודעה שלישית: שר הבריאות אריאל בוסו סיפר מה שמע מעדינה משה בת ה-72 מקיבוץ ניר עוז ששוחררה מהשבי. רגע לפני השחרור, עדינה התווכחה עם המחבל מהחמאס: היא אמרה שעדיף לשחרר קודם כל אישה אחרת, מבוגרת יותר ובמצב טוב פחות.

ממטבח המלון דרך תפילין בבסיס ועד מנהרות השבי של חמאס - נכתבים פה פרקים חדשים של חסד וגדלות נפש, בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

עוד סיפור שהיה באמת

הנה עוד סיפור שמראה איך ממשיכים להישבר פה בימים אלה שיאים של נתינה, וגם של קשר עם יהודי התפוצות.

חיים והינדה הקלמן מנהלים חברת קייטרינג. הם הוזמנו לערוך בירושלים חתונה של זוג יהודי מחו"ל, אבל בגלל המלחמה הזוג והקרובים שלהם החליטו להתחתן בסוף בקהילה שלהם בחוץ לארץ. כאן מתחיל הסיפור שמספרת הינדה:"היינו בטוחים שהאירוע מבוטל, אבל אז הזוג הפתיע אותנו והודיע: אנחנו לא רוצים לבטל. להיפך, אנחנו נעשה בערב הזה סעודה גדולה כמו שתכננו, עם אותו מספר של מנות, תרומה לנשים מהדרום.

וכך התקיים הלילה בבנייני האומה אירוע מפנק ל-550 נשים, חלקן חד-הוריות, חלקן מפונות מהמלונות בעיר, חלקן הגיעו בהסעה מיוחדת משדרות, אופקים, נתיבות ויישובי העוטף הקטנים.

הכול בחינם, עם תכנית אומנותית מיוחדת עבורן, ארוחה בשרית מושקעת, שולחנות ערוכים והרבה אהבה ופירגון".

מזל טוב לזוג, שרוצה לשמור על אנונימיות. אתם מקימים כעת בית שכבר מהרגע הראשון, נבנה על חסד יוצא דופן.