כלל 10,000 השעות: איך הופכים פוטנציאל - להצלחה?

הידעתם? כמעט כל שחקני הכדורסל המוצלחים בארצות הברית הם ילידי ינואר-פבואר-מרץ. ככל שמתקדמים בחודשי השנה, כך יורדת השכיחות של שחקני הכדורסל המוצלחים, ואחוז השחקנים ילידי נובמבר דצמבר הוא אפסי. הנתונים הסטטיסטיים בארצות הברית מראים שהנתון הזה נכון גם למצליחנים בתחום הפוטבול והבייסבול.

לכאורה מדובר בנתון סטטיסטי די מוזר, אך חסר כל חשיבות. מעניין, שהסבר התופעה קשור ורלוונטי מאד גם אלינו. יהודי אמריקאי פיקח (בשם גולדוול) חקר את התעלומה, והציע פתרון כזה: בכל שנתון, הילדים הגדולים בכתה הם חזקים ומפותחים יותר, ולכן יש להם יותר סיכוי שיבחרו בהם לשחק בקבוצות הספורט בשיעורי התעמלות. בזכות כך, הם צוברים יותר שעות נסיון, יותר שעות אימונים. זה בסוף מה שמאפשר להם להפוך למקצוענים. לא הכישרון ההתחלתי, אלא מה שהם עשו איתו – כמות האימונים בפועל. נכון, צריך כישרון התחלתי מסוים, ואימונים רבים לא יעזרו למי שלא מוכשר באותו תחום, אבל בסוף: העיקר אינו הכישרון, אלא האימונים!

גולדוול חקר וגילה שהכלל הזה נכון לא רק בספורט. הכלל הזה תקף גם לגבי המוזיקאים הגדולים, שהמכנה המשותף של כולם היה פשוט: היתה להם הזדמנות להתאמן שעות רבות. לא מספיק כישרון, צריך הרבה שעות אימון כדי להיות ממש טוב ומקצועי. רק כאשר אדם צובר כזו כמות של ניסיון, אז אפשר להיות מקצוען ומוצלח (והוכחה לטענתו, שבמדינת קנדה, השנתון מתחיל לא בינואר אלא ביוני, ושם גדולי הספורטאים המצליחים הם ילידי יוני-יולי-אוגוסט... אין כאן קיצורי דרך. מי שזוכה להתאמן יותר – הוא זה שמצליח יותר).

הקריטריון להצלחה הוא לא הכישרון, אלא ההתמדה והאימונים. מי שלא מש מתוך האוהל, ולמרות העליות והירידות מצליח לקבוע עיתים, זמנים קבועים להשקעה ולהתמדה, הוא זה שיצליח בסוף. בכל תחום. זה ממש חוק קבוע בעולם. אפשר לקרוא לכלל הזה: "יגעת ומצאת – תאמין". גולדוול קרא לו: "חוק עשרת אלפים השעות", כשזו בערך כמות שעות האימונים שנצרכת כדי להפוך פוטנציאל להצלחה.

אפשר להוציא מכאן כמה לקחים חשובים בחינוך:

1. תמיד כדאי לחזק אצל ילדינו את המאמץ ולא את התוצאה. כך נעזור להם להפנים שזה העיקר, ולהמשיך להתמיד ולהשקיע.

2. ‏גם כשנופלים, אסור להתייאש. זו הדרך היחידה לצבור ניסיון, ולכן הציפיה להצלחה מידית אינה מציאותית. הכישלונות שבדרך הם בלתי נמנעים, וצריך לומר ולשדר לילדינו שאסור לתת לכשלונות לייאש אותנו מלהמשיך ולהתמיד שוב ושוב (האם הייתם יכולים לשחק שחמט עם מישהו כאשר אתם כל הזמן מנצחים? אם אין גם כישלון, זה לא יריב שבאמת יכול לקדם. לכן בהכרח "שבע יפול צדיק וקם", כי בזכות הנפילה אפשר אחר כך לקום, והדרך לצבור ניסיון מחייבת גם כישלונות, אחרת היינו הופכים ליהירים זחוחים שמפוצצים מגאווה...).

3. ‏לפעמים, דווקא בעלי הכישרון הם מועדים יותר לנשור ולצבור תסכול. הסיבה לכך היא שדווקא בעלי הכישרון המבריקים מצפים להצלחה מידית, בזכות נקודת הפתיחה הגבוהה, ולכן הם בסיכון להתייאש מהחזרות המשעממות.

4. ‏וכמובן, עם כל הכבוד להשקעה, לאימונים ולהשתדלות, צריך לזכור שרבים עשו כן ולא עלה בידם, ואסור לשכוח כמה חשוב להתפלל ולעשות גם השתדלות רוחנית נכונה!