חנוכה כאן כדי להזכיר לנו: זה הזמן להדליק נשמות

חנוכה הגיע, וזה הזמן לדבר על הילדים שקשה להם להידלק: אלו שמצריכים מאיתנו משאבים רבים כדי להוציא מהם להבה יפה, ולפעמים גורמים לנו לוותר ולחשוב שמהם כבר לא תצא אש...

התלמידים האלו, נשמות גדולות, יכולים להיות כאלו שנמצאים בכיתה קטנה או בחינוך מיוחד, או כאלו שנשרו מבית הספר, כאשר המכנה המשותף הוא: אנחנו צריכים לעשות שמיניות באוויר בשביל להוציא מהם איזה ניצוץ קטן, משהו. זאת בניגוד לתלמידים שמספיק לגעת בהם עם הנר בשביל שהם יידלקו - ואני מתכוון לתלמידים המחוננים והמוצלחים, אלו שקוטפים בהליכה את המקום הראשון בחידונים של בית הספר. התלמידים המתקשים צריכים חומר בעירה חזק במיוחד בשביל שתתפוס אותם האש, וגם אז, זה רק בתנאי שאתה אוחז את המצית חזק וניגש להדליק אותם עם מבט נחוש בעיניים.

היה לי תלמיד שאיך שראיתי אותו – הבנתי שהוא לא הולך להידלק כמו שאר הנרות שלי בכיתה, והוא צריך משהו מיוחד. ניסיתי לדבר אל לבו, לסדר לו את הפתילה, לשנות לו מיקום – אבל כלום. פשוט כלום. באיזשהו שלב התייעצתי עם ההורים שלו, והחלטנו להחליף לו מצית. ושמן. בעצם לעשות הכול, רק שהוא יידלק. אבל הוא, התלמיד הזה, סירב בתוקף להידלק, ונשאר כבוי.

וכך, יום ועוד יום ועוד יום, ושום דבר. התלמיד לא נדלק. למרות הכוונות הטובות שלי, בסוף מצאתי את עצמי מתבוסס בייאוש גמור. לקח לי זמן, אבל בסוף השלמתי עם זה. הודיתי בתבוסה שלי: הוא כבר לא יידלק.

ביום האחרון של השנה אני יושב לידו ומחלק לו תעודה. הוא שואל אותי: "המורה, יש לך עט?". אני לא מבין מה הוא רוצה, ולמה הוא צריך עט?

הוא יוצא מהכיתה וחוזר עם חיוך מסתורי, מתקרב אלי מעניק לי פתק שכתוב עליו: "תודה לך שלא הפסקת להאמין בי כל השנה! אתה הראשון שהאמין בי!".

הייתי בהלם. פתאום ראיתי בבת אחת להבה יפהפייה שפרצה ממנו. זו הייתה האש הכי מדהימה שראיתי בחיים. היא הייתה יותר חזקה מבחינתי מכל שאר הלהבות של התלמידים ביחד.

למדתי מהתלמיד הזה את אחד מהשיעורים החשובים בחיים שלי בתור מחנך: אף פעם אל תתייאש מלהדליק את הנר של התלמידים שלך, גם שאתה בטוח שהוא כבר לא יידלק.

וחשבתי על ההורים שיש להם בבית ילד מתוק, נשמה גדולה, שהוא בבחינת "כבשה שחורה". שקשה איתו, שהכול איתו בדם, יזע ודמעות. שהוא מסחטת משאבים. שנראה שהוא פשוט עושה להורים שלו דווקא. שהוא מאתגר אותם בצורה כזו שהם לא מבינים מה הם אמורים לעשות. שהם עוד מעט מוותרים על ההדלקה שלו.

ורק רציתי להגיד להם: הורים יקרים!חנוכה מגיע ואומר לנו: אל תוותרו על ההדלקה של הילד שלכם! זה קשה. זה נראה בלתי אפשרי. אבל בסוף-בסוף הוא יידלק.

הוא חייב להידלק.

והלהבה שלו הולכת להיות אחת היפות שראיתם. באחריות!