"אסירים מסתובבים כאן עם כיפה וציצית, זו לא הצגה"

כשהרב יעקב מאיר אלקובי נכנס לבית הכנסת בכלא קציעות למחרת שמחת תורה, וגילה שהוא עמוס במתפללים – אסירים במדים כתומים שיושבים על כיסאות העץ, ומצפים לתחילתה של התפילה, הוא שפשף את העיניים בתימהון. ברגע הבא הוא כבר שפשף אותן שוב, הפעם מרוב התרגשות.

"תמיד יש אסירים שבאים להתפלל", הוא מציין, "אבל בדרך כלל קשה לנו להגיע למניין, ואילו הפעם היה בית הכנסת מלא מפה לפה. אני חושב שאפילו בראש השנה לא היו כל כך הרבה מתפללים".

כלא קציעות ממוקם בחולות חלוצה שבאזור הדרום, והוא נחשב לבית הכלא הגדול בישראל המחולק לאגפים שונים. "לכאורה היה ניתן לחשוב שהאסירים עסוקים בעצמם ובריצוי העונש שלהם, ושהמלחמה בחוץ לא תעניין אותם, אבל מסתבר שהם לגמרי ערניים למצב, דואגים מאוד וגם מתפללים ומתחזקים, מרגישים שזה המעט שהם יכולים לתרום", מספר הרב אלקובי.

מהכולל אל הכלא

עד לפני כשנה היה הרב אלקובי אברך כולל מן המניין, תושב שדרות. הוא למד בכולל שבעירו, ובמקביל לכך השקיע בלימודי רבנות. אחרי תשע שנות לימוד בכולל הוא הוציא תעודת הסמכה לרב אזורי, ובעקבות כך חיפש תפקיד תורני משמעותי בו הוא יוכל להביא לידי ביטוי את הלימוד התורני הרב שרכש.

באותם ימים הגיעה לידיו הצעה לכהן כרב בכלא קציעות מטעם שב"ס. "בתחילה קצת התלבטתי", הוא מודה, "אבל אחרי מחשבה מעמיקה הגעתי למסקנה שדרך משרה כזו אוכל לעזור לאנשים שהגיעו אל הנקודה הנמוכה והחשוכה ביותר בחייהם. אם רק אדע ליצור איתם קשר קרוב ונכון, אוכל להגיש להם את העזרה הנכונה והמדויקת ביותר. היה ברור לי שזוהי שליחות, וההבנה הזו המריצה אותי לקחת על עצמי את התפקיד".

מדובר בשינוי משמעותי מאוד – מלימוד בכולל לשהייה עם אסירים!

"בוודאי. זה היה עבורי שינוי משמעותי ביותר, שכן עד אז הייתי אברך שחי בתוך בועה בכולל, כשכולם סביבי אברכים שנראים ומתנהגים כמוני, ופתאום אני מחליף את כל האווירה ומוקף במשך שעות היום באסירים שמרצים עונש מאסר, אחרי שבדרך כלל נזרקו מכל המסגרות האפשריות. אפשר לומר שזהו ממש דבר והיפוכו. אבל הכנתי את עצמי היטב קודם לכן, ובמידה מסוימת אני יכול לומר שהופתעתי דווקא לטובה, שכן מסתבר שגם אנשים שנמצאים במצבים הקשים ביותר שלהם, יכולים להתגלות בגדלותם, כשהם מבקשים להתייעץ על נושאים הלכתיים, כשהם מתגברים על עצמם, או מקבלים החלטות לא פשוטות למרות שזה לא קל להם. אלו מצבים שאני נתקל בהם כל הזמן, ובפרט בתקופה האחרונה של המלחמה, בה נראה שכולם מנסים להתחזק".

ישנה תופעה מוכרת של אסירים שמיד עם כניסתם לכלא מתחילים לחבוש כיפה. אתה חושב שזה אמיתי או הצגה?

"אני לא יודע מה קורה בלב של כל אחד, אבל כאן בכלא קציעות, אני בהחלט פוגש אסירים שנראה שלפחות אצל חלקם זה אמיתי מאוד".

אפרופו ציציות, הרב אלקובי מוסיף כי כחלק מעבודתם של האסירים הם גם מקדישים שעות מיוחדות ביום לקשירת ציציות המועברות לאחר מכן לחיילים. להבדיל, הם גם אחראים על בניית ארונות קבורה, שלמרבה הצער, גם הם נדרשים בימים אלו". 

(צילום: Moshe Shai/Flash90)

ללמוד מהאסירים

מהו בעצם תפקידך הרשמי כרב הכלא?

"בנוסף לסמכות ההלכתית בפסיקת ההלכות הנדרשות, אני גם מוסר שיעורים ואחראי על התפילות, וכן משמש סוג של דמות אבהית", מסביר הרב אלקובי, "אני חושב שלאסירים קל יותר להתחבר לדמות של רב ולשתף אותו במה שעובר עליהם, מאשר לשתף גורמים מקצועיים כמו קצין רווחה, עובדת סוציאלית או מפקדת האגף. הם רואים ברב דמות של איש חכם, ולעתים גם חשוב להם לשמוע מה אומרת התורה בנוגע למצב שבו הם נמצאים. אני משתדל לנצל את המקום שבו אני נמצא, מצטט להם הרבה מדברי חז"ל על עצות במצב של משברים ונפילות, ובסופו של דבר רואה שלפחות חלק מהאסירים מתחברים מאוד לדברים. עד כמה שנראה, מדובר בהתחזקות אמיתית שמגיעה דווקא בשל המצב בו נמצאים בכלא, עם תנאים קשים וכשרחוקים כל כך מהחופש. אני לא יודע מה יהיה עם האסירים האלו אחרי שישוחררו, אבל ברור שכשהם נמצאים כאן הם חווים חיזוק".

הרב אלקובי גם חווה במהלך החודשיים שחלפו התעניינות כנה במצבו מצד האסירים. "הם מודעים לכך שאני מתגורר בשדרות, ומתעניינים מאוד במצבי ובמצב משפחתי, שואלים כל הזמן מה אשתי ואני עושים ואיך מסתדרים הילדים הקטנים".

ומה באמת עובר עליכם? האם פוניתם מהעיר?

"עזבנו את שדרות למחרת ששמחת תורה. בתחילה פונינו לאולפנת רעות בפתח תקווה ובימים אלו אנו מתגוררים בבית הארחה במושב בית מאיר הסמוך לירושלים. זה מצריך ממני נסיעה בכל יום של כשעתיים לכל צד עד למקום העבודה. זה לא קל בכלל, אבל אני עושה את זה באמת באהבה, כי רואה עד כמה שהאסירים שמחים לראות אותי. ברור לי שזה משפיע לטובה".

כל אחד והכלא שלו

בימים אלו עומד הרב אלקובי לקראת הוצאת ספר יוצא דופן, בו הוא משתף מהווי החיים בכלא בשילוב עם שיחות ודברי מוסר שהוא מסר לאסירים במשך השנה האחרונה.

"זהו הספר השלישי שאני מוציא בסייעתא דשמיא", הוא מציין, "והאמת היא שאני רואה זאת ממש כשליחות. הרי אנשים בחוץ לא באמת יודעים מה קורה בתוך כותלי בית הכלא, איך מתמודדים האסירים ומהי תפיסת עולמם. כל זאת בזמן שאני מאמין שדווקא מהמצב שבו הם מצויים אפשר ללמוד כל כך הרבה. כי למעשה כולנו מרגישים לא פעם בשפל, כשאנו מתמודדים עם משברים וזקוקים לשיחה שתעצים ותחזק אותנו. נכון שאנחנו לא אסירים בבית כלא, אבל לכל אחד מאתנו יש את 'הוציאה ממשבר נפשי' האישי שלו".

הספר שעומד לצאת בימים הקרובים, כפי שמציין הרב אלקובי, מחולק לחמישה פרקים ובהם הוא עוסק בשאלות ותשובות על התמודדויות עם משברי החיים. בהמשך הוא גם נותן כיוונים לבחירות נכונות, ישנו פרק שלם עם משלים ומוסר השכל, וכן פרק המושתת על שיחות שהרב אלקובי מסר לאסירים בנושא עשר הדיברות.

"אלו שיחות שהעברתי יחד עם קצין החינוך במשותף", הוא מסביר, "בכל פעם דיברנו על דיבר אחר ופיתחנו אותו ממגוון זוויות. זה היה מרתק עבור האסירים שאולי חשבו שהם יודעים מה זה 'לא תגנוב' או 'לא תרצח', אבל כשהעמקנו בכל אחד מהדיברות במשך קרוב לשעה, זה העניק פרספקטיבה הרבה יותר עמוקה ותובנות מרתקות".

האסירים יודעים על כך שהספר עומד לצאת?

"עוד לא סיפרתי להם, זוהי הפתעה עבורם", מסביר הרב אלקובי, ובקולו ניכרת האהבה לאסירים. הוא שותק לרגע, ואז מוסיף בכנות: "לפעמים אני מרגיש שאני לומד מהאסירים לא פחות ממה שהם לומדים ממני. דווקא כאברך שהגיע מתוך מקום כל כך מוגן ושמור, שלא באמת הבין עם מה אנשים מתמודדים בחיים, אני מתוודע לסיפורים כל כך לא פשוטים, לומד להודות לקב"ה על כך שזיכה אותי בחיים אחרים, וגם לדעת שלעולם אסור לדון אף אדם עד שמגיעים למקומו. כי אני באמת לא בטוח שאם הייתי עובר מסכת חיים כמו שהאסירים עוברים, הייתי מצליח לעמוד בכך. אין ספק שהעבודה הזו שינתה אותי, ולימדה אותי רבות על מהות החיים".