האם העובדה שהיה ריח נעים של בשמים על הגמל, אמורה לנחם את יוסף הצדיק בשעתו הקשה?

נסו לחשוב רגע איך הרגיש יוסף. כפות, מובל לשבי. האחים שלו בגדו בו, הפשיטו אותו ומכרו אותו לעבד. הוא מטולטל במשך שעות וימים על גמל בדרך למצרים, ויודע שבדרך הטבע, הוא איבד כל סיכוי להתחתן, להקים משפחה, להודיע לאבא שלו האהוב מה עלה בגורלו. זה ניסיון כואב וצורב. ממש חרב עליו עולמו.

האם לדעתכם, העובדה שהיה ריח נעים של בשמים על הגמל, אמורה לנחם את יוסף הצדיק בשעתו הקשה?

כדי לענות על זה צריך להבין, שלכולנו יש קשיים בחיים. לפעמים אלו קשיים פרטיים (אתגרים בחינוך, פרנסה, שלום בית), לפעמים אלו אתגרים של כל הציבור, כמו זמני מלחמה. החכמה היא לא להתיאש, וגם בצרות, לחפש את ההרחבות הקטנות, כמו שמרומז בפסוק בתהילים (ד', ב'): "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי", שגם בצרה יש לחפש את ההרחבה (ליקו"מ קצ"ה). לא בגלל שזה באמת מפצה על הקושי, אלא זו הארת פנים שנותנת כח ותקווה, ומלמדת שגם הקושי אינו מקרה, טעות או נקמה של הקב"ה, חס ושלום, אלא הכל מנוהל, עם תכלית ברורה, בדרך לסוף טוב!

יש כמה פסוקים שמדמים את הנהגת הקב"ה איתנו לצירי לידה ("כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת, תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ, כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה'...כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ"), והמפרשים מסבירים ש"בבוא זמן הגאולה, שאז תשב היולדת על המשבר ויגיעו לה חבלים וצירים, שהוא מלחמת גוג, אז יהיה לידתה באופן מופלא" (מלבי"ם ישעיהו ס"ו, ח'). המשל מובן. בזמן ההיריון, העובר נמצא במציאות נוחה ויציבה. אבל כשיגיע זמנו לצאת, המציאות תלחץ עליו. זה מפחיד מאוד, אבל זה בלתי נמנע. הוא חייב לצאת אל הלא-נודע. אי אפשר להרגיע אותו עם דיבורים שהוא לא מסוגל להבין. כך גם בנמשל. השאיפה אינה רק לחזור למציאות הקודמת, אלא להגיע למציאות חדשה ומחודשת, שתתברר לנו במלא הדרה והיקפה רק כשנגיע אליה בפועל (ובינתיים, יש נחמה באחדות, בהתפכחות ובחסד הרב שמתגלה בעם הקדוש שלנו).

אבל בינתיים כואב. אנחנו בחושך. יש כאן הרבה רוע של אויב אכזר, יש כאן הרבה כאב. אבל אפשר לרכך ולהמתיק את התהליך הזה! אפשר להרבות אור! וגם זה תהליך, כל יום מוסיפים עוד קצת, וזה משפיע בכל העולמות. צריך להתפלל בימי הרצון של הימים האלו על כל עם ישראל שנמצא בצרה. צריך לחסום ולסנן כל סוג של רעשי רקע שמייאשים. אבל כדי שיהיה לנו כוח, נתנו לנו הצדיקים עצה נפלאה, שהיא ממש בחינת "אפידורל" לתהליך הלידה הזה: גם בתוך הצרות, לחפש את ההרחבות הקטנות. זה מה שמזכיר לנו שהכל מנוהל. כמו יוסף הצדיק שקיבל נצנוץ וקריצה בזכות ריח הבשמים. כך לכל אחד מאיתנו, למרות כל הקושי, יש נצנוצים קטנים והארת פנים בחשכה. צריך לעצור ולהתבונן, לייקר אותם, לזכור אותם גם ברגעי המשבר. כי הם ליטוף מחבק ומנחם שעוד יהיה טוב, עוד נבין, עוד ייוולד כאן משהו גדול וטוב. זה בדרך. הצרה עצמה עוד תוליד את הישועה כמו שכתוב: "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". צריך להתחזק בתקוה הזו, וגם לתווך אותה באופן מותאם לילדינו.