איך ממשיכים את האהבה של זוג צעיר – לאורך שנים רבות?

זוגות צעירים שזה עתה באו בברית הנישואין, שואלים את עצמם כיצד ניתן לשמר את הקשר הטוב שקיים בראשית הדרך, לאורך ימים ושנים - זאת מתוך ההבנה הטבעית והידועה כי ככל שעוברים הימים, לעיתים הקשר נשחק.

ע"פ מחקרים שנעשו, בדקו ומצאו שמה שאפיין את הזוגות להיות מאושרים, הוא העבודה המשותפת היום יומית המאתגרת. נציין כאן חלק מהתחומים העיקריים שמעוררים את האהבה והזוגיות.

א. ישיבה נינוחה בסוף היום, המוקדשת לשיתוף בחוויות היום שעבר לכל אחד מבני הזוג, יוצרת אכפתיות וקרבה עמוקה. דהיינו, כל אחד מבני הזוג מספר איך היה היום ומה אירע בו, תוך התייחסות לחוויות הטובות והפחות טובות שהוא צבר. עצם השיתוף, אפילו בעניינים השוטפים של היום יום, יוצר מעורבות ובסיס משותף לשני בני הזוג.

ב. מעט להישאר בקשר גם באמצע היום, כדי להראות אחד לשני שגם במהלך העיסוקים האחרים שלנו אנו חושבים זה על זו. משפטים קצרים כמו: "איך היה המבחן?", או "איך את מרגישה?", או "תודה על הכריך המושקע שהכנת!", יכולים לעשות לבן הזוג את היום.

ג. כדי להרגיש יציבות בזוגיות, יש להקפיד על עדכון הדדי של זמני חזרה הביתה, בעיסוקים הדורשים היעדרות מהבית, בשעות שמחוץ לשעות העבודה או הלימוד, כגון: מפגשים עם חברים, קורסים, הרצאות וכדו'. עצם העדכון מכבד את בן הזוג, ומשדר אכפתיות ושותפות, ושאין אני חי לבד, כי לתכנון שלנו יש השפעה על סדר היום של בן/בת הזוג שלנו.

ד. שמירה על גבולות! זה אומר שיש דברים ששייכים רק לבני הזוג, ואין לשתף בהם אחרים. לא כל דבר שהבעל אמר, חשב או הרגיש, האישה צריכה לספר לאמא שלה, או לשכנה, או לחברה. וכן להיפך, לא כל פעולה שעושה האישה, צריכה להיות מתועדת ומסופרת לחברים או למשפחה של הבעל. שמירה על גבולות שומרת על סודיות בין בני הזוג, ויוצרת תחושה של אמון.

ה. יש להודות באופן משמעותי על כל פעולה חיובית של בן הזוג, ולא לראותה כמובנת מאליה. גם במחמאות יש להכביר במילים, ולתאר מדוע היא מגיעה לבן זוג ביושר גמור. לדוגמא: "זה היה יפה מאוד איך שהרגעת את יוסי, הוא בכה ובכה ואני ניסיתי להרגיע אותו במשך חצי שעה ולא הצלחתי, ואז הגעת אתה ובגישה המיוחדת שלך הצלחת להרגיע אותו תוך דקות ספורות".

ו. יש להימנע מביקורת ולהמירה לשפה של צרכים, רצונות ורגשות. כל ביקורת שנאמרת, אפילו כ"ביקורת בונה", עלולה להתפרש אצל השני כפגיעה. לכן עלינו להבהיר לבן הזוג את הצורך שלנו, ובעצם ללמוד לדבר בשפת "אני": "אני מרגיש", "אני צריך", "אני רוצה". ולא בשפת 'אתה': "אתה לא עושה כך וכך". ומאחר שאמירה בשפה הזו מביעה צורך, ובני הזוג רוצים בדרך כלל להיטיב זה עם זו, הרי שהם ימלאו בחפץ לב אחר צרכי השני.

ז. גם כאשר אין הסכמה, יש לקבל את בן הזוג כמות שהוא, ולתת לו את ההרגשה שמעריכים אותו ואוהבים אותו. יש לתת לגיטימציה לכך, שבן הזוג חושב אחרת ממני, ואף על פי כן יש לי החובה לכבד את דעתו, רצונותיו ותחושותיו, ולהתחשב בהם, אף אם הם נראים כפעוטי ערך או חסרי משמעות.

הרב דניאל פנחסוב הוא מרצה, יועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט.